לא מדברים עם זרים???

[לבנה123]

לא מדברים עם זרים???

אתמול וגם היום ניגשו לנועה (בת 3 וכמעט וחצי) אנשים ברחוב. אתמול זה היה קשיש אחד, סימפטי למראה, והיום בבית קפה זו היתה פנסיונרית חביבה. שניהם התחילו בלהגיד שהיא מקסימה (נו טוב...מה שנכון נכון...), ואז שאלו אותה שאלות ברוח של "איך קוראים לך?", "בת כמה את?", "איפה את גרה?", וכמובן "את יודעת שאת מאוד חמודה?". נועה ענתה להם מבלי להתבלבל - ענתה איך קוראים לה (כולל איך אמא מכנה אותה בכינוי חיבה), איפה היא גרה, ושהיא באמת חמודה מאוד. אני באמת מאמינה שהרצון שלהם היה חיובי ביותר, ונועה יצאה מזה בהרגשה טובה, אבל אחרי זה חשבתי לעצמי שעם כמות החולירות שיש בעולם, אני לא בטוחה שאני רוצה שהיא תענה לאנשים זרים. אולי צריך ללמד אותה להזהר? אולי החוקיות צריכה להיות שמדברים איתם רק אם אמא או אבא בסביבה? לא יודעת. מה אתן אומרות? איך זה אצלכן? <ותחזיקו אצבעות? מחר מי שפיר ואין לי דופק מרוב לחץ...>

 

[יופיופ6]

../images/Emo45.gifבהצלחה במי שפיר!!

מחזיקה לך אצבעות שיעבור מהר ותקין. קודם כל נועה שלך נשמעת באמת חמודה ! (גם אני רוצה לדעת את שם החיבה שלה

) ולעניין הזרים...באמת דילמה. עד עכשיו אפילו לא חשבתי על זה עם הילדים שלי. ואני בתור מבוגרת שנורא אוהבת ילדים, תמיד מדברת ומדובבת ילדים בגינה ובכל מקום שאני פוגשת אותם. אבל ברור שזו יכולה להיות סכנה. לא יודעת איך מסבירים שעם הורים מותר ולבד אסור. אולי לאחרים תובנות ורעיונות. שוב בהצלחה מחר!

 

[טילי2]

אני לא יודעת מה יותר טוב כשילד עונה בחביבות

או בגסות וחוצפה. הבנים שלי עונים ממש בלא נחמדות לאנשים שמנסים לקשור שיחה מה שלעיתים מביך מאוד. אצבעות מוחזקות לך למי השפיר, מי עושה לך יגל? או נילי ינאי?

 

[doe2]

מחזיקה לך את כל האצבעות שבעולם../images/Emo45.gif

ולגבי זרים: אני לימדתי מגיל מאוד צעיר שלא מדברים עם זרים נקודה. לא לוקחים מהם סוכריה ולא כלום. לשאלה של למה לא, עניתי כי לא כל האנשים בעולם נחמדים, גם אם הם נראים כאלה. זה אולי אכזרי, זה אולי מנפץ את התמימות שלהם, אבל לי אישית עדיף כך.

 

[אלהלי]

אשמח לתובנות בנושא

זה ממש נושא שמעסיק אותי לאחרונה במיוחד המסרים שאני מעבירה כי אני מדברת בערך עם כל אחד ברחוב ובנחמדות ... שבוע שעבר הלכנו כברת דרך אצלינו ברחוב (חצי שעה למאה מטר בממוצע) ואז גיליתי שהשארתי את המפתחות בדלת... בדיוק נעמדנו ליד אחת מהמטפלות הפיליפניות של אחד הזקנים ברחוב שאני מכירה ובקשתי לשים עליה עין בזמן שאני רצתיבמהירות שיא להביא את המפתחות,לאחר מכן חשבתי שוב שזה לא חכם בשל המסר שאני מעבירה שאפשר לסמוך על זרים. אצלינו בגלל הסבא והסבתא אלה קשורה לשני בתי אבות שונים שמגיל 0 כל מיני זקנים ומטפליהם שואלים ומדברים איתה והיא מספרת לכל אחד ששואל ושלא על דברים שמענינים אותה באותו רגע,על שולשלת המשפחה וכן סיפור חייה .. אז איך עושים את זה מבלי להרוס את התום וחלום הילדות מבלי לנפץ ולהכניס את הרוע?

 

[אלהלי]

ועכשיו ראיתי ...בהצלחה במי שפיר

 

[גוליגל]

בהצלחה במי שפיר ../images/Emo57.gif

שיהיה

כבר. ולגבי לדבר עם זרים - זו דילמה. המחשבה הראשונה שלי - שכשהיא עם אמא, מותר, וכשהיא בלי ההורים, אסור. אבל המחשבה השניה היא שקשה מאוד ללמד כללים שונים ל"עם הורים" ול"בלי הורים" בין השאר כי אין מי שיפקח על ההטמעה ב"בלי"... אגב - אצלנו סיפור כיפה אדומה הכניס לתקופה מסויימת שיח על מי זר ומי לא. איתמר היה שואל על אנשים (במעלית, במשפחה, בגן...) "הוא זר? למה הוא זר? למה אנחנו לא מכירים אותו? אז למה הוא במעלית שלנו?" ועוד ועוד וכמובן בנוכחות אותו ה"זר" שלא ידע מה לעשות עם עצמו

גם אני אשמח לתובנות בנושא.

 

[גילית44]

סליחה שאני מתערבת, אפרופו כיפה אדומה

השרשור מעסיק אותי מאוד. לאור המציאות העגומה של היום אני מסכימה עם הדעה ללמד כמה שיותר מוקדם ש-לא לדבר עם זרים נקודה. לא לענות על שאלות אלא אם כן מכירים את האיש או שנמצא ליד הילד מישהו שהוא בטוח לידו. אבל איך עושים את זה - זאת באמת שאלה. בלי שום קשר, אתמול בתכנית של האוניברסיטה הפתוחה בגלי צהל הייתה תכנית מעניינת מסדרת "התפוח המורעל" ששמעתי בחצי אוזן אמנם, אבל הסכמתי עם לא מעט נושאים משם. דובר שם גם על האינטרפריטציה של הזאב הרע בסיפור הכיפה האדומה (כפי שהוא מופיע דווקא אצל האחים גרים) על חיינו אנו בתקופה המודרנית. ממליצה להיכנס לאתר גל"צ ולשמוע, יש אפשרות לשמוע את ההרצאות האחרונות. גם אני מתכוונת להוריד ולשמוע כי ממש לא היה לי זמן לזה אתמול. כמובן מצטרפת לאיחולי הצלחה בתוצאות של בדיקת מי שפיר. מקווה שהבדיקה עברה בלי תופעות לוואי בלתי רצויות.

 

[h i l a l]

בהצלחה במי שפיר ../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[סוכריה על מקל]

../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif למי שפיר

הילדים שלי מדברים עם כולם, על כל דבר. עם זאת, הם יודעים שעם זרים אסור, ושלידי מותר. אנחנו דנים הרבה בשאלה מי זר, וכשזרים פונים אליהם והם לא עונים בנחמדות (במיוחד יונתן), אני פונה לאדם שפנה אליהם ואומרת "לימדתי אותם שאסור להם לדבר עם זרים" - כדי לתת להם את המסר שזה בסדר, לגיטימי ומקובל.

 

[neta2]

מותק בהצלחה מחר.

אצלינו זה כבר מיושם

נדב לא נחמד בקלות ולרוב עונה ב"די".. רק אם ממש מתעקשים הוא מתחיל להפשיר. מבינה את חששותייך מחכה לקרוא תשובות טובות שתקבלי. ומחר- יהיה אחלה. מחזיקה אצבעות.

 

[ellieg]

מבינה את הדילמה

בעיקר כי גדלתי בחו"ל וקיבלתי חינוך של לא לדבר עם זרים. כי מצד אחת רוצים ילדה חביבה שנחמדה לאנשים ולא חצופה ומצ השני ילדה שלא תדבר עם זרים מוזרים. נדמה לי שאת צריכה לגבש מדיניות כמו: - לא מדברים עם אנשים לא מוכרים שאין הורה בסביבה. - איזה מידע מותר למסור ואיזה אסור. לדוגמא שם וגיל כן, איפה גרים לא. ואם כל זה מעלה את הנקודה שבעלי תמיד מעלה: רוב התקיפות המיניות לא נעשים ע"י אנשים זרים. ומאנשים מוכרים (משפחה, מורים, מדריכים, גננות) נראה לי שהרבה יותר קשה לחנך לחשדנות. והעיקר בהצלחה במי שפיר.

 

[לבנה123]

אני גם גדלתי בארה"ב

במשך חלק מהילדות והאתוס של "never talk to strangers" זכור לי היטב (היו לנו ממש ספרים כאלה בבית). אני פשוט לא יודעת איך "מפקחים" על סוג האינפורמציה או על "כן או לא בנוכחות הורים" אם אני שם כדי לפקח.

 

[ellieg]

כמה אופציות

לפחות שעולות לי לראש כרגע: 1. מיד אחרי הזקנים החביבים הולכים, לחזור על השיחה עם נועה. להסביר לנועה להבאה איזה מידע לא מוסרים ולמה. ולהזכיר לה שרק בנוכחותך היא יכולה לדבר עם אנשים שאת לא מכירה. 2. מקובל בחו"ל שליד ה"stranger" האמא מתפרצת לשיחה בנימוס ומוסיפה משפט כמו: "אני מצטערת אבל לנעה אסור להגיד לזרים איפה שהיא גרה/לומדת" או משהו ברוח הנ"ל. ואם נדמה לך שזה לא מנומס, אז בעיני זה לא מנומס שמישהו זר לילדים שלי מתחיל לשאול שאלות חודרניות/אישיות לילד. ואם המבוגר לא מודע לזה, אז זכותך להעיר את פניו.

 

[סוכריה על מקל]

../images/Emo45.gif

 

[סיגל של שגיא ונגה]

../images/Emo45.gif מסכימה בהחלט, במיוחד עם סעיף מס' 2.

 

[לבנה123]

תודה! נוסה כבר אתמול!

עשינו טייק אווי והשליח החביב ראיין את הילדה - איך קוראים לך, לאיזה גן את הולכת, וכו'. בעלי המצוין שקיבל תדרוך דרככן, אמר לו "אמא ואבא לא מרשים לנועה להגיד לזרים מה ואיפה הגן שלה". בראבו!!!

 

[סיגל של שגיא ונגה]

מממ....מבינה אותך.

יש לי שני הפכים בבית. שגיא - קושר שיחה עם כל אחד. המון פעמים הוא היוזם של השיחה. הוא מלא בבטחון עצמי, ואין לו בעיה לפנות לאנשים שהוא לא מכיר. יש לי המון סיפורים מצחיקים, כשהמצחיק בהם הוא שהיינו בברית של בן של חברים שלנו. האמא חוקרת משטרתית והיו מס' לובשי מדים באירוע. ילדה אחת, ששגיא שיחק איתה, לא מצאה בסוף המשחק את הוריה. מה עשה הילד? אחז בידה, ואמר לה: "בואי, אני אעזור לך למצוא את אמא ואבא שלך". הסתובב איתה בין השולחנות, שאל כל מיני אנשים אם הם ההורים שלה, וכשנענה בשלילה - פנה לאחד השוטרים ואמר לו: "אדוני השוטר, הילדה הזו הלכה לאיבוד ואני מבקש שתעזור לה למצוא את אמא שלה...". אנחנו התגלגלנו מצחוק (מבלי ששגיא יראה, כי עקבנו אחריו מהצד) וגם נהננו מהביטחון הרב שהוא הפגין. אבל כאן זה היה בסביבה מבוקרת, עם אנשים שהוא הכיר ואיתנו בתצפית. אני מאוד מפחדת מזה שהוא משוחח עם כל אחד ואחת ברחוב. זה התחיל בגיל מאוד קטן שהוא היה עושה "חנדעלעך" לכל עובר אורח. אנשים לא היו עומדים בתקשורת הלא-מילולית שלו, והיתה פעם אחד שמישהי אפילו חזרה אחורה ופשוט ביקשה להחזיק אותו על הילדים, והמבטים שהם החליפו לא היו מבישים את רומיאו ויוליה. ולעומתו -נגה. אין מצב, אבל אין מצב, שהיא תדבר עם מישהו שהיא לא מכירה. עד שלוקח לה להפתח ולשוחח עם אנשים שהיא כן מכירה - עוברות מס' דקות. אנשים לא מוכרים לא זוכים למבט קלוש ממנה. הם פשוט אוויר עבורה. הם לא קיימים. לומר לך את האמת? עם כל החולירות שיש בעולם, כמו שאמרת, אני מעדיפה את הסנוביות של נגה. הפתיחות של שגיא מפחידה אותי מאוד. אנחנו משננים לו חזור ושנן שאסור לשוחח עם זרים, אסור ללכת איתם, אסור להתפתות לממתקים או חיות שאולי יש להם בבית, אסור..ואסור...ואסור... מפחיד ואני מבינה אותך עד מאוד.

 

[לבנה123]

איזה סיפור! אדוני השוטר? בן כמה הוא היה?

 

[סיגל של שגיא ונגה]

לפני 3 חודשים, כלומר בן 5.8.

היית צריכה לראות באיזה בטחון הוא עשה את זה. לימדנו אותו, שאם הוא הולך לאיבוד - הוא פונה אך ורק לשוטרים, אז זה מה שהוא עשה. הילדה הלכה לאיבוד מבחינתו, והוא פנה לשוטר הראשון שהוא ראה.