התשובה לשאלתך
מצוייה בטקסט שהפניתי אותך אליו. כך לפחות עונה ליבוביץ על השאלה : " ... האם ניתן לומר שהנביא יוצר לו תמונה אידיאלית של המציאות האנושית?
לגמרי לא! הנביא אינו יוצר שום תמונה אידיאלית של המציאות האנושית, אלא הוא אומר מה ראוי להיות, ובזה הוא למעשה מתווה כיוון מסוים, אולם אין לכך קשר עם איזושהי אידיאליזציה, לא של ההווה ואף לא של העתיד.
מהו אם כן נושאה המרכזי של תורת הנבואה של הרמב"ם?
תורת הנבואה של הרמב"ם איננה עוסקת בנושא זה כלל. לפי הרמב"ם, הנביא הוא האדם שהגיע אל השלמות האנושית שהיא קִרבת אלוהים, ואת דברי התוספות הבאתי בפניכם, כנגד התפיסה הוולגארית שלא תמצאו לה שום קשר ברמב"ם, שמהותו של הנביא היא בכך שהוא צופה את העתיד. אולי אתם יודעים כי בתורת הדתות הכללית קוראים לזה 'שָׁמָאניזם', וכידוע שבטים בצפון סיביר וגם במרכז אפריקה, יש להם 'שָׁמָאנים' האומרים להם את העתיד.
ובהמשך הדברים אומר זאת ליבוביץ שוב :
" ... בגמרא במסכת יבמות דף מט עמוד ב, מתחיל הדיון שנמשך, ובעמוד שלאחריו התוספות עומדים על הקשיים הקיימים בנושא זה, ולכן על כורחך ש'אין הנביא מתנבא אלא מה שראוי להיות', וזהו רעיון עמוק מאוד, ואם קוראים אנו בישעיהו "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם" [ישעיהו ב, ב], הרי שזה ראוי להיות כך.
אולם כל זה איננו נוגע לענייננו משום שהרמב"ם איננו עוסק בהגדת העתיד על ידי הנביא, אלא במהותו של הנביא, שהוא כאמור האדם שהגיע אל השלמות האנושית במובן של קִרבת אלוהים... "
בתשובתי הראשונה לך הבחנתי בין מה שליבוביץ קורא לו 'התפיסה הוולגארית' של הנבואה, כלומר עתידנות - שהיא שבמידה רבה מצוייה במשנה תורה בטקסט שהבאת - לבין שתי התפיסות האחרות ה'לא וולגאריות' תפיסת 'התוספות' מחד ותפיסתו של הרמב"ם במו"נ מאידך.
