(לא מומלץ לאנשים בעלי לב חלש)
יום שבת יפייפה שכזה איך אפשר שלא לצאת לטייל? אז לוקחים את הרגליים ויוצאים לטייל. עם המשפחה וחבריה.. אני לתומי חשבתי שנלך לטייל רגלית בשטח טבעי יפה וגיליתי שהולכים לעין הוד. כפר אמנים יפה בפני עצמו. אחרי טיול מהנה ומשעשע הגיע צהריים וכולם רעבים. עלתה ההצעה הנוראית מכולם: "יש איזה מסעדה טובה כאן ליד שעושה שיפודים ממש טובים!" ותשובתי בעניין הגיעה בציניות אכזרית למדי: "אלא אם זה שיפודי ירקות אני אשאר בחוץ תודה רבה". כמובן שכולם הבינו וקיבלו. כולם חוץ מההורים שלי. אבא שתק ואמא הודיע לי שאני דופקת תכניות ל-4 אנשים נוספים. מה אומר ומה אגיד? הלכנו ליטבתה בקניון M הדרך. בדרך לשם אמא שואלת: "אם תתאהבי באוכל בשר תדפקי גם אותו?" (כמובן במילים קצת יותר מעודנות) אני כמובן שתקתי וחשבתי שאם אני אתאהב בו הוא כנראה גם מכבד אותי מספיק בשביל לא להציע לי או לקחת אותי למסעדה בשרית, במיוחד לא לאיזה סטקייה וכדומה. הגענו ליטבתה ובכניסה אני שומעת שאבי מתכוון להזמין דג. אמרתי לעצמי "נו טוב אני אשב רחוק ממנו ככל האפשר-לא אצליח לשנות את דעתו כל עוד הוא רעב" (תאמינו לי שזה ככה). נכנסנו וישבנו ופתאום הבנתי מדוע הוא אמר את זה. מול עיני אני רואה שלט ענק שמודיע על מבצע בארוחות דגים! הסתכלתי מסביבי ומה רואות עיני? יותר מדי אנשים שחופרים בבטני הדג באגרסיביות כשעינייהם (של הסועדים) יוצאות מחוריהן. הורדתי את ראשי והחזקתי את הבמבה שאכלתי רגע לפני כן בתקווה שלא תצא החוצה. אמא שואלת בתמימות: "מה קרה? את לא מרגישה טוב?" ונפלה חזק על תשובתי: "מצטערת שקשה לי להחזיק את עצמי מלהקיא כשאני רואה מול העיניים שלי מישהי שנראית עדינה חופרת בבטן של דג כראשו מופנה אלי ועיניו צועקות מכאב". ושוב אמא עושה לי פרצוף של "תשתקי כבר את מגעילה את כולם" והחברים מבינים וחושבים איך אפשר לשבת כדי שאני לא אראה את הזוועות הללו. אכלתי שם תפוחי אדמה (הייתי רעבה-בכל זאת..) וכמובן כשהגענו הביתה, אחרי שכל הדרך אמא מזכירה לי שהייתי חסרת טקט (למה?) ושהדג ככה ואחרת. כל הדרך ראיתי את הדג מסתכל עלי והעיינים שלו ו.. טוב אתם מבינים.. בכל אופן הגענו הביתה והוצאת בדרך הפחות קונבנציונלית את תפוחי האדמה ואני כמעט בטוחה שגם הבמבה יצאה החוצה.. מעלה בחילה? אני יודעת. הדר (שראשה מסתחרר מריח מרק העגבניות שעל האש ברגעים אלו ממש)
יום שבת יפייפה שכזה איך אפשר שלא לצאת לטייל? אז לוקחים את הרגליים ויוצאים לטייל. עם המשפחה וחבריה.. אני לתומי חשבתי שנלך לטייל רגלית בשטח טבעי יפה וגיליתי שהולכים לעין הוד. כפר אמנים יפה בפני עצמו. אחרי טיול מהנה ומשעשע הגיע צהריים וכולם רעבים. עלתה ההצעה הנוראית מכולם: "יש איזה מסעדה טובה כאן ליד שעושה שיפודים ממש טובים!" ותשובתי בעניין הגיעה בציניות אכזרית למדי: "אלא אם זה שיפודי ירקות אני אשאר בחוץ תודה רבה". כמובן שכולם הבינו וקיבלו. כולם חוץ מההורים שלי. אבא שתק ואמא הודיע לי שאני דופקת תכניות ל-4 אנשים נוספים. מה אומר ומה אגיד? הלכנו ליטבתה בקניון M הדרך. בדרך לשם אמא שואלת: "אם תתאהבי באוכל בשר תדפקי גם אותו?" (כמובן במילים קצת יותר מעודנות) אני כמובן שתקתי וחשבתי שאם אני אתאהב בו הוא כנראה גם מכבד אותי מספיק בשביל לא להציע לי או לקחת אותי למסעדה בשרית, במיוחד לא לאיזה סטקייה וכדומה. הגענו ליטבתה ובכניסה אני שומעת שאבי מתכוון להזמין דג. אמרתי לעצמי "נו טוב אני אשב רחוק ממנו ככל האפשר-לא אצליח לשנות את דעתו כל עוד הוא רעב" (תאמינו לי שזה ככה). נכנסנו וישבנו ופתאום הבנתי מדוע הוא אמר את זה. מול עיני אני רואה שלט ענק שמודיע על מבצע בארוחות דגים! הסתכלתי מסביבי ומה רואות עיני? יותר מדי אנשים שחופרים בבטני הדג באגרסיביות כשעינייהם (של הסועדים) יוצאות מחוריהן. הורדתי את ראשי והחזקתי את הבמבה שאכלתי רגע לפני כן בתקווה שלא תצא החוצה. אמא שואלת בתמימות: "מה קרה? את לא מרגישה טוב?" ונפלה חזק על תשובתי: "מצטערת שקשה לי להחזיק את עצמי מלהקיא כשאני רואה מול העיניים שלי מישהי שנראית עדינה חופרת בבטן של דג כראשו מופנה אלי ועיניו צועקות מכאב". ושוב אמא עושה לי פרצוף של "תשתקי כבר את מגעילה את כולם" והחברים מבינים וחושבים איך אפשר לשבת כדי שאני לא אראה את הזוועות הללו. אכלתי שם תפוחי אדמה (הייתי רעבה-בכל זאת..) וכמובן כשהגענו הביתה, אחרי שכל הדרך אמא מזכירה לי שהייתי חסרת טקט (למה?) ושהדג ככה ואחרת. כל הדרך ראיתי את הדג מסתכל עלי והעיינים שלו ו.. טוב אתם מבינים.. בכל אופן הגענו הביתה והוצאת בדרך הפחות קונבנציונלית את תפוחי האדמה ואני כמעט בטוחה שגם הבמבה יצאה החוצה.. מעלה בחילה? אני יודעת. הדר (שראשה מסתחרר מריח מרק העגבניות שעל האש ברגעים אלו ממש)
