לא מצליחה להבין את הקטע של הפרדת חינוך הילדים

[מרוניה]

להפך, אמרתי ש -

אמרתי שהורה חורג לא יכול לאהוב באותה מידה, ולכן אסור לו לחסום את היחסים בין ההורה הביולוגי לבנו ואסור לו לדרוש לעצמו משקל זהה בהחלטות.
אם נחזור לאותה אם חורגת שנידתה את הבת מהבית בגלל גניבת תכשיטים - אני לא טוענת שהיא יכולה או צריכה לאהוב את הבת באותה מידה. ברור שלא. אבל מצד שני, אני לא חושבת שיש לה זכות להגיד - "הבת שלך לא נכנסת לבית שלך".
כלומר, ממש לא מדובר על קבלה בלי תנאי, אלא על אי-חסימת ההורה הביולוגי ביחסיו עם ילדו.
באותה מידה אני חושבת שהמילה האחרונה בכל החלטה צריכה להיות של ההורה הביולוגי.

 

[mother cat]

דווקא לא התכוונתי אליך ולדיון ההוא

היו פה, לאורך השבועות האחרונים, דיונים בהם אמרו (ואני באמת לא זוכרת מי) שזה חמור לתת לילד לגור בבית שבוא הוא אינו אהוב, להיות בקשר עם בן-זוג שאינו אהוב, וכו'. אני לא בהכרח לא מסכימה עם זה - אני פשוט חושבת שלאהוב ילד שאינו ביולוגי זה לא אוטומטי, ושיש איזה דיסונס בציפיה לאהוב, אבל לא להיות שותף לחינוך.

 

[מרוניה]

אני אכן חושבת שזה חמור

אבל אני לא מתכוונת לכך שהורה חורג יכול לאהוב כמו הורה ביולוגי. בטענה שציטטת מדובר על לא-אהוב, שזה דבר אחר לגמרי. לא-אהוב זאת אומרת שאני ממש לא-מחבבת את הילד הזה.
תסתכלי על ילדים שאת מכירה סביבך - ילדים של חברים שלך, או חברים של הילדים שלך. הרי יש ילדים שמתחבבים עלינו ויש כאלה שאנחנו לא כל כך אוהבים, גם אם אנחנו אוהבים את הוריהם. לדעתי, אסור לגור תחת קורת גג אחת עם ילד שאנחנו לא יכולים לחבב ולאהוב. עם ילד שמעורר בנו התנגדות ואפילו קצת סלידה. בעיני, זה עוול נורא לילד. אז אם אני חושבת שאני אוכל ללמוד לאהוב את הילד הזה - או-קי. אבל אם אני רואה שלא, שאני לא מסוגלת לאהוב אותו, אז לדעתי זה מחסום בקשר שלי עם אביו, ובטח שאסור לי לעשות את העוול לילד הזה ולגור איתו תחת קורת גג אחת. גם לגבי עצמי - לא הייתי עושה את זה. לא רוצה להרגיש את התחושה הזאת. אבל לילד זה נזק חמור בעיני.
אבל שוב, גם אם אני אוהבת את הילד, עדיין לא מדובר באהבה של הורה ביולוגי, אלא אם מכורח הנסיבות נהפכתי ממש לאימא שלו, כאילו אני אימא מאמצת שלו. זה כבר באמת מצב אחר, אבל אני חושבת שזה לא המצב השכיח ברוב המשפחות המורכבות.

 

[kisslali]

לא מצליחה או לא רוצה?

זה קצת כמו השקפה פוליטית. קשה להבין איך אחר לא רואה את הדברים כמוך. מסכימה שמדובר בעניין חשוב ושטעיתי שלא בדקתי מראש, כמוך.

כן, מאד רציתי זוגיות, כן הייתי מוכנה להתפשר לא מעט וכן לא עלה בדעתי כמה זה יהיה מהותי. ברור שהייתי מעדיפה שנסכים על התנהלות חינוכית מול הילדים וכו' וכו' אבל מצאתי את עצמי חולקת בית ומשפחה עם בן אדם שלא בא בחשבון שאחנך את הילדים שלי לפי הגישה החינוכית שלו. בן אדם נפלא מכל בחינה אחרת, רק עניין החינוך לא מסתדר. היו לנו שתי ברירות: א. לפרק או להחליט שכל הורה אחראי על חינוך הילדים שלו. ההחלטה ד"א הייתה חד צדדית (שלי) ולא היה פשוט למנוע להתערב.

אני די בטוחה שלו ילדיו היו חיים איתנו היינו הולכים על האופציה הראשונה (לפרק).

למען הסדר הטוב, יוכלו לנסות להסביר לך אבל זה לא ישנה את עמדתך, וזה בסדר.

ללי

 

[מרוניה]

האם את יכולה

לתת סתם דוגמה אחת מייצגת להבדלים העמוקים בגישות שלכם? (אם זה לא חודר מדי לפרטיות שלך.)
אני שואלת מתוך התעניינות וניסיון להבין את המצב הזה.

 

[kisslali]

בשמחה

בנו של זוגי היה מגיע אלינו מקסימום 3-4 פעמים בשנה, רק בחופשים למספר ימים, אפילו לא לשבוע. בגלל שהילד היה מגיע לעיתים כ"כ רחוקות זה תמיד היה מן אורגיה של בזבוזים. אז מצד אחד זוגי לא להתאמץ לראות את הילד, אפילו לא דיבר איתו בטלפון כל שבוע, אבל כשהילד היה מגיע היה צריך לאכול פעמיים ביום במק-דונלדס ולבלות שעות במשחקי וידאו. (לילדים שלי זה היה אסור - תמיד) זוגי מעולם לא היה בבית הספר של הילד, לא בסוף שנה, לא בסוף חטיבה, לא בסוף התיכון. לי קשה לקבל שנתינה משמעה לבזבז כסף על ילד, לדעתי זה לא נותן לילד כלום מלבד תחושת חוסר ערך.

לבן שלי לקויות למידה, בין השאר יש לו קשיי התארגנות. בלקות הספציפית הזו מאד קשה להאמין שלא מדובר בפיזור דעת מתוך זלזול (כי ככה זה מצטייר), במשך שנים קיבלתי נאומים ארוכים מזוגי על זה שאני לא מספיק תקיפה, שאני לא מענישה כמו שצריך ובגלל זה הוא מאבד חפצים, לא מפוקס על המטלות שלו וכד'. לא מספיק שהתמודדתי לבד עם ילד עתיר בעיות, השקעתי הון באבחונים, ניהלתי מאבקים ארוכים מול בית הספר (שדרש ציונים ולא השקעה..) הייתי צריכה לקבל מקלחות וביקורת מה'מומחה' שלדעתי עתיר לקויות למידה בעצמו... זה לא פשוט להתמודד עם ילד 'בעייתי', אל אחת כמה כשהוא לא שלך ביולוגית ועוד יותר כשהוא יותר חכם מרובינו.

את זוגי חינכו עם חגורה ועונשים בלתי פוסקים, זה לא גרם להיות נער ממושמע, אני מאמינה שילדם מחנכים בשיחות ועוד שיחות, בהסברים ובעיקר בלגרום לילדים להבין לבד מה התוצאות של מעשיהם. לקח לי שנים לגרום לזוגי לדבר לילדים ן כמו למבוגרים: לבקש ולא לתת הוראות, לשאול ולא לתת פקודה.

סתם דוגמא שקופצת לי לראש זה עניין העישון:
לי שניים היום בני 23 ו-27, לו שלושה הצעיר בן 21. כשהילדים שלי ניסו/לא ניסו לעשן (שנינו עישנו באותן שנים) הבהרתי להם שאני לא יכולה להחליט בשבילם שהם לא מעשנים אבל יכולה לסרב לממן את ההרגל. האמנתי ועדיין שמי שמספיק בוגר לעשן צריך להיות מספיק בוגר להרוויח כסף לממן את הסיגריות, הייתי מאד נחרצת וברורה, בהמשך, גם בגלל עניין ה'לתת דוגמא' הפסקתי לעשן. שני הילדים שלי לא מעשנים. הוא לעומת זאת, אחרי שהפסיק לעשן, רק ראה שהבן שלו מעשן ישר הצטרף בשמחה - נהייתה סחבקייה אצלי בבית, פתאום נהיה 'בסדר' לעשן בבית (אחרי שאף אחד לא עישן פה מאז שעברנו לבית הזה) פתאום מעשנים במכונית (שלי), פתאום לא רק שזה בסדר לעשן - זוגי אומר שאני נודניקית ומה בכלל זה מפריע לי אחרי שבעצמי עישנתי. זוגי חבר של הבן שלו, לא אבא שלו.



סליחה שהארכתי, פתחת לי קצת תיבת פנדורה

ללי

 

[מרוניה]

דווקא תודה שהארכת.

בכל מקרה, אני רוצה לשאול אותך: את באמת מתארת הבדלים די משמעותיים. מצד שני, אמרת בהודעה הקודמת שהוא בן-אדם נפלא מכל הבחינות האחרות (אני לא מצטטת במדויק). האם אותם חסרונות שלו, שציינת כאן, לא באים לידי ביטוי גם בתחומים אחרים בחיים? רק בתחום חינוך הילדים?

 

[kisslali]

אני אומרת שהוא בן אדם נפלא בהמון דברים אחרים

ודרך אגב, חלק מהם קשורים גם לילדים שלי: הוא למשל תמיד הסיע והחזיר בכל שעה ומכל מקום, גם כשאף הורה אחר כבר לא הסכים, הוא היה קם מהמיטה באמצע הלילה ונוסע להחזיר את הילדים ממרחקים עצומים, כי הוא דאג להם. כשהיה צריך לסוע שוב ושוב לבסיסים ליד אילת להביא או לקחת משהו לילדים בצבא, הוא נסע בשמחה. אז כן, יש דברים טובים ויש דברים פחות טובים.

ויש גם דברים שלא קשורים לחינוך שגם בהם הוא לא נפלא, וזה בסדר גמור כי כולנו מורכבים מהרבה חלקים, חלק טובים וחלק רעים. וכן, חלק מאותם חסרונות, אני מוצאת בעוד תחומים.

הקטע של לדבר לא יפה למשל, לא קיים מול אף אדם מבוגר, רק מול ילדים ובבית, לדעתי זה מה שהוא מכיר מבית הוריו.

אני מאמינה שזה ככה אצל כולם, חלק קוראים לילד בשמו וחלק לא.

ללי

 

[מרוניה]

הבנתי. תודה!

(גם אני מאוד מעריכה את הנכונות הזאת לתת ולהעניק ולטרוח למעני ולמען ילדי.)

 

[זהב טה ו ר]

אולי אני משליכה מהמקרה הפרטי שלי

אצלי הילדים אצלי 24/7, מבקרים אצל אבא שלהם אולי 3 לילות בשנה, הוא לא מעורב בכלל בחייהם.
אצלו אחד אצלו 24/7, קופץ לאמא מדי פעם לארוחת ערב, האחרים במשמורת משותפת.
במצב כזה, כל אחד מאיתנו רואה בשני את הפרטנר העיקרי להתייעצות בכל מה שקשור לגידול הילדים, קשה לי לדמיין מצב שבו היינו בגישות חינוכיות שונות באופן קיצוני.

 

[סולמותוחבלים]

מסכים ורוצה להרחיב.....

חושב שחלק עיקרי מהבעיה הוא ההבנה של המושג "אג'נדה חינוכית".
נראה שחלק ניכר מהמשיבים מתייחסים לאספקט של המעשה התגובתי, כלומר, מה לעשות אם הילדה / הילד עושים ככה וככה....
אני מסכים עם אמא חתולה ועם זהב. לשיטתי, וזה גם עובד, חשוב לא לעשות בלבול בסדר בחיים, והנ"ל נכון גם במשפחה רגילה וגם במשפחה מורכבת.

הבסיס הוא שברגע ששני מבוגרים מנהיגים (ודגש עם מנהיגים ולא מנהלים) בית מגורים אחד, הם אלו שקובעים יחד ובהסכמה את הבסיס הערכי וההתנהגותי בבית הזה. כאן מדובר קודם כל על ערכי היסוד שלא ישתנו עם שינויי הגיל של יושבי הבית, כגון - העדר אלימות, ניהול קונפליקטים ללא הנמכת הזולת, אמירת אמת וכדומה.
מעל לרובד הזה, יש רובד נוסף, של מערך התנהגויות שיכול לעבוד שינוי בהתאם לשינויי הגיל של בני הבית (למשל מתי יוצאים ומתי חוזרים מבילוי). כאן, לבני הבית האחרים יש מקום להביע דעה ולבקש בקשות, אבל שני המבוגרים הם שקובעים בהסכמה.
ההבדל בין המנהיגות לניהול הוא בכך שזוג מנהיגים יציג באופן יזום וביחד לפני כל יושבי הבית את הדברים שפירטתי מעלה ויבהיר שאלו החלטות משותפות שמהוות את הבסיס לבית ויש החלטה לעמוד עליהן. צורת העברת מסר זו תבהיר לילדים שיש כאן מנהיגות משותפת, שיש שיתוף וגם שלא כ"כ יהיה קל לשחק במשחק ההורה הביולוגי ....
לגבי הרובד השני שציינתי, גם כאן יש מקום לשיתוף, ואפילו רצוי לקבל בקשות ודעות של הילדים בתגובה שנושא יידון בין המבוגרים ולאחר מכן הם יחזרו עם ההחלטה שלהם. נא לא לקפוץ - ההורות הביולוגית לא מקנה בבית זכויות יתר .... נא לזכור שבתור בני אדם רוב חיינו אנחנו לא תחת כנפי ההורים הביולוגיים ובכל זאת נדרשת מאיתנו קבלת מרות מסמכות אחרת ....
לגבי מהלך התגובות למעבר על גבולות - לדעתי גם כאן צריך סדר בעולם. הרי מרבית האירועים בחיים הם לא כאלה שלא סובלים דיחוי מבחינת הטיפול בהם .... רוצה להגיד - אם הילד / ילדה מבצעים מעבר גבולות שמהווה סכנה מיידית להם, המבוגר הראשון שנמצא בסבביה חייב לפעול (כמו שיעשו מבוגרים שאינם הורים ביולוגיים אם הילד למשל מנסה לחצות באדום). בכל הנושאים האחרים, אפשר לראות, להמתין קצת ולהתייעץ במבוגר השני ולאחר מכן להבהיר את הגבולות בפורום כל בני הבית (זה ינטרל את האפקט של מי ביולוגית "שייך" למי וגם יחזק את הסדר בבית שבו שני המבוגרים פועלים יחד).
בקיצור, תרחיבו את הזוגיות הטובה למנהיגות משותפת על יחידת מגורים ועל כל יושביה, תנהיגו יחד ותנהלו בסבלנות ויש לשער שיהיה טוב הרבה יותר.
בהצלחה

 

[אוהבת לצחוק2]

מאותה

סיבה שזה ממש פוגע ולא נעים כאשר אדם זר שאנו הורה מעירה הערה כלשהו ולא תמיד מתוך דאגה לילד של הבן זוג או בת זוג, לעיתים מתוך האינטרס האישי שלו.