כמה שאני עצבנית
הייתי עכשיו אצל אחותי. הסמארטפון שלה התקלקל ונתתי לה בינתיים את הסמארטפון הקודם של אמא שלי (ליתר דיוק נתתי את זה לפני אולי חודשיים לאחיין שלי אבל מאז יש לו אייפון. לא משנה).
היא ביקשה שאני אבוא דחוף כי היא לא מצליחה להוציא שיחות והיא מחקה בטעות את ה-Whatsapp. אז מהר מהר התקלחתי ובאתי ומה אני רואה? האחיין שלי שם את המיקרו סים של גולן בתוך מכשיר שמקבל סים רגיל.
שאלתי את האחיין שלי איפה החתיכת פלסטיק של הסים של גולן שהופכת מיקרו סים לסים רגיל (מתאם מיקרו סים לסים רגיל) והוא לא ידע על מה אני מדברת, מיותר לציין שגם אחותי לא ידעה.
אז אחותי אמרה לי שלא כולם מומחים או מסודרים כמוני (שיהיה). אז ראינו שאין מה לעשות אז אחותי אמרה שאקח את המכשיר חזרה. ביקשתי את המטען שהבאתי להם והם לא מצאו אותו, הביאו לי מטען אחר שהבאתי להם פעם בנוסף.
אחרי זה סיפרתי לאחותי שאני בחילופי תרופות ואז היא התחילה לדבר על עצמה שהיא לא מסוגלת להחליף תרופות, לא התעניינה ולא כלום. ומה עוד, היא ביקשה ממני את מלאי הציפרלקס שנשאר לי (היא לוקחת ציפרלקס).
אמרתי לה שעוד לא סיימתי עם הציפרלקס. ועצרתי את עצמי מלהגיד לה שאני לא בית מרקחת. לא פעם ראשונה/שניה או שלישית שהיא לוקחת ממני תרופות כשחסר לה. נמאס לי.
ואז היא אמרה שאמרו לה שאייפון יותר טוב מסמסונג או אנדרואיד כי יש פחות תקלות. אז אמרתי לה שאם היא לא שומרת על המכשיר (הרסה את שקע הטעינה) זה לא משנה אם הוא אייפון או סמסונג, הוא יתקלקל.
אז היא אמרה שנראה שאני במצב רוח קרבי ועדיף שאני אלך. מייד קפצתי על המציאה והלכתי.
אני בעצבים שאין דברים כאלה. בבקשה אל תשפטו אותי, אני צריכה חיבוק. לקחתי כבר ואבן ואני מקווה מאוד שזה ירגיע אותי כי אני ממש עצבנית.
