לא מתאפקת - קיטור קצר לפני

[רוני ספיר]

לא מתאפקת - קיטור קצר לפני

ובכן, במהלך החופשה היו יומיים שבהם הייתי צריכה לעבוד. זו הסיבה לזה שחנה תרמה את הלפטופ שלה (תודה, חנקה!

וברוך שובנו), וזו הסיבה לזה שאני יודעת להגיד עכשיו - הרבה יותר נעים לעבוד במקום שבו אין לחץ, לא צריך לטפל בבית ובילדים, מזג האויר לא מאיים לחנוק אותי בכל רגע, הא/נשים מסביב חיכניות ונעימות, אין איום של התפוצצות בכל רגע, לא דקירות, לא מלחמות, בקיצור - הרבה יותר שווה לעבוד בחופש! והוידוי הולך ומחריף - לא בא לי. לא בא לי להתאמץ, לא בא לי להלחם, לא בא לי להתעמת, לא בא לי להתרוצץ בחום, לא בא לי לחזור לשגרת האין לי זמן, לא בא לי לטפל בדברים הכרחיים, לא מתחשק לי בכלל. ולא, אפילו הבית לא מפצה על כל זה. אני רוצה בחזרה לחופש. אפילו מצאתי שם מקום שבו יהיה נוח לילדים. וזה נשמע כמו קיטור ריק, אבל מסתיר מאחוריו התלבטות אמיתית וכנה לגבי המקום שלי בעולם - הרצון והיכולת שלי להשפיע על מה שסביבי, הנכונות שלי להתאמץ כדי להגיע, וכל נושא הקריירה מעצם היותו. יוצא לכן לפעמים לחשוב מחשבות כפירה כאלה? לרצות לוותר על האחריות ולחזור לאיזה רחם, אפילו מקומי? או שאני גם קוטרית וגם לבד?

 

[tookmy]

ראשית- חנה ורוני ../images/Emo24.gif ברוכות

השבות. ובקשר לרצון לחזור לרחם, או סתם להיות מוקפת באוירה יותר נעימה ופחות עוינת: בטח ובטח. מכירה גם מכירה, אפילו עושה חלק מהבחירות בחיים שלי משם, לצערי או לשמחתי (רגשות מעורבים). חופשה היא חופשה. אסור לשכוח שכמו כל מקום אילו היית צריכה להיות שם באופן קבוע כי אז היו לך גם שם בעיות משלך להתמודד איתן. אבל- יש דברים אובייקטיביים , כמו הלחץ שאנחנו כאן חיים בו, העוינות והפחד. אני לא מדברת דווקא על פיגועים אלא יותר על זה שחדשות משודרות כל שעה ואין להתחמק מהן, על האלימות בכבישים והעוינות של א/נשים אלו לאלו ברחובות. תוסיפי לאוירה הזו את בעיות היומיום והפרנסה איתן מתמודדים אנשים בכל העולם ותקבלי יומיום קשה מאד. כשיוצאים, נזכרים שלא חייב להיות כך, מצד שני, באופן אישי, החיים במקום אחר לא ממש קונים אותי. רצון לחזור למקום מוגן חביב ונעים? בטח, כל הזמן. העניין הוא שבאיזשהו שלב הבנתי שזה בלתי אפשרי, מה שלא מפריע לי להתפתות מדי פעם למצבים שנראים מבטיחים.

 

[Aladdin Sane newnic]

מותר להכנס?

מבטיח לא לעשות פרובוקציות (כלומר, מבטיח לא להביע את דעתי. אופס, יצאה לי פרובוקציה. מצטער). רוני, זה הרע בחופש - הצורך לחזור לחיים ולעולם האמיתי. מה שאת בעצם אומרת שעדיף להיות עשיר ובריא מאשר עני וחולה. tough luck. אני חושב שכולנו שם. מה לעשות - צריך לעבוד, וכל עוד אין כסף לוילה עם שתי פיליפיניות גם תנאי העבודה לא משהו. מאידך, כן כדאי לראות על איזה מה"חובות" ניתן לוותר. נסיון לשנות את העולם אולי?

 

[אבא גאה]

נכון התכוונת לומר:

וילה עם שתי עוזרות בית (או שני עוזרי בית)? לומר פיליפיניות זה קצת מזוויע בעיני, הרבה יותר מזוויע בעיני זה שכולם בארץ יודעים שהכוונה היא לשתי נשים שיגורו בבית בשכר נמוך ותמורתו יבשלו לנו וינקו לנו את השירותים... תארו לכם מצב כזה: (לונדון, 1999, חורף שני ג´נטלמנים אנגליים מדברים ג´יימס: היי ג´וני, וואטס אפ? ג´וני: נהדר, מצב העסקים נהדר, מרוויחים הרבה יותר כסף, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו שתי יהודיות. ג´יימס: אחלה אחי (באנגלית) גם לנו יש יהודייה, פשוט תענוג.

 

[Aladdin Sane newnic]

צודק צודק צודק

מה אומר להגנתי? הכיבוש משחית...

 

[Aladdin Sane newnic]

אוי חשבתי קצת (קורה)

ואני באמת חושב שהיחס הקולוניאלי לפיליפינים תיאלנדים וכו´ נובע מהכיבוש.

 

[אבא גאה]

צחקתי כשקראתי את הודעתך ה-1

ומיד חשבתי "וואלא הוא צודק - הכיבוש". ואז הרגשתי אידיוט שצחקתי וחשבתי לעצמי "הוא היה רציני"... אז קודם כל אני שמח שאפילו מקליד ההודעה עצמה היה צריך זמן כדי לעכל שהוא צודק

ו....אני מסכים איתך. יש צורך לתקן זאת כל הזמן! אנשים משתמשים במוצא של בני אדם בכדי לתאר עבודות.... "הגינה היתה זוועה אז הבאתי שני סינים" "רציתי לצבוע לפני פסח אז הבאתי רומני" "פיליפיניות" וכו´.....

 

[חנה בית הלחמי]

תודה לטוקמיי על הברכות

אני לעומת רוני שמחתי - מאוד - לחזור הביתה ובעניין החום אני פשוט לא יוצאת מהמזגן....ניסיתי לשכנע את ערבה וזוגתה וילדיהן לעלות אלי לרגל אבל לא הלך לי

הכל עניין של גאוגרפיה, כמובן - ובמקום ובמצב שבו אני הייתי היו 3-4 טיסות, רכבת, הרבה רכב, הרבה ברגל והרבה עבודה ב....4 וחצי ימים. אז לחזור הביתה זה חופש אמיתי. לרצות לוותר על האחריות ? לא נראה לי. לא ממש בא לי אף פעם. יותר מדוייק לומר שבא לי מדי פעם לקחת חופש מהאחריות ואכן אני עושה את זה, יום פה ויום שם (תבורכנה הסבתות

). אני רואה בזה רצון טבעי ובריא, שלא לוקח אותי עד הרחם - הרחם נראה לי דביק, רטוב, חם מדי, עם ריח כמו זה שיוצא מכבדים של ממה עוף (לפני בישול) ורעש נוראי (ניסיתם פעם לגור בתוך קירקורי הבטן של מישהו אחר ? הבנתי כמה זה רועש כשצפיתי בקלטת סקירת המערכות של עומר, בזמנו. הקריירה היא מי שאנחנו והחיפוש אחר זו שלא תגרום לנו לכזו תסיסה הוא חיפוש מעניין. ולפעמים דוקא הלחץ וה- high drive עושים לנו את זה, לא ? רוני, תחשבי על הטוב. חצי הכוס המלאה, תמיד

 

[רוני ספיר]

ואיזה חצי מלא?

בשני חצאי הכוס דברים טובים ודברים טובים פחות. העניין הוא בבחירה, לא באופטימיות. ברגע שאני יכולה לבחור, אני יודעת שמה שבחרתי יהיה נכון. אני יכולה לפצל את זה לתוכנית עם שלושה (או שנים עשר) שלבים, אני יכולה לבדוק התקדמות, אני יכולה לזרום, אם דווקא בא לי, אני יכולה המון דברים. אבל הבחירה, אוהו. והחום - ובאופן כללי, היכולת שלך להתייחס לדברים בקלות הנהדרת הזאת - בהודעה אחרת, איפה שמתאים.

 

[amonit]

אני מאוד בעד

לקחת פסק זמן ולשנות סביבה כשצריך...... לא לעשות החלטות של "לעד" ו"לתמיד" אלא אם נראה שיש אפשרות לחיות זמן מה במקום שמעניק לך מה שאת זקוקה לו אז מה להשאר "תקועה"? ככה מפסידים את החיים...... השינויים הללו יכולים להראות דרסטיים למי שלא רגיל בטילטולים, אבל מנסיון ,,, כשהולכים למשהשהוא טוב,, הסיוט של המעבר אינו סיוט אלא דרך להשיל מאחור את המיותר.

 

[harelevy]

אני מזדהה

אני חזרתי מחופשה בקפריסין לפני שלושה חודשים. עוד בקפריסין, כשעברנו על פני כפרים נידחים וראיתי איזה ביית שמצא חן ביני, דימיינתי את עצמי בבית הזה (לא חם שם כמה פה), מגדלת איזה שלושה ילדים, דואגת למשק הבית, מגדלת גינה עפ פרחים ועשבי טיבול, ואם יהיה לי זמן פנוי (ויהיה לי) אני אסרוג קצת, אשפץ אץ הבית, אבלה משחקים לילדים, אעשה ספורט, ועוד כיד הדמיון המעולה עלי. המחשבה הזו הביאה אותי לחשוב על המרוץ המוטרף שלנו (במיוחד בארץ) אחרי הכסף. התשובות שנתתי לעצמי הן: 1. אנחנו רוצים למצוא הגנה מפני הסכנות שבחוץ כדי להמשיך להתקיים. 2. אנחנו מאמינים שכסף יתן לנו את הבטחון שאנו מחפשים בטרוף. מכאן הבנתי שדבר ראשון שצריך לעשות הוא לנתק את הקשר בין אושר לבין כסף. זה נכון שאני מרגישה שיש לי את האמת בידיים, וכעת אני מוכנה לפרוש לאיזה בית בהר מירון (עם כל ה-clueless של צפת והר מירון) ולהתחיל לחיות, אבל ת´כלס עדיין לא הצלחתי לממש את העניין (מה גם שאני רוצה את הבנזוג שלי איתי). זהו - פשוט מזדהה אתך.

 

[Aladdin Sane newnic]

אולי לא קיים מתאם בין כסף לאושר

אבל ברור שיש מתאם בין העדר כסף לבין העדר אושר

 

[tookmy]

תלוי עד כמה החוסר מגיע

יש אנשים שאין להם הרבה, אבל הם צנועים. לא רוצים הרבה לעצמם ולכן הם מאושרים עם המעט שיש להם. מתיי מתחילה הבעיה? כשהמעט נעשה מעט מדיי- שאין לאוכל או לדיור. באופן אישי אני שייכת לאנשים שהצהירו על עצמם שהם רוצים בחיים של פשטות מרצון. אין לזה חוקים אבל יש כאלה שבעקבות כך עובדים פחות ומבלים יותר עם הילדים, יש כאלו שבוחרים שלא יהיו להם בבית כבלים או וידאו ואת הטלויזיה (אם יש) הם בקושי מדליקים, הם לא ירוצו להתחמש בדי.וי.די וגם לא יקנו בגד חדש כל יומיים. לי דווקא, יש יותר דברים חומריים (כבלים, וידאו, סלולרי) מלדי הרבה אנשים שאני מכירה, שויתרו על כל אלה או על חלק מהם. לחלקם אין מחשב בבית או מכונית. אני לא חושבת שהחיים שלהם קשים יותר משלי, ואם כן זה רק בגלל לחץ של המדינה שחיים בה (למשל העובדה שהאוטוסטראדות מקשות על שימוש באוטובוסים, חצי שעה לוקח לחצות כביש לתחנת האוטובוס). ברור שכאשר זה מגיע לאוכל וקרת גג זה מתחיל להיות בעייתי, אם כי אני מכירה גם אנשים שאין להם בית קבוע והם מסתדרים לא רע, מבחינות מסויימות, הם הרבה פחות כבולים ממני. אופס, צריך ללכת לסגור את הממטרה

 

[Aladdin Sane newnic]

כמו שצויין קודם

כסף מהווה בטחון - למקרים של תאונות, מחלות קשות, אובדן עבודה, מיתון, מלחמה. ככה זה לפחות אצלי. כל פיסת חסכון שיש לי אני מעביר לחשבון בנק זר - למקרה שתהיה מלחמה (או יותר נכון שכשתהייה מלחמה) יהיה לי ממה להתחיל אחרי שאברח מפה. אני ישן קצת יותר טוב בלילה בזכות זה (וגם בזכות הדרכון הזר, אבל זה סיפור אחר). הרבה אנשים לא מוותרים על דברים מרצון, ושטיפת המוח המטריאליסטית שאנחנו עוברים גורמת לנו להרגיש חוסרים גם על דברים שהיינו יכולים לחיות נהדר בלעדיהם. אני במצב היום שיש לי צ´אנס של החיים להרוויח ים כסף, אבל זה בהחלט גורם לפגיעה במשפחה (וגם בי). מה לעשות, כסף זה כסף. למה ההזדמנויות לא מגיעות כשאנחנו רווקים ואין לנו מה לעשות ביום בלאו הכי???

 

[חנה בית הלחמי]

אני מסכימה עם אלדין

חוסר כסף משמעותו הרבה מצוקות שכ"א מהן יכולה לגרום לחוסר אושר קיצוני. כסף לא שווה אושר, חוסר כסף כן שווה לחוסר אושר ברוב המכריע של המקרים. לא ניתן לנתק את המרכיב הכלכלי מהחברתי ואנחנו חיות בחברה מטריאליסטית שנדרש בה כסף כאמצעי מחייה ואמצעי להשתלבות בחברה. שלא לדבר על כסף ככלי להשפעה על הסביבה, על עצמאות כמקדם להשגת אושר על פי טעמינו האישיים ועל הקשר שבין עצמאות לכסף. רובו של הכסף מצוי אגב בידיים גבריות. זו הסיבה שעצמאות כלכלית נחשבת בעיני לאם אמהות הפמיניזם המעשי.

 

[Aladdin Sane newnic]

אני מסכים עם כל מילה של חנה

לא שעשיתי מחקר בנושא, אבל מהשיחות שאני שומע בתוכנית של ורדה רזיאל ז´קונט (מצטער, מכור) יש המון המון נשים שנשארות עם הבעלים הבוגדניים, מכים או סתם זבלים שלהם בגלל שאין להן את היכולת לעצמאות כלכלית במקרה של פרידה.

 

[חנה בית הלחמי]

...וראה הודעתי על חד הוריות

שתבהיר שגם המדינה לא מעודדת עצמאות כלכלית של נשים...

 

[אבא גאה]

../images/Emo18.gif בסוף עוד תהיו חברים ../images/Emo6.gif

 

[חנה בית הלחמי]

אנחנו כבר ../images/Emo13.gif

 

[Aladdin Sane newnic]

../images/Emo45.gif