אישית, אני לא מתיימרת להגיד שעדיף לאמץ מלעשות טיפולים.
אני מודעת לכך שאימוץ זה לא פשוט בלשון המעטה: לא לכל אחד יאשרו אימוץ, בארץ ההמתנה קשה וארוכה ובחו"ל כיום האפשרויות מוגבלות מאוד והתהליך יקר, בחלק מהמקרים לא ניתן לחוות ילד מינקות, בחלק מהמקרים אפשר לקבל רק ילד עם צרכים מיוחדים, לחלק מהנשים חשוב לחוות הריון ולידה או שהן חוששות שלא יהיו מסוגלות לאהוב ילד מאומץ כמו ילד ביולוגי (וזה לגיטימי), וכו'. למישהי כמוני גם קל להגיד כי יש לי ילדים ביולוגיים. אז נכון שכשהבחירה הייתה בין להביא בת באמצעות טיפולים (שלא בטוח שהיו מצליחים וגם לא בטוח שהייתה נולדת בת) לבין פשוט לאמץ - מיד העדפתי אימוץ. אבל כבר הייתי אמא אז, ולכן זה מצב שונה לגמרי, מה גם שהיום הרבה יותר קשה לאמץ מאשר אז. אני רוצה להאמין שבכל מקרה הייתי מעדיפה לאמץ, אבל אין לי אפשרות להיות בטוחה בזה. אז עד כאן אני בהחלט מבינה את עמדתך וחושבת שבאמת הרבה פעמים זה קל להגיד וקשה ולפעמים אף בלתי אפשרי לעשות.
יחד עם זאת, אני מאוד מסתייגת מהדברים שכתבת על ילדים מאומצים. עשית פה הכללות שמעבר לכך שאינן נכונות, הן גם ממש חסרות רגישות בפורום שבו רוב הקוראים והכותבים הפכו או מתכננים להפוך להורים דרך אימוץ. לגיטימי לחשוש ולגיטימי לבחור בדרך אחרת, אבל למה לכתוב דברים מכלילים כאלה בנחרצות כזאת?
אני יכולה להצטרף לשנת החתול ולי יש עם מה להשוות: יש לי גם ביולוגיים וגם מאומצת. אין שום הבדל (פרט להבדלים שיש בין כל הילדים מעצם זה שמדובר באינדיבידואלים שונים) בין הילדים הביולוגיים למאומצת, אין לה יותר בעיות מאשר להם, לא קשה איתה יותר מאשר איתם, היא לא פחות מוכשרת ומוצלחת, היא חלק בלתי נפרד ומופלא מהמשפחה ביחד עם שלושת האחים שלה.
וזה עוד מבלי להזכיר את העובדה שהרריון ולידה אינם ערובה לילד בריא או מוצלח. לצערי אני מכירה הרבה הורים ביולוגיים, משפחות נפלאות, שלילדיהם יש בעיות קשות בתחום בריאות הגוף ו/או הנפש.
בקיצור, ילדים מאומצים הם ילדים כמו כל הילדים ואין שום הצדקה להציג אותם כילדים סוג ג'.
אני מודעת לכך שאימוץ זה לא פשוט בלשון המעטה: לא לכל אחד יאשרו אימוץ, בארץ ההמתנה קשה וארוכה ובחו"ל כיום האפשרויות מוגבלות מאוד והתהליך יקר, בחלק מהמקרים לא ניתן לחוות ילד מינקות, בחלק מהמקרים אפשר לקבל רק ילד עם צרכים מיוחדים, לחלק מהנשים חשוב לחוות הריון ולידה או שהן חוששות שלא יהיו מסוגלות לאהוב ילד מאומץ כמו ילד ביולוגי (וזה לגיטימי), וכו'. למישהי כמוני גם קל להגיד כי יש לי ילדים ביולוגיים. אז נכון שכשהבחירה הייתה בין להביא בת באמצעות טיפולים (שלא בטוח שהיו מצליחים וגם לא בטוח שהייתה נולדת בת) לבין פשוט לאמץ - מיד העדפתי אימוץ. אבל כבר הייתי אמא אז, ולכן זה מצב שונה לגמרי, מה גם שהיום הרבה יותר קשה לאמץ מאשר אז. אני רוצה להאמין שבכל מקרה הייתי מעדיפה לאמץ, אבל אין לי אפשרות להיות בטוחה בזה. אז עד כאן אני בהחלט מבינה את עמדתך וחושבת שבאמת הרבה פעמים זה קל להגיד וקשה ולפעמים אף בלתי אפשרי לעשות.
יחד עם זאת, אני מאוד מסתייגת מהדברים שכתבת על ילדים מאומצים. עשית פה הכללות שמעבר לכך שאינן נכונות, הן גם ממש חסרות רגישות בפורום שבו רוב הקוראים והכותבים הפכו או מתכננים להפוך להורים דרך אימוץ. לגיטימי לחשוש ולגיטימי לבחור בדרך אחרת, אבל למה לכתוב דברים מכלילים כאלה בנחרצות כזאת?
אני יכולה להצטרף לשנת החתול ולי יש עם מה להשוות: יש לי גם ביולוגיים וגם מאומצת. אין שום הבדל (פרט להבדלים שיש בין כל הילדים מעצם זה שמדובר באינדיבידואלים שונים) בין הילדים הביולוגיים למאומצת, אין לה יותר בעיות מאשר להם, לא קשה איתה יותר מאשר איתם, היא לא פחות מוכשרת ומוצלחת, היא חלק בלתי נפרד ומופלא מהמשפחה ביחד עם שלושת האחים שלה.
וזה עוד מבלי להזכיר את העובדה שהרריון ולידה אינם ערובה לילד בריא או מוצלח. לצערי אני מכירה הרבה הורים ביולוגיים, משפחות נפלאות, שלילדיהם יש בעיות קשות בתחום בריאות הגוף ו/או הנפש.
בקיצור, ילדים מאומצים הם ילדים כמו כל הילדים ואין שום הצדקה להציג אותם כילדים סוג ג'.