לא קל !

Liel Sweet Girl

New member
לא קל !

היי אני ליאל בת 17 וחצי ואשמח אולי לייעוץ ? או כל דבר אן סתם פריקההה פשוטטט ... ככה... אני גרה עם אמא ההורים שלי גרושים וקומה מעלינו גרים סבתא וסבא ואחותי בקטנה ממני בשנתיים. אמא שלי לא עובדת והיא נורא סגורה, היא לא יוצאת מהבית, לא רואה אנשים, בקושי בקשר עם אחיותיה תוצאה מכך היא רבה הרבה עם סבתא וסבא על כסף, על אוכל, על משפחה, עלי ועל אחותי ועל כל מיני דברים אחרים. אני מרגישה שהיא עושה את זה כי משעמם לה, אני לא מבינה איך היא לא משתגעת ככה בבית להיות כל היום. אני לא יודעת מה לעשות אני מאוד רוצה לעזור לה אני כל הזמן מייעצת לה אולי שתלך לייעוץ אולי לצאת איתה אבל אין שום דבר פשוט לא עוזר לה ! גם לי לא קל בכלל, אני לא רוצה להאשים אותה אבל אני מרגישה שאני מושפעת ממנה אני לא רוצה להיות כמוהה בסוף בלי עבודה ובלי מקצוע ! אבל גם אני.. לא הולכת לבית הספר כל כך ואני מפחדת שבסוף לא תהיה לי בגרות. אומנם יש לי חברים והכל אבל אני לפעמים מרגישה חסרת תועלת ואני מסתכלת על ילדים אחרים חרוצים ואני מרגישה שאני הולכת בעקבות אמי :/ ואני לא רוצה זאת !!! לפעמים זה תוקף אותי הרגשה של לבד כזה אני מרגישה לבד ולא גדלתי עם אבא אבא שלי היה בחול כל השנים והייתי רואה אותו מדיי פעם (היה מבקר 2 3 בשנה) ורק לפני חצי שנה הגיע לארץ לגור . אז קשה לי מבחינה שלא גדלתי עם אבא ואמא ככה במצב כזה כאילו אין לה כוח לשום דבר, היא אדישה כזו לדברים טלויה בסבא וסבתא שלי וחושבת שזה יהיה ככה ואני פשוט לא דעת איך להוציא אותה שתלך לחפש עבודה או אפילו סתם שתצא מהבית שתראה אנשים . אני מרגישה לפעמים אבודה. אני רוצה להפסיק להרגיש ככה רוצה להרגיש חופשייה בלי חששות שאמא תהיה מסודרת ושיהיה לה טוב אבל אני ממש אובדת עצות :/ אני מנסה לסדר את עצמי ושנה שעברה באת הייתה לי שנה לא קלה והתבגרתי המון וגדלתי והשתניתי אבל מה איתה ? אני רוצה שהיא תתמוך בי ותהיה שם לצידי
 
היי ליאל (איזה שם מקסים!) ../images/Emo13.gif

את מתארת מצב לא פשוט.. את חיה עם אמא שאינה עובדת, מסוגרת בבית, נמצאת במריבות עם סבך וסבתך ואת חוששת מאד שמא תלכי בעקבותיה... אני חושבת שאת עושה את הדבר הנכון, כשאת מציעה לאמך לפנות לעזרה, לייעוץ ובכלל לצאת קצת (ואפילו בחברתך)- כל הכבוד לך על לבך הרחב ודאגתך הכנה לאמך! יחד עם זאת, ליאל יקרה, אמך היא אדם מבוגר והיא האחראית הבלעדית על מה שתעשה או לא תעשה. עם כל רצונך הטוב לעזור לה ועם כל דאגתך הרבה- בסופו של דבר היא זו שצריכה לרצות ולהחליט לשנות את חייה. המשיכי לתמוך באמך, לעודד ולדרבן אותה לשנות את חייה, אך אני מציעה לך להתמקד בעצמך ובחייך. את אומרת ש "אני לא רוצה להיות כמוהה בסוף בלי עבודה ובלי מקצוע !", וכשאת מרגישה שאת הולכת בעקבות אמך, את מיד אומרת: "אני לא רוצה זאת !!! אמך אינה המודל לפיו היית רוצה שחייך ייראו- את בהחלט צודקת. את אומרת שלפעמים את מרגישה "אבודה", וטוענת שבמקום זאת היית רוצה להרגיש "חופשיה"- חופשיה מדאגות של עבודה, פרנסה, טרדות רגשיות וכו'. אני חושבת שמה שיכול לאפשר לך את החופש הזה, הוא שתחזרי לביה"ס, תלמדי היטב וכך תוכלי לרכוש לעצמך מקצוע, ממנו תוכלי להתפרנס בכבוד- להיות חופשיה. את מסתכלת על ילדים "חרוצים" ואת מרגישה, לעומתם, "חסרת תועלת". אך גם את יכולה להיות כמוהם! נכון שזה לא פשוט ולא קל, במיוחד בתנאי החיים בהם את גדלה. את רוצה לחיות אחרת! להיות חופשיה! תאפשרי לרצון הזה לדרבן אותך ללמוד ולהתקדם בחייך, כדי שתוכלי ליצור לעצמך חיים חופשיים של רווחה. ובכל פעם שתרגישי שקצת קשה לך עם הלימודים, התבונני שוב באמך ושאלי את עצמך: כך אני רוצה לחיות את חיי??? ואז תתעשתי ותחזרי ללימודים, ביתר מרץ. את מוזמנת לכתוב עוד ולשתף, ככל העולה על רוחך. בהצלחה רבה לך, נערה מקסימה!
גילת
 

Liel Sweet Girl

New member
../images/Emo13.gif

תודה לך גילת על מה שכתבת. פשוט אני מרגישה לפעמים כל כך לבד... לפעמים זה תוקף אותי כאילו לאף אחד באמת לא אכפת ממני . וגם סבא וסבתא שלי שעוזרים לנו מאוד לפעמים אני מרגישה שאנחנו עומס עליהם אני, אחותי, אמא שלי, וכל הבקשות שלנו שאנחנו רבים בלי סוף בינינו.. קשה לי להמשיך את החיים שלי כשאמא במצב הזה לא דעת כאילו אני כל הזמן מחפשת אחר האושר הלא מוגדר הזה וכאילו עכשיו יש בי איזו מועקה ואני לא יכולה להשתחרר מזה . כאילו זה ממש משפיע עליי ואני לא מבינה למה ? פעם הרבה דברים היו משפיעים עליי היה לי קשה אם היו אומרים לי משהו ויישר הייתי נעלבת או נפגעת או לוקחת ממש רציני... עכשיו זה השתנה והדבר היחיד שמשפיע עליי זה כל העניין עם המשפחה! אני מרגישה כאילו יש איזו חומה ביני לבין האושר וכל הזמן מחפשת את עצמי ולא מוצאת :(
 
ליאל היקרה.

קודם כל, זה באמת מחמם את הלב לדעת שאת כה דואגת לאימך וגם מודעת לעצמך. נדיר במחוזותינו. דבר שני ובהמשך לדבריה של גילת ואהיה קצת פרקטית: יש בכל רשות מקומית שירותי רווחה , מחלקת רווחה בעיריות השונות . שם , במחלקת רווחה, יש סוללה של עובדים סוציאליים, פסיכולוגים שיכולים לעזור לאימך שכרגע אינה מתפקדת לא כאם וגם לא כאישה . אימך אמורה וצריכה לתפקד כאם ואחת מחובותיה זה לדאוג לילדתה שגם תלך לביה"ס . את בהחלט יכולה לפנות לשירותי הרווחה ולהתייעץ איתם . מעבר לזה מציעה לך להתחיל ללכת לביה"ס , זה יקל עלייך : תפגשי את חברייך ותכנסי למסלול שאת מאוד רוצה בו וחוששת לפספס אותו. בהצלחה רבה ואת תמיד מוזמנת לפרוק כאן (זה המקום ובשביל זה זה נועד).
 

י ו ר ם 7

New member
שירותי הרווחה כמו קישוט

אין להם תקציב לטפל בכל בעייה שעולה ואת הפסיכולוגים מחנכים לעזור לעצמם ..... אולי שרות התנדבות כלשהו שמוכן לשלוח חונכת לנערה ולעזור לה ויחד בכוחות משותפים להתקדם במעשי החיים אם האימא לא מוכרת כנכה ,הביטוח הלאומי לא יעזור גם נכים במצוקה גדולה מאד לא מקבלים הרבה, אין מה לעשות כל עוד השלטון בארץ לא יתחלף הנאורות מאיתנו והלאה אך יש אנשים טובים- בבקשה באם תסכים הנערה קיפצו לעזור !
 

Liel Sweet Girl

New member
שנה שעברה

הייתי בטיפול אצל משהי דרך קבסית של הבית ספר היא ארגנה לי מין עובדת סוציאלית מתחילה כזו והייתי הולכת לרווחה שם ומדברת איתה והכל והיא דיי עזרה לי לפרוק. היא רצתה לעשות שיחה עם אמא או סבתא אבל העניין שאמא שלי לא רוצה לקבל עזרה היא לא רוצה לעשות שום שינוי בחייה... אני יודעת שאמא שלי היא לעצמה והיא מחליטה על החיים שלה אבל קשה לי פשוט לראות אותה ככה ולפעמים אני מרגישה שזה משפיע עליי גם כי היא כל היום בבית ואני פשוט לא יכולה לסבול אותה ואנחנו רבות דיי הרבה... אבל אני יודעת שבסופו של דבר אני צריכה לדאוג לעצמי ולעתיד שלי ! :)
 

Liel Sweet Girl

New member
והנה שוב זה מגיע ../images/Emo10.gif

גם אם הכל נראה בסדר גמור ויש לך הרגשה טובה... ואני מרגישה שבאמת מיציתי את היום והרגשה כללית טובה אז משהו בסוף תמיד חייב להרוס :/ ושוב זה בא מהכייוון של אמא שלי :( אני פשוט לא י-כ-ו-ל-ה איתה יותר !!! לא יכולה אני מרגישה צורך לפרוק. אבל חוץ מהפריקה יש איזה מחסום שאני מרגישה שאני לא יכולה להסביר או בעצם כן... זה שלא משנה מה הכל משפיע עליי ואולי כי אני עדיין בגיל המתוסבך הזה של ההתבגרות וגם כי היא אמא שלי והיא בן אדם שלכאורה אמורה להיות קרובה אליי וזה משפיע משפיע מאוד. אני לא יכולה פשוט להתעלם מזה היא הרי בכל זאת אמא שלי לא זה כואב קשה אני לא יכולה לסבול אותה פשוטטטטטטטטטטטטטטטטטט ! רוצה לברוח מהביתתתתתתתתתת ומצד שני אבא שלי ? אני לא יודעת מה לומר עליו למה הוא עוד יותר גרוע זה דיי אירוני כזה כי באופי אני ואבא מסתדרים אבל אולי בגלל שלא היינו גרים ביחד אז הוא לא יודעת איך להתנהג איתי ולחיות איתי. וכן אני נורא מודעת לעצמי אני יודעת את זה ולחיים בכללי . אבל אני פשוט לא יכולה איתה כי לא משנה מה איכשהו היא חייבת להרוס לי ובכלל לכולנו לסבתא סבא ואחותי . ותמיד שאני קמה לתחייה היא שוברת אותי שוב פעם .
 
בוקר טוב, ליאל יקרה

את נשמעת מבולבלת: את רוצה לעזור לאמך-אך מתקשה להסתדר אתה ואף מרגישה שהיא משפיעה בצורה לא בריאה על המצב הרגשי שלך. את רוצה לעזור לעצמך- אך די אובדת בדרך... האם ניסית לברר אפשרות (אצל יועצת ביה"ס, הקב"סית, לשכת רווחה) לקבלת תמיכה רגשית-נפשית גם השנה? לדעתי, מאד חשוב שתהיה לך תמיכה רגשית צמודה, שתסייע לך גם "לפרוק", אך גם לשמור אותך 'למעלה' במצב שהגדרת אותו יפה כ"תחייה"- מצב של רווחה רגשית. יום נפלא...
 
ליאל יקרה,

אנא פני ללכת הרווחה ולקב"ס ברשות המקומית שלך . אם תרצי אשלח לך לינקים ומספרי טלפון כיצד ליצור עימם קשר. האם היית מעוניינת לצאת מהבית? לפנימייה? גם זו אופציה. בכל מקרה את חייבת לעצמך ליצור קשר עם גורמי הרווחה בעירייה ועם גורמי מחלקת שח"ר (קציני ביקור סדיר) או לפחות ליצור קשר עם יועץ/ת ביה"ס שלך . האם גורמי ביה"ס שלך יצרו איתך קשר?
 

אוליבר77

New member
לי אין אימא

אימא שלי מתה אחרי שהצליחה ללדת אותי ומה שאני יודע בחיים שבלי אימא זה קשה מאד אם הייתה לי אימא שלא מרגישה בטוב לא הייתי נוטש אותה הייתי מנסה להתחבר אליה וומנסה לעזור לה בכל כוחותיי זה באמת כיף אני משאר לא ללכת לבית הספר ולהיות קרוב לאימא אבל מה עם העתיד יכול להיות שאת קצת חלשה בלימודים ותמיכה של שעורים פרטיים גם עוזרת וידוע שהשעורים הפרטיים עולים הרבה כסף ללכת לפנימיה פותר חלק מהבעיות ואת צריכה להיות חזקה ולא להיגרר אחרי החלשים שמעשנים סמים וותמיד כדאי ללכת בדרך הישר ולהיות אופטימי ולראות את האור לנסות להבין את אימא ולאהוב אותה כי אימא יש רק אחת.
 

י ו ר ם 7

New member
אתה לא משער אתה יודע !!

אני שואל אותך בפעם המאה למה אתה לא הלכת לבית ספר בזמנו למה משרד הרווחה מצא לנכון לטפל כך בך ולא סמך עליי שאני אטפל בך והוליך אותך על דרך הישר מה יצא להם שכפו עליך ללכת לפנימיה מה אתה ילד עזוב? והנערים שהציקו לך שם בפנימיה והמורים שלא הבינו אותך כמה זך וטהור אתה נשמה לי
 
למעלה