לא קשור לנושא הפורום

[סתם מתעניינת1]

לא קשור לנושא הפורום

אבל זה הפורום שנראה לי הכי מתאים להעלות בו את השאלה שלי:

יש לי אבא שלא מפסיק להעיר לי על ההתנהלות בבית על האופן שבו אני מסדרת ומנקה. כל פעם שהוא נכנס אלי יש לו הערות . ניסיתי להגיד לו שיפסיק להעיר לי אבל הוא לא מבין, לפעמים אני חושבת שיש לו איזשהי בעייה אבל זו לא אשמתי ואני לא צריכה לסבול מזה.
רציתי לשאול מה אפשר לעשות בקשר לזה?
אשמח לעיצות
תודה

 

[mykal]

כמה אופציות לתגובה,

בתנאי שאת יודעת שככה הוא עושה ולא לוקחת ללב.
אמר ונשאר אפילו לא ליד האוזן.
הוא לא חי בבית שלך--ושם את מתנהלת לפי ראות עיניך--
ואז--
פעם את לא שמעת ולא מגיבה,
פעם אומרת--וואוו תודה עם חיוך סרקסטי,
פעם--תגובה צינית--טוב שאמרת--איך הייתי יודעת בלי שתגיד,
לאתצליחי לחנך אותו וגם אין צורך--ככה נדמה לו שהוא נוכח--
לעצמך את יכולה להחליט איך להתיחס.

 

[סתם מתעניינת1]

לצערי אני לוקחת ללב

כל מה שההורים שלי אומרים, הפכתי להיות ילדה קטנה, שכל הערה הכי קטנה של ההורים שלי מעצבנת ומפוצצת אותי. אני כבר לא מסוגלת לחיות איתם יותר....

 

[mykal]

מה פירוש

"לאיכולה לחיות איתם יותר?"
את גרה אצלם? הם אצלך?את בעלת משפחה עצמאית?

 

[סתם מתעניינת1]

הם עוזרים עם הילדה

וכשהם באים לאסוף גם אותה גם אם זה לחמש דקות, ההרגשה היא שהם מתנחלים אצלי ומציקים לי גם כשזה לא נכון. אני חושבת שזאת תוצאה של מיאוס... וכשהם באים תמיד יש תלונות...

 

[mykal]

מצטרפת לאמירה

של "חייבת להגיב".תותרי על העזרה הזו--
זו בסיכומו של דבר לא עזרה--
אם את נפגעת ולא טוב לך--מיותר.
בעד קצת כסף (גם אם קשה ל"בזבז") שקט נפשי ורוגע--שוה מיליונים.
להם תאמרי מצאתי סידור תודה. בלי להסביר,
הם בטוח יתגעגעו ויבררו מה קרה. אל תמהרי לתת הסבר.
אחרי כמה פעמים--תגידי--אתם לא עזרתם לי--העלבתם אותי,
הערתם, לא היה נעים--אז לא תודה.
כמה שביקשתי די--לא עזר. אתם הורים שלי מכבדת אבל רוצה רגיעה.
ונגמר.

 

[חובטת שטיחים]

אני מניחה שאת לא יכולה לוותר על העזרה

אז במקום שהם יבואו לקחת את הילדה או להיות איתה אצלך, תביאי את הילדה אליהם.

 

[חייבתלהגיב]

לא להזמין אותו לבית שלך

אלא רק לבוא אליו. זה פחות או יותר מה שאנחנו עושים.

 

[ayaht]

תקלי על עצמך וגם עליו

אני חושבת שהוא כבר בגיל שאי אפשר לשנות או להסביר.
הוא ככה.

פשוט הגיע הזמן להבין שגם הורים לפעמים טועים בגדול.
שגם הם לא מבינים בכל דבר.

צמצמי קצת את המפגשים איתו עד שתתחזקי ויהיה לך כוח להתמודד עם האמירות שלו.
לפעמים עדיף להתנהג כאילו יש לך אוזניות על האוזניים ולשמוע רק מה שנוח לך.

 

[שרון של אופיר]

לקח לי 20 שנים ללמוד לא לקחת ללב

אבא שלי אותו הדבר - כל פעם שמגיע אלינו הבייתה יש לו הערות על הסדר והניקיון בבית שלי, על "הרגלי עקרת הבית" החסרים שלי ועוד. בשיאו הוא היה מעביר לי יד על משקופים ומעל המקרר ומעיר, אבל גם בלי להסחף עד כדי כך, יש לו הערות על הכל.
אני כמוך - לוקחת כל דבר שההורים שלי אומרים (ובעיקר שאבא שלי אומר) ללב, ומרגישה כמו ילדה נזופה בת 8 אחרי כל פעם כזו.
כל פעם אחרי שהם היו הולכים הייתי בוכה לבעלי שנמאס לי מהההערות של אבא שלי. ובעלי, בצדק, היה אמור שאבחר - או להגיד לאבא שלי שיפסיק להעיר או שאפסיק לקחת ללב.
זה לקח 20 שנים, והרבה עבודה עצמית, עד שהחלטתי שאני לא לוקחת ללב.
זו אני. אלו הרגלי הסדר והניקיון שלי. אם הם לא מוצאים חן בעיניו - זו בעיה שלו ולא שלי. בפעם האחרונה שהעיר לי על ניקיון עניתי (בחוצפה שהפתיעה גם אותי) שכנראה שהוא לא עשה עבודה טובה בללמד אותי הרגלי סדר וניקיון, אם ההרגלים שלי לא עומדים בסטנדרטים שלו, ואת כל הטענות הוא צריך להפנות לעצמו. מרגע זה והליך אני לא מתייחסת.
זה עדיין אבא שלי, ועדיין חשובה לי דעתו, אבל בנושאים שהחלטתי שאני בטוחה בהם (כמו נושא סדר וניקיון) - ההערות שלו הפסיקו לעניין אותי. לא מוצא חן בעיניו - מוזמן לבוא ולסדר לי, או לממן לי עוזרת שתנקה יותר טוב ממני.

 

[ayaht]

מזדהה. אמא שלי ככה

שתהיה בריאה עד 120.
יש לה מרץ.
מה שהיא מספיקה בשעה, בנאדם לא מספיק ב 10 שעות.
תני לה לתקתק ארוחה ותקבלי אירוח ברמה של 5 כוכבים.

ובכל זאת, אני מזמינה אליי לארוחות חג.
לוקחת על עצמי את הבישול וההכנה.

הבית שלי אף פעם לא יהיה נקי כמו שלה.
הבישול שלי אף פעם לא יהיה טעים כמו שלה.
ובכל זאת, הם טובים מספיק. ובא לי לפנק.
מאהבה.

אז.. עם השנים היא למדה לא להעיר.
אני רואה שהיא ממש משתדלת.
אני לא מרשה לה לנקות אצלי.
מכריחה אותה להיות אורחת ולהתפנק.
לא מסכימה שהיא תביא אוכל, אבל היא מתעקשת להביא.
"רק קצת, ממילא הכנתי".
ותכלס, טעים ברמות.

לפעמים בא לי לצרוח.
אני עדיין מקטרת לפעמים אחרי שהיא הולכת.
נעלבת בדיעבד.
אבל.. התרגלנו.

תקראו לזה מלחמת הפולניות..

 

[חייבתלהגיב]

למה מפריע לך שהיא מביאה אוכל?

אם היא רוצה, למה לא?

 

[PAND76]

לפעמים זה יכול להיות מעצבן. שאת טורחת לארח ומבשלת

ואז באה מישהי שהיא בגדר אורחת, וגונבת את ההצגה עם התבשילים המוצלחים שלה, כאילו לא בונה עלייך שתארחי כמו שצריך. וגם - במקום שאת תקבלי את הקרדיט, שוכחים ממך והוא עובר אליה. אני פעם אירחתי את כל משפחת בעלי בחג שנפל על יום ההולדת שלו. ממנה ביקשנו רק איזה תבשיל שהוא אהב במיוחד. במקום היא הביאה שלושה. אני אישית לא נפגעתי. הכנתי מספיק, כך שאף אחד לא היה רעב וכולם יכלו גם לקחת הביתה.

 

[חייבתלהגיב]

אה, זה עניין של תחרותיות.

אני כל כך לא בעניין של בישול שהקונספט של להתחרות במישהו זר לי לגמרי. מבחינתי אם מה שבישלתי יוצא כמו שצריך, זה כל מה שחשוב. אם מישהו אחר מביא משהו טוב - זה רק מוסיף. אין לי שום עניין שישבחו את הבישולים שלי או שיתנו לי קרדיט עליהם - ואני באמת גם לא מבשלת שום דבר מסובך במיוחד. בעיקר חשוב לי שכולם ישרדו. כשאני מארחת מישהי הרה, למשל, זה מלחיץ אותי ואני מקפידה מאוד שלא להזיק לה בשום צורה כשאני מכינה סלט לכמות גדולה של אנשים אני בודקת וטועמת כל ירק ומשתמשת רק במשובחים ביותר. פעם יצא לי סלט פלפלים במקום סלט ירקות רגיל כי רק הפלפלים עברו את המבחן

.

 

[mykal]

זה לא ענין של תחרות,

זה ענין של לשמור "על המקום" שלי בבית שלי.
ככה אני מבינה את זה.
כשאני מגיעה אל כלותי--ואני מציעה לעזור--הן מבקשות להכין בעצמן.
מכבדת--זה הבית שלהן, הן מארחות ורוצות להרגיש בטוח בבית שלהן.
מה הבעיה לאפשר?!
לביתי הגדולה ז"ל --אנחנו הגענו ואני הכנתי--היא שנאה מטבח--
אבל אצלה היתה סוכה גדולה--וכולנו הצלחנו להיות בה--היה ברור שאני מבשלת.
מה שחשוב בכל מצב כזההוא הפתיחות והאפשרות שכל אחד ירגיש טוב
בבית שלו, במקום שהוא בוחר.

אגב, סלטפלפלים --אני מכינה כאן כל שבוע--זה מרענן וטעים.

 

[חייבתלהגיב]

השאלה שלי הייתה אליה - למה היא

לא מעוניינת שאמא שלה תביא אוכל. ברור שבהינתן שהיא לא מעוניינת רצוי לכבד את זה. רק רציתי לדעת מה הסיבה שזה מפריע לה שהיא תביא.

 

[mykal]

מקוה שהיא תחזור ותענה,

אבל אני מבינה--שאם היא מארחת, בבית שלה, היא
טורחת ועמלה, ומצפה שיהנו ממה שהיא מכינה,
היא לא צריכה להיות בתחרות--כדי להרגיש שאולי
אמא לא סומכת עלי, שאכין מספיק, שיהיה טעים מספיק,
שיוגש אסטתי מספיק--ויוצא בהרגשה של הבת--שיש כאן ביקורת סמויה,
הקטנה--שלא נעימה.

מה האמא רוצה--להוכיח שהיא יודעת היא לא צריכה , נכון?
לעזור היא התבקשה שלא--נכון?
אז למה להדחף? אםלא בשביל להגיד--אולי אני אתמוך אם תתפשלי.
כ"כ מיותר.

 

[חייבתלהגיב]

אני לא הייתי מרגישה את הדברים האלה

אם אמא שלי הייתה מביאה מאכלים, אבל מצד שני מלכתחילה גם לא הייתי אומרת לה לא להביא. אני לא רואה באירוח מפגן של יכולת, ולכן לא רואה בסיוע לאירוח פגיעה באותו מפגן.

 

[mykal]

אגיד לך,

לא זכיתי

להתמודד עם הענין בתור בת או כלה,
אבל אם כ"כ הרבה בנות וכלות מרגישות כך. אפשר לקבל זאת כעובדה,
ואפשר לא לדחוק ולהציק ולבנות מערכת יחסים לא מעיקה
אלא רגועה ונעימה.
כחמות--אין לי בעיה להתארח ולהנות מכישורי הכלות החמודות שלי בכל תחום.
והבנות כל אחת בוחרת מה נוח לה--ואני כאן משתדלת לאפשר ולהיות נוחה.
אז את לא נעלבת ואני לא התמודדתי--זו איננה ראיה.
וגם לא נראה שיש דרך אחת לראות את הדברים ואיך להרגיש.
כיף לך שאת נהנית מהעזרה.

 

[חייבתלהגיב]

לא אמרתי שאמא שלי עוזרת לי...

אמרתי שאם היא הייתה עוזרת, זה לא היה מפריע לי...
אני לא מכירה הרבה בנות וכלות שמרגישות כך. למעשה, מי שאני מכירה מהדור שלי שמחים לקבל עזרה באירוח, ומי שאני מכירה שמסרב הוא מהדור מעליי.