כל סיבה היא סיבה לקטר
במקרים קיצוניים אני אצליח לקטר גם על כך שהשמיים התבהרו אחה"צ (מתקרר, אתם יודעים). התחלתי במסעות ציד למתנת כריסמס לעוזרת הבית שלנו. היא פולניה אמיתית (ילידת פולין הכוונה), ומתנת שוקולדים ויין אינה נראית לה. אני יודעת. שנה שעברה ניסיתי. אבל אין לי כוונה להוציא על עוזרת סכומים נכבדים, אז אני מחפשת מציאות שעד כריסמס ישכחו. ואם זה נשמע לכם פולני, אז מה אני יכולה לומר. כאשר העוזרת חוזרת מחופשה, נותנת מבט עקום בבית ושואלת אותי בטון ביקורתי: "you not like cleaning?" כאילו פרנסתה אינה תלויה בכך שאיני אוהבת לנקות, אני מפסיקה להרגיש מחוייבת להתנהגות מכובדת. מה שלא אעשה ימצא בזה פגם. לא מדהים כיצד בחורה בשנות העשרים לחייה מתנהגת בפולניות מובהקת? המונח "פולניות" לא בא לאפיין נשים מבוגרות? וחוץ מזה אני רוצה לדעת מה היא כבר סוחבת בתיק שלה, שהוא כה כבד. ניסיתי להרים את התיק שלה כדי להגיע לתיק שלי, וכמעט נפלתי. האיש מזכיר לי כל פעם שתיקי אימו שוקלים כפליים ממנה לפחות, אך זו אינה השוואה ראויה. אימו סוחבת תיק גדול ודחוס בחפצים. עוזרתנו סוחבת תיק קטן למדי, וכאשר היא פותחת אותו כדי להכניס את משכורתה לארנק, אני רואה את תכולתו. לדעתי ארנק וטלפון נייד אינם אמורים לשקול כלכך הרבה. אה, כן, בימים הלוהטים שעברו עלינו בקיץ זה, היא תמיד הגיע עם ז'קט מעל בגדיה. למה? (שאלתי, אתם חושבים שהתביישתי?) כי בבוקר קריר (אנחנו מדברים על טמפרטורות של אילת, לא על קיץ בלגי טיפוסי). נו, שאני לא אקטר על זה?