לבקר או לא לבקר, זו השאלה

[דף חדש4]

זו בדיוק היתה ההתלבטות שלי

 

[דף חדש4]

לבקר או לא לבקר, זו השאלה

חברה שלי בשלב מאד מתקדם של מחלת הסרטן. קבענו שאגיע לבקר אולם ביטלה כי היא במיטה עם כאבים ומורפין. אני חוששת שהזמן קצר. האם להתעקש לבוא לבקר אותה גם כשהיא במיטה ולהרגיע אותה שאני לא צריכה שיארחו אותי, אני רק רוצה לראות אותה? או שזה מצב בו היא לא רוצה שאגיע ואני רק אפריע לה או אכביד? מה דעתכם? אני דואגת לה... ורוצה להפרד.....

 

[נסיכת הכוכב]

למה יש להרגשה את רוצה להפרד

אולי הטיפול יצליח והיא תחלים

 

[דף חדש4]

לצערי זה לא המצב. שלב 4 סרטן השחלות.....ואני רואה את ההדרדרות בשנה וחצי האחרונות מאז שאנחנו חזרנו להיות בקשר. וגם אם את צודקת- והיא תחלים. יש את הסיכון שלא- ואני לא רוצה לפספס לראות אותה שוב. להביע את האהבה שלי אליה. וכן, אם צריך אז להפרד נפשית, ביני לבין עצמי.

 

[נסיכת הכוכב]

אז

לכי לבקר אותה גם אם היא במיטה סובלת ואל תצפי לאירוח מקובל
אלא להקשיב לה על מה שהיא רוצה לומר לך , חשוב במצבים כאילו לבו להקשיב
לפרגן לה במשהו שהיא רוצה או צריכה באותו רגע , להיות איתה בכל מצב בו היא נמצאת
לבוא להחזיק לה יד ולהגיד לה כמה את אוהבת אותה זה בטוח יעשה לה טוב

 

[דף חדש4]

זה מה שאני רוצה לעשות...

אבל להגיע בלי להודיע? להגיד שעברתי במקרה בסביבה (אני גרה 150 ק"מ ממנה....) ואם היא לא פנויה, אז להשאיר אצלה מתנה שהבאתי איתי וללכת.... קצת קשה...אבל אם צריך, אעשה גם את זה. חייבת לעשות משהו לפני שיהיה מאוחר ואצטער. השבוע אני אצלה- כך או אחרת. עם או בלי הזמנה. לא מתאים לה שאכנס- אשאיר מתנה ואלך.

 

[נסיכת הכוכב]

תתקשרי בבוקר תשאלי אני יכולה לבוא

וזהו , שהיא תקבל אותך כמו שהיא , קבי באהבה גם אם היא מטושטשת
אבל הביקור שלך יעשה לה טוב , אולי לתאם עם בעלה ולא איתה

 

[סבאיציק]

דאגתך אצילית ונוגעת ללב-שבוע טוב

מניסיוני האישי כחולה בסרטן ,
לא תמיד יש לי רצון לפגוש את מקורביי.
אפילו אהובים ביותר.
לא תמיד יש לזה הסבר שישמע הגיוני
לאלה שרוצים לבקר ולעודד.
ההחלטה כמובן בידייך.
אולי תשלחי לה מכתב,מייל , או מסרון
ותנסי להתקרב אליה?

 

[דף חדש4]

הבעיה עם הסביבה הקרובה

ניסיתי לשלוח מסרון - היא לא תמיד יכולה לענות מן הסתם. הבעיה שניסיתי לצור קשר עם הסובבים אותה כדי שיהיה לי עם מי לדבר ולתאם ולהתעדכן במידה והיא לא יכולה לדבר. ניסיתי לרמוז שאולי בעלה יוכל לעדכן אותי מה קורה, או אחד מבניה- אבל הם לא מעוניינים בזה. יצרתי קשר עם אחותה דרך הפייסבוק- אז זה יש לי- אבל היא לא גרה איתה אז אין לי עם מי לתאם ביקור אצלה. מתסכל. אמשיך לנסות

 

[מטילדה11]

כן . לבוא. ולהגיד את האמת

באתי לראות אותך לחבק ולנשק. לגשת אליה אפילו לשתי דקות .

את כותבת מפורשות שאת רוצה לסגור מעגל אצלך, ולכן עשי את המאמץ. אם ברגע שנכנסת היא לא במצב שתוכלי לגשת אליה נסי לשאול את שאר בני הבית האם להמתין עשר עשרים דקות או לחזור בעוד כשעה (ולחכות בסביבה ).

לגבי מתנה לא בטוח שצריך להביא בכל מקרה תמרוקים ומוצרי טיפול לא הייתי מביאה בשלב זה. אולי כרית חימום למיקרו או פשטידה טובה מאוד או משהו אחר שיפנק את שאר בני הבית שמסביב . גם הם זקוקים לזה .

 

[דף חדש4]

אני מבקרת אותה מחר!

עם פשיטדה לכל המשפחה... בתקווה שהם אוהבים פשטידת פטריות....

אמנם זה דורש ממני לדחות לקחת את האוטו שלי למוסך, לבטל את שעור הפסנתר שלי, למצוא מישהו שיחזיר את הבת שלי מבית הספר, רואה החשבון שלי יהרוג אותי ששוב אני מאחרת עם דוחות המע"מ... אבל אני שמחה לעשות את זה. וכעת - מתפנה לשבת עם הבת שלי להכין לחברה שלי דיסק עם מוסיקה שאני מקווה שהיא אוהבת.

 

[בעילום שם כרגע]

קבעת איתם ?

זה מקסים בעיניי שאת הולכת גם אם בהפתעה וגם אם בהזמנה .

אני מאוד מקווה בשבילך שהם יקבלו את זה בהבנה ואהבה . אין הרבה כאלה שמתעקשים לבקר מפסידים דברים ובאים.

אני מחלימה והמון אנשים מתקשרים ודואגים אבל.... מבקרים פחות ולפעמים זה עצוב .

וכשתיהי אצלה - תשמחי אותה כמה שאפשר - ספרי בדיחות , תראי תמונות מצחיקות , השירים שאת מכינה שיהיו שירים עם קצב ולא מוסיקה שקטה . (אולי גם וגם)
אל תנסי לדבר איתה על "המצב" אלא אם היא תראה שהיא רוצה . (אותי יכולים לשאול "מה שלומך" ואני מסוגלת להתחיל לבכות )

את אישה אמיצה שאת מתעקשת לבוא לבקר במצב כזה (של החולה ) יש הרבה שנרתעים. מפחדים ולא יודעים איך להתנהג ומוותרים.

כל הכבוד שאפו. בהצלחה .

ספרי אחר כך איך היה !!!

 

[מטילדה11]

דף חדש בבקשה עידכון אי ך עבר הביקור?

 

[דף חדש4]

תודה שאתן שואלות

חזרתי מאד עצובה. לא הייתי בטוחה שאני יכולה לספר פה כי הרגשות שלי קשים ומעורבים. מצד אחד- כל כך שמחה שיכולתי לסוע- יכולתי משמעו- שזמני בידי, שיש לי כסף לדלק ל 130 ק"מ הלוך ושוב ולהשקיע בפשטידה ובעוגה מקונדיטוריה ידועה ושיש לי הכח הנפשי לתת כי זה המעט שאני יכולה לעשות עבורה. אז אני שמחה שנסעתי. יחד עם זה- היה מאד מאד קשה להיות שם. קודם כל- כי היא סובלת כל הזמן. ישבה ליד דלי וכל רגע עמדה להקיא (בסוף לא הקיאה) ראו עליה שהיא סובלת פיזית אבל כל הזמן. זה היה קשה מאד לראות מישהו, וביחוד מישהו שאוהבים, סובל כל כך. היא מאד העריכה את זה שבאתי והודתה לי אחר כך גם בסמס. חזרתי מותשת נפשית ועם כאב ראש קולוסלי. מה שהיא ספרה לי גם היה עצוב מאד- היא מאד לבד. בעלה עובד עד מאוחר, בקושי נמצא איתה. ילדיה- גם עושה רושם שלא ממש עוזרים וכששאלתי מה עם עזרה מבטוח לאומי (הוספיס בית או אחות חצי יום) אמרה שהם מקבלים כסף מבטוח לאומי והם יכולים לעשות עם הכסף מה שהם רוצים- והם לא מוציאים את זה על עזרה בבית. אז תכלס- היא מאד לבד. וזה העציב אותי מאד. היא ספרה לי שהיא מתחרטת שכשאמא שלה היתה בבית חולים (אמה נפטרה כבר) אז קרוב משפחה של אדם שאושפז לידה בחדר העיר להם שהם צריכים לבקר אותה יותר, אבל הם העדיפו את השבתות שלהם לבלות בטיולים בטבע מאשר לבוא לאמא.... לי- אם זר היה מעיר הערה כזו, הייתי מתביישת מאד ולוקחת לתשומת ליבי. אז הרגשתי שאני קצת מאשימה אותה בלבד שלה והיה לי קשה עם הרגשות האלה כלפיה. אבל בעיקר- כואב. כמובן שזה עורר בי חשש מאד גדול שאגיע למצב כזה בעצמי והיתה בי איזושהיא החלטה, שלא ברור כמובן אם אעמוד בה אם אהיה במצב דומה, שאני לא אסבול אם אין תקווה לצאת מזה. היה קשה לי ההכחשה שלה- היא אמרה לי- שמה שמדאיג אותה זה שחולי סרטן לקראת הסוף לא אוכלים ונעשים נורא רזים , לא שהיא במצב סופני, היא אומרת. כשאני רואה לגמרי שהיא במצב סופני. היא אמרה שרופא מסוים (מגלומן ולא אחראי זה נשמע) אמר שיש לו מטופלות משנות ה 90 עם סרטן השחלות שלב 4 ונאצלתי לשחק את המשחק שהיא אכן תצא מזה אם רק תעבור את התקופה הקשה הזו, שדי ברור שהיא לא תעבור אותה. לפני שהלכתי היא ביקשה שאחבק אותה כדי שתוכל לבכות עלי קצת. חיבקתי אותה חזק. היה לי הרבה יותר קל לחבק אותה מאשר לדבר איתה או להסתכל לה בעינים ולדבר איתה.... חשבתי שאבכה. אבל לא בכיתי. רק הערבוב של הרגשות האלה- כעס על בעלה וילדיה שלא תומכים בה כמו שצריך, צער על הבדידות והכאב והסוף הקרב, פחד שזה יכול לקרות גם בי, שמחה שיכולתי להיות שם ולהסיח את דעתה קצת ובעיקר צער כשספרה שהיא לבד כל היום וכשבעלה חוזר מאוחר בערב מהעבודה , הוא מקדיש לה מקסימום רבע שעה של ביחד כשהיא כל כך מיחלת לחבוק.... מקווה שאני לא מכבידה כשאני משתפת ברגשות הכנים שלי..... ומקווה שאני לא פוגעת באף אחד....

 

[דף חדש4]

תודה על האפשרות לפרוק

 

[מטילדה11]

חיבוק גדול בשבילך

עשית מעשה של חסד ושל נתינה אמיתית..

את יכולה לשתף ולשפוך פה הכל כל הזמן. חוץ מזה שאנחנו מתמודדים אנחנו גם (לפחות חלק נכבד) כבר עברנו ככה וככה בחיים ואפשר להכיל גם את הדברים שאת מספרת.

אל תשפטי את הבעל וילדים את לעולם לא יכולה לדעת מה קורה בתוך המשפחה באמת.

לא כולם יכולים יכולים להתמודד לאורך תקופה כל כך ארוכה עם אדם קרוב שכל כך חולה. הבעל עובד כל היום כדי לפרנס ולהחזיק בית, ילדים, משכנתא, נסיעות לטיפולים ועוד.....

 

[בעילום שם כרגע]

כל הכבוד שנסעת !!!

עשית את המעשה הכי טוב שניתן לעשות .
אני בטוחה שעשה לה טוב שבאת.

לגבי הבעל וכל המשפחה זה באמת פחות יפה שזה ככה אצלם אבל-
אין דרך לשפוט או לדעת מה הולך שם באמת.
אין דרך לדעת מה הבעל מרגיש ולמה הוא ככה .
אני אבל בטוחה שהוא היה רוצה שהכל יחזור להיות כמו שהיה לפני שהיא חלתה וכל הבור הזה התחיל.

ואני מקווה שהיא תחלים ותחזור לעמוד על הרגליים. יש גם ניסים צריך להאמין והרבה כוח רצון.

הרבה בריאות לכולם

 

[דף חדש4]

תודה

 

[healerit]

יופי שהלכת לבקר

לפני שאכתוב כמה מילים על החוויה שלך, אתייחס לפן הרפואי.
חולי סרטן יכולים להיראות בתקופה מסויימת רע מאוד ועדיין להחלים או לשפר את המצב. זה לא חייב להיות סופני כשמרזים או מקיאים מטיפולים או כואבים.
רוב החולים מאבדים משקל ניכר וכשמחלימים מעלים אותו.
לא רק השלב של הסרטן משנה. ישנם הרבה מאוד גורמים, חלקם אפילו לא ידועים לרופאים.

יופי שהלכת לראותה. ביחוד בשעות הבוקר כשנמצאים לבד כי כולם בעבודה או במסגרת כזו או אחרת.
בעלה ודאי חייב לפרנס את כל המשפחה כעת, כשהיא לא עובדת. למחלה הזו יש הרבה הוצאות. לכן אין לשפוט או לבקר את המצב בו היא נמצאת.
יתכן שבעלה אינו מקדיש לה מספיק תשומת לב. זה לא אומר שום דבר על הקשר ביניהם. הוא מקדיש לה זמן כפי יכולתו הנפשית והפיסית.
הוא חייב לשמור על כוחותיו הוא כדי לפרנס, לתמוך בה ובילדים ולהתמודד עם כל הבירוקרטיות והטיפולים. אני לא מאחלת לאיש להבין את המורכבות של המחלה וכל מה שהיא דורשת כדי שהבן אדם ימשיך להתקיים. יש כל כך הרבה דברים לעשות, לטפל בהם, לחקור, לדרוש. זה אינסופי!!! ונשמע שבעלה מתמודד עם זה די לבד וגם מפרנס. זה עצום!

אינני יודעת בני כמה ילדיה. ודאי גם הם עסוקים בהישרדות במצב הזה ונאחזים במה שהם יכולים כדי להישאר בשפיות ולכאוב כמה שפחות את המצב.
לעולם אל תשפטי בן אדם, אפילו אם היית במצבו כיוון שהנעליים שלו הם לא הנעליים שלך. איש איש ונעליו.

את עשית מעשה ענק שבאת לבקר, ביחוד בשעות של הלבד!

לגבי עזרה בבית:
חולי סרטן שאינם בפנסיה מקבלים מה שנקרא שר"מ (שירותים מיוחדים) מביטוח לאומי. בכסף הזה העסקנו מנקה פלוס עוד אישה שהגיעה 3 ימים בשבוע לבשל, לעשות כביסה, להיות עם אבא, במשך שעות היום. היו ימים שלא עבדתי והייתי איתו כל היום והיו ימים שהיה לבד. קשה מאוד ללכת לעבודה בידיעה שאדם אהוב יושב לבד וסובל, אבל גם אין ממש ברירה. חייבים לשלם שכר דירה וכו'. באותו זמן אבא שלי לא רצה מטפל צמוד. אחר כך, כשנפרד מבת זוגו לקחנו מטפל זר שהיה מדהים וחי עם אבי בחודשיו האחרונים. חיפשתי במשך 3 שבועות. לא היה קל למצוא מישהו אמין, טוב לב ונעים שגם מתאים לאופי של אבא שלי. גם כשהיה מטפל הייתי שם רוב הזמן כי היה צריך לטפל בכל הבירוקרטיה, להשיג ציוד ותרופות, לקחת את אבא לבי"ח, לרופא וכו' אבל זו היתה עזרה עצומה. זה ממש הציל אותנו. אבא שלי כל הזמן קרא למטפל שלו "אוצר". וזה אחרי שהוא כל כך פחד מזה, מלהישאר עם מטפל זר... מבחינתי המטפל הזה היה מתנה מלמעלה. בחיים לא אשכח אותו. עד היום אנחנו בקשר (שנה וחצי אחרי) והוא היה איתנו בסה"כ חודשיים וחצי.

מחזיקה אצבעות לחברתך שתעבור את התקופה הזו, שתתחזק. רפואה שלמה

 

[דף חדש4]

לא לשפוט...

קשה לי עם ההתויה הזו- לא לשפוט. קשה לי לא להרגיש רגשות קשים כלפי מי שקרוב אליה ולא עוזר לה מספיק. הבעל- שנזכר לעבור נתוח לקצור קיבה כשאשתו חולה בשלבים מתקדמים- במקום להתמקד בה. הוא מכין את עצמו לשלב הבא? הילד שלוקח חופשה מיוחדת מהצבא כדי לטפל בה ומנצל אותה בעיקר כדי לבלות ולישון... האחות שכל כך מרוכזת בעצמה שמסוגלת להגיד משפט כמו "הייתי מתחלפת איתך ברגע" בגלל שהיא מתמודדת עם בעיות כלכליות.... . שמה שנראה כמו שפוט זה בעצם דרך להגיד- אני לא רוצה שזה יהיה ככה אצלי ונסיון להבין- איך מגיעים למצב כזה? כדי לבדוק אם זה עלול לקרות גם לי, שברגע של צורך, אמצא את עצמי לבד...והיא כן גוססת. היא לא תחלים. זה ברור והזמן קצר.