את עדה לדברים לא פשוטים
אני לא מכירה את הבעל מספיק טוב כדי לדעת מה הוא כן עושה למען אישתו. אני מניחה שגם את לא יודעת
ושתינו לא יודעות מדוע הבן בוחר להתמודד כך עם מחלתה של אמו. ויכול להיות שהוא מבלה עמה שעות מסויימות ואחר כך הולך לפרוק את הכאב במסיבות ובשינה. זו דרכו להתמודד.
והאחות... ודאי יש לה צרות משל עצמה וכו'.
לכך כיוונתי כשאמרתי לא לשפוט. דברים שרואים מכאן לא רואים משם. את רואה דרך העיניים שלך דברים מסויימים ביום אחד של ביקור.
אינך רואה את הדברים מבעד לעיני בעלה, בנה, אחותה. אינך יודעת מה הם חווים או מה ההתמודדות היום יומית שלהם עם מחלתה. אינך יודעת עם אילו מטענים מן העבר הם מתמודדים.
המטענים המשפחתיים לא תמיד נעלמים בגלל שבן אדם חולה. חוויתי את זה עם בת משפחה שהיו לה המון מטענים שצצו בעת המחלה ביתר שאת.
כנראה שלא תוכלי להבין מדוע זה כך אצל חברתך ומה באמת קורה שם.
איש לא יודע איך יתמודד הוא ואיך תתמודד משפחתו במצב של מחלה קשה, ממושכת.
זה חוסר ודאות, חוסר ביטחון וכך החיים שלנו.
כוונתי היא שחיינו מלאים באי ודאות ובחוסר ביטחון ולמרות זאת עלינו לחיות אותם בביטחון, בתקווה, בשמחה, במלוא הפוטנציאל.
אפילו שאי שם ישנה הידיעה שיום אחד החגיגה תגמר.
מה שקרה לחברתך לא יכול לקרות לך, מבחינה זו שכל אחד חווה את חייו אחרת, את שיעוריו אחרת. לכן לכל אחד מאיתנו חיים אחרים, התמודדויות אחרות, שונות, בתחומים שונים.
תמכי בחברתך כפי יכולתך. לפי מה שאת מספרת היא לא לבד. יש לה משפחה שתומכת בה ככל הנראה לפי יכולתה הנפשית והפיסית.
נסי לקבל את זה שאנשים נותנים לנו כפי יכולתם.
כלומר: נניח שאת זקוקה לעזרה (לאו דווקא בעת מחלה) ואת מבקשת אותה מאדם קרוב, או מצפה שאדם קרוב יעזור לך והוא לא עוזר.
מה דעתך על כך?
למדתי בחיי שאם אדם קרוב לא עוזר לי ודאי יש לכך סיבה. יש לו סיבה אישית לא לסייע לי. הוא לא חייב לשתף אותי בסיבה שלו, בסדרי העדיפויות שלו. אני לא מנהלת את חייו של איש, לא את סדרי העדיפות שלו, לא את זמנו. במידה ודרושה לי עזרה ואדם מסויים לא עוזר לי ישנן 2 אפשרויות:
1. אדם אחר (לאו דווקא קרוב) יסייע לי. הסיוע יגיע דווקא מאותו אדם כיוון שזה השיעור של שנינו.
2. עליי לסייע לעצמי ולעשות את הדברים לבד (לפעמים זה חלק משיעור בעצמאות).
יש אנשים שלא יודעים לבקש עזרה וחלק מהשיעור שלהם זה להזדקק למישהו אחר, ללמוד לקבל.
השיעורים שאנחנו עוברים, כל אותם קשיים, הם לטובתנו. גם אם לפעמים ממש קשה וכואב ובלתי אפשרי לראות את זה.
מאחלת לך שלא תתמודדי עם קושי כזה והרבה בריאות
אני לא מכירה את הבעל מספיק טוב כדי לדעת מה הוא כן עושה למען אישתו. אני מניחה שגם את לא יודעת
ושתינו לא יודעות מדוע הבן בוחר להתמודד כך עם מחלתה של אמו. ויכול להיות שהוא מבלה עמה שעות מסויימות ואחר כך הולך לפרוק את הכאב במסיבות ובשינה. זו דרכו להתמודד.
והאחות... ודאי יש לה צרות משל עצמה וכו'.
לכך כיוונתי כשאמרתי לא לשפוט. דברים שרואים מכאן לא רואים משם. את רואה דרך העיניים שלך דברים מסויימים ביום אחד של ביקור.
אינך רואה את הדברים מבעד לעיני בעלה, בנה, אחותה. אינך יודעת מה הם חווים או מה ההתמודדות היום יומית שלהם עם מחלתה. אינך יודעת עם אילו מטענים מן העבר הם מתמודדים.
המטענים המשפחתיים לא תמיד נעלמים בגלל שבן אדם חולה. חוויתי את זה עם בת משפחה שהיו לה המון מטענים שצצו בעת המחלה ביתר שאת.
כנראה שלא תוכלי להבין מדוע זה כך אצל חברתך ומה באמת קורה שם.
איש לא יודע איך יתמודד הוא ואיך תתמודד משפחתו במצב של מחלה קשה, ממושכת.
זה חוסר ודאות, חוסר ביטחון וכך החיים שלנו.
כוונתי היא שחיינו מלאים באי ודאות ובחוסר ביטחון ולמרות זאת עלינו לחיות אותם בביטחון, בתקווה, בשמחה, במלוא הפוטנציאל.
אפילו שאי שם ישנה הידיעה שיום אחד החגיגה תגמר.
מה שקרה לחברתך לא יכול לקרות לך, מבחינה זו שכל אחד חווה את חייו אחרת, את שיעוריו אחרת. לכן לכל אחד מאיתנו חיים אחרים, התמודדויות אחרות, שונות, בתחומים שונים.
תמכי בחברתך כפי יכולתך. לפי מה שאת מספרת היא לא לבד. יש לה משפחה שתומכת בה ככל הנראה לפי יכולתה הנפשית והפיסית.
נסי לקבל את זה שאנשים נותנים לנו כפי יכולתם.
כלומר: נניח שאת זקוקה לעזרה (לאו דווקא בעת מחלה) ואת מבקשת אותה מאדם קרוב, או מצפה שאדם קרוב יעזור לך והוא לא עוזר.
מה דעתך על כך?
למדתי בחיי שאם אדם קרוב לא עוזר לי ודאי יש לכך סיבה. יש לו סיבה אישית לא לסייע לי. הוא לא חייב לשתף אותי בסיבה שלו, בסדרי העדיפויות שלו. אני לא מנהלת את חייו של איש, לא את סדרי העדיפות שלו, לא את זמנו. במידה ודרושה לי עזרה ואדם מסויים לא עוזר לי ישנן 2 אפשרויות:
1. אדם אחר (לאו דווקא קרוב) יסייע לי. הסיוע יגיע דווקא מאותו אדם כיוון שזה השיעור של שנינו.
2. עליי לסייע לעצמי ולעשות את הדברים לבד (לפעמים זה חלק משיעור בעצמאות).
יש אנשים שלא יודעים לבקש עזרה וחלק מהשיעור שלהם זה להזדקק למישהו אחר, ללמוד לקבל.
השיעורים שאנחנו עוברים, כל אותם קשיים, הם לטובתנו. גם אם לפעמים ממש קשה וכואב ובלתי אפשרי לראות את זה.
מאחלת לך שלא תתמודדי עם קושי כזה והרבה בריאות
