לגבורה

לפחות אני לא צריך להתנצל

על שהאשמתי אותך באשמה כה חמורה...
אני סומך עליך שתוכל להוכיח זאת מהמקורות האלה.
האם זאת תהיה הוכחה חד משמעית, שאין מנוס ממנה?
וכי חסר מקורות שיאמרו בצורה חד משמעית את ההפך?
והרי קי"ל ברי ושמא ברי עדיף.
 
<><>

לא מדובר כאן בהוכחות אלא בספקולציות שנשענות על שילוב בין מדרשים לבין מחקר פילולוגי, ארכאולוגי, היסטורי וכו'. המדרשים של חז"ל נכתבו מאות שנים לאחר שנוצרו הכתבים המדוברים, ובהתחשב בעובדה שלחז"ל לא הייתה חשיבה היסטורית אז ברור ששיקוליהם לא היו היסטוריים גרידא אלא נסמכו על עיונים טקסטואליים ועל מסורות שעברו בעל פה. החזקות היחידות שנוגעות לעניין הן שחז"ל הכירו את המקורות שתי וערב, ושדבריהם התבססו על לשון המקורות, ההקשר וההיגיון של הפרשיות וכד', ושבנוסף לכך הם שיקעו במדרשיהם מסורות שונות. [השוואה בין הלכות שנמצאות במשנה לבין חוקים מהמזרח שלא נכתבו בתורה מראה בצורה חד משמעית שחז"ל הכירו את חוקי חמורבי, חוקי אשנונה וכו'.] העניין הוא שלהרבה מהמסקנות של ביקורת המקרא יש זכר או רמז במדרשי חז"ל, בעיקר בכל מה שנוגע למקור הדויטרונומי.
 
עורכי הדין

נוהגים להוסיף בחוזה "למען הסר ספק" וכו' כדי למנוע שאחד מהצדדים יבוא ויוכיח באותות ובמופתים דברים שלא נאמרו.
גם חזלינו אמרו כמה וכמה דברים למען הסר ספק.
וכבר במקור הראשון והשני שהבאת הרשב"ם מזכיר לכולנו "אין מקרא יוצא מידי פשוטו"
אגב איך אתה מבין התגלות?
 
משה אומר:

"כִּי יְהוָה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה: כִּי לֹא, מִלִּבִּי"
האם אתה מאמין שישנה ישות שמצווה ושולחת וכו'
 
הו

לא. חס ושלום. "אני - ה' הוא שמי, וכבודי לאחר לא אתן" [ישעיהו מב, ח]. ה' איננו ישות. לעבוד את הישות זו ע"ז. ה' הוא ה'. מה שהיה, הווה ויהיה, כלומר: "מה" שלא "היה" לא "הווה" ולא "יהיה". כל מה שמובא בתורה נהגה ע"י בני אדם, נכתב על ידי בני אדם ולמען בני אדם. ביהדות מגדירים את זה כנבואה. הנבואה היא דבר מה שמתחולל בנביא, כלומר באדם שדבוק בהוויה ו"רואה" בה את חזות הכל. לדוגמה, נבואת ירמיהו:

"ויאמר ה אליי לאמור, מה אתה רואה ירמיהו? ואומר, מקל שקד אני רואה. ויאמר ה' אליי, היטבת לראות, כי שוקד אני על דברי לעשותו"

מה קרה שם? הנביא, אדם כמוני וכמוך, רואה תופעה מתופעות הטבע, סך הכל מקל שקד - אך הטבע כולו אומר לו את דבר ה'. זאת משום שאצל הנביא מתקיים "שיוויתי ה' לנגדי תמיד". ממילא הוא מצוי בהכרה, או השגה, לפיה כל מה שמתרחש [כלומר כל ה"יש"] הרי הוא במרחב-וזמן ש"מוקפים" ו"חדורים" בהוויה.

דוגמה יפה לכך נמצא בביטוי "תחילת דבר ה' בהושע". זוהי ב' דאותיות בכל"ם. זו הסיבה לכך שאין שני נביאים ניבאים באותו סגנון ובאותה צורה. מכיוון שאמנם ה"שיוויתי" שלהם זהה, כלפי אותו הווה "מטה-אונטי", אך כח המדמה שלהם שונה, מטבע הדברים.
 
נבואה כזאת

היא נורא אמורפית. אינה יכולה להיות ספציפית ומדויקת כגון מה מותר ומה אסור.
תופעות בטבע נתונים לאין סוף פרשנויות ומסרים. ואלו נבואותיו של משה ושל שאר הנביאים כולל זו של ירמיהו הם מאוד מדויקים.

השאלה היא אם הכל מתרחש במוחו של הנביא, או שהאל מעביר את אותם המסרים.
כמו שכתוב: כי לא יעשה ה' אלוהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג ז).
 
>>>

כל המפרשים, ההוגים וברי הסמכה שעמדו ליהדות הרבנית [ואף הוגיה של היהדות הקראית] קבעו פה אחד שכל נבואה אמורפית, ללא שום מסר ברור, מלבד נבואת משה. הרמב"ם הרחיק עוד יותר כשקבע שהפירוש של הנבואה אינה אלא היסק של הנביא [מורה נבוכים ב, לב-לה]
 
אז נדבר על נבואת משה

ממילא של שאר הנביאם אינה הלכה למעשה.
כיצד התרחשה נבואת משה?
 
>>>>>

אותו אחד שהמסורת מכנה "משה" הכיר את הנורמות בימיו ושילב אותן בדוקטרינה תאולוגית-מדינית. הנורמות של ימיו עברו תחת מכבשו וזוקקו מהן נורמות צודקות יותר, כפי שהוא תפס את הצדק. הוא הנגיד בין החוקים של עמי הסביבה לבין תפיסת הצדק המחויבת לפי הבנתו. זו עובדה שיש בתורה מקטעים שלמים של חוקים זרים. הייחוד של התורה מצוי בשינוי שהוכנס לחוק קיים כדי להפכו לצודק יותר. דיני עבדות מהווים דוגמה מוצלחת לכך.
 
האם בין אותן הנורמות

והדוקטרינות שהכיר האיש המכונה משה היו מצוות כמו שמירת שבת, כמו פסח, כמו שעטנז, תפילין, כשרות וכו'?

ולמה היתה הכוונה כשה' קרא לאהרון ומרים "וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְהוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ. ז לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. ח פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהוָה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה" ?
 
ואגב

"אין מקרא יוצא מידי פשוטו" זהו כלל פרשני, ואין הוא נוגע ישירות למה שמכונה ביקורת גבוהה.
 
זה

הנחה אותו כמתודה פרשנית, לא בעניינים שקשורים לביקורת גבוהה. הרי הרשב"ם עצמו סבר שה' נתן למשה את החוקים אך משה הוא שכתב את סיפור המסגרת.
 
ה' נתן למשה את החוקים

למשל חוק מסויםתורגם על ידו, ללא תבשל גדי בחלב אמו. אם כך גם שניצל אסור לעשות..
לטגן חזה עוף עם ביצה, נראה הרבה יותר חמור לא?
&nbsp
 
לפי מה שאתה אמרת:

"הרשב"ם עצמו סבר שה' נתן למשה את החוקים אך משה הוא שכתב את סיפור המסגרת"
הנחתי שכוונתך היא, שהמצוות ניתנו בצורה כללית ומשה מילא אותן תוכן (אגב חז"ל אמרו שכל המצוות ניתנו לפרטיהם ודקדוקיהם ולומדים זאת בק"ו ממצוות שמיטה) אם זה נכון שה' נתן חוקים למשה ומשה מילא אותן תוכן, אזי ע"פ ההיגיון שאוסר בישול גדי בחלב אמו, יהיה חמור יותר לטגן שניצל (חזה עוף) בביצת אחותו...
 
למעלה