לגבי ביטוח מיילדות הבית

[תלמ ינואר]

לגבי ביטוח מיילדות הבית

אחרי שחשבתי שהוסרו כל המכשולים בדרך ללידת בית פתאום אני מגלה שלא ניתן היום ללדת בבית עם ביטוח משום שהביטוח לכלל מיילדות הבית בישראל הופסק? האם תוכלו לתת לי פרטים נוספים על סוגיה זו. האם זה אכן כך? האם ידוע לכן על מיילדות שבכל זאת עובדות גם כיום עם ביטוח? האם המשמעות היא שבמידה וקורה משהו אז גם לא ניתן לתבוע למשל את הביטוח לאומי? אילו משמעויות נוספות יש לעובדה זו? אם אני נשמעת קצת מבולבלת זה בגלל שפתאום "נפל" עליי העניין הזה וזה פשוט קצת מפתיע אותי כי עד כה לא שמעתי על כך דבר. תודה מראש לכל המגיבות.

 

[רוני של השלוש]

הביטוח הוא על המיילדת, לא עלייך.

משמעות ביטוח למיילדת היא, שאם את תובעת אותה על סכום כסף מסויים אז ללא ביטוח הכסף ייצא מכיסה כי היא לא מבוטחת. זה לא ממש משפיע עלייך כיולדת במקרה חירום או אם את צריכה לעבור לביה"ח. לגבי ביטוח שהופסק או לא אני באמת לא יודעת - לא בטוחה שזה מדוייק. מהיכן המידע?

 

[תלמ ינואר]

הי רוני הביטוח הוא כן "עלי" אם כפי

שקראתי בקישורים המצורפים, המיילדת מבקשת ממני לחתום על טופס שאומר שלא יהיו לי שום תביעות ממנה. ואגב, גם אין לי כמעט ספק שרוב מיילדות הבית (מבלי שאני באמת מכירה אותן אבל זו "השערה פרועה") לעולם לא תוכלנה לשלם את הכסף הנדרש לגידול ילד פגוע, ואפילו חלק קטן ממנו ללא גיבוי של חברת ביטוח אלא רק מתוך כיסן הפרטי. כך שזה לא עניין "סמנטי", כי כמו שאת יודעת הכל תיאורטי ("משחקי מילים אם אפשר לומר זאת כך) עד הרגע שזה חלילה קורה לך ואז צריך את הכסף הזה בפועל וזה כבר מפסיק להיות עניין תיאורטי אלא משהו ממשי מאוד. בכל מקרה, אני שואלת אם מישהי יודעת משהו לגבי הנושא כי הקישורים שהוספתי ישנים יחסית (משנת 2004-2005 ) וחשוב לי לדעת האם משהו השתנה בעניין כי זו סוגיה שמאוד משמעותית מבחינתי. תודה בכל מקרה על הניסיון לעזור.

 

[רוני של השלוש]

את חותמת בכל מקרה

עם או בלי ביטוח, לא רק אצל המיילדת אלא אצל כל רופא או בעל מקצוע בד"כ. בכל אופן, כדאי לברר קודם כל אם הדבר נכון או לא, והכי טוב (חוץ מבפורום) יהיה לשאול את המיילדת המיועדת ואם את ממש לא בטוחה אז גם לבקש ממנה הוכחה לביטוח.

 

[POOH*]

אבל...

קודם כל חשוב להבין שהביטוח הוא ביטוח רשלנות. כלומר גם אם הוא עדיין היה בתוקף כדי שאפשר יהיה לקבל כסף צריך להוכיח שהמיילדת פעלה ברשלנות ולכן התינוק נפגע. שזה דבר שמאד קשה להוכיח בד"כ. וגם בבי"ח כשאת חותמת על הסכמה לטיפולים שונים - ואקום, קיסרי, מלקחיים אפידורל ואחרים את למעשה בטופס הסכמה פותרת אותם מתביעה. ואגב לגבי רשלנות רפואית - אם אכן הייתה רשלנות [בבי"ח או בבית] זה לא משנה על מה חתמת כי החתימה מחייבת רק אותך הילד עדיין יכול לתבוע... ועוד שאלה - אותנו גם מאד הטרידה הסוגיה הזו לפני לידת הבית שלנו ולכן בדקנו אותה מהמון כיוונים גם עם עו"ד.. אבל בסוף החלטנו שאם אנחנו לוקחים אחריות על הלידה ובוחרים ללדת בבית אנחנו נלד בבית גם ללא הביטוח.. אם את בטוחה שאת רוצה ללדת בבית - ורק נושא הביטוח מטריד אותך - בגלל זה תוותרי על זה? POOH

 

[תלמ ינואר]

תודה לכולן על התגובות ואני יודעת

שבכל מקרה צריך להוכיח רשלנות ושזה דבר שמאוד קשה להוכיח. ועדיין, זה נושא שחשוב לי. עכשיו אני במילכוד קשה כי אני נעולה מאוד על לידת בית. כבר התחלנו לשתף משפחה וחברים בכך שזה עומד לקרות בין השאר בכדי שיעזרו לנו בגיוס המשאבים הנחוצים לעניין, יש לנו חברה טובה שהוסכם שהיא תהיה תומכת הלידה, החלטנו היכן בבית תהיה הלידה והתכוונו בעוד שבועיים להתחיל להפגש עם מיילדות. בקיצור, "הכל" כבר "מסודר". ואני האדם האופטימי בעולם, לא מאמינה שיקרה לי שום דבר רע, מאמינה בכל נימי נשמתי במיילדות ובצורך שתהיה בחירה בלידות בית. הכל טוב ויפה. ועדיין, בדיוק לפני חמישה ימים פגשתי מישהי שהגיעה במצב חירום מלידה שהתחילה בבית לבית חולים עם ילד במצוקה (אפגר נמוך מאוד) וניצל ברגע האחרון וזאת בשל רשלנות המילדת. ובמקרה שלה אם זה היה מגיע לכדי משפט, לדעתי אפשר היה להוכיח זאת, ואני לא אמשיך לפרט מתוך זה שלא קיבלתי ממנה אישור בכלל לדבר על הנושא. אז מה לעשות ועם כל הרצון הטוב דברים רעים כן קורים? באותו האופן, כאשר הייתי פעילה בספורט אתגרי שבעיני הוא עדיין הכי בטוח בעולם (ובעיני אחרים זה נחשב מלכתחילה לא ממש אחראי לעסוק בו) אז גם אז זה נגמר לא טוב בגלל שאיש המקצוע שהיה אמור להדריך אותי בתור מי שסומכת עליו ונמצאת בתחילת הדרך, להגיע בביטחה לסיום הפעילות "לא שם לב" ב-100% אחוז למה שקורה איתי. אבל למרבית הפלא, אני עדיין חושבת שהוא מאוד נחמד וסימפטי. באמת. והוא אפילו התקשר כל כמה חודשים לשאול לשלומי בתהליך ההחלמה. בלי קשר לעובדה שאין בליבי טיפת כעס על הענין (כן, כי אני אדם שלוקח אחריות על מעשיו ובחירותיו) , ורק לא חזרתי לעסוק בפעילות הזאת, הרי שהסימפטיה שלו והעובדה שהוא "עם כוונות טובות", לא ממש עזרו לי כשהייתי מושבתת מעבודתי תקופה ולא יכולתי להתפרנס או כש"ביליתי" בבית חולים וחדר מיון או כשלא יכולתי לישון מרוב כאבים. אז בסופו של דבר, אין מה לעשות אבל צריך להכיר בכך שדברים רעים יכולים לקרות גם לי. יש הבדל לדעתי בין לקחת סיכון מחושב לבין לקחת "סתם" סיכון (אני לא רוצה לקרוא לזה חוסר אחריות כי זה לא מה שאני חושבת אבל לא מצאתי מילה אחרת). בחרתי לא לעשות בדיקת מי שפיר לאור העובדה שכל שאר הבדיקות יצאו תקינות, ההרגשה הכללית שלי מצוינת (למרות תופעות ההריון אבל הן נראות לי טבעיות אז אני לא מחשיבה אותן) והעובדה שכשחשבתי על הבדיקה הרגשתי ממש רע כאילו אסור לי לעשותה. וזה למרות שאני אישית פגשתי שתי משפחות שכל הבדיקות אצלן היו תקינות ולמרות זאת הילדים נולדו עם תסמונת דאון. אני גם מאמינה בלידת בית (עם ההכנה המתאימה, אשת המקצוע והציוד המתאימים, הכנת תוכנית גיבוי, מרחק מתאים מהבית וכד') למרות שהרבה בסביבתי מתנגדים לכך (ובהתחלה עוד ניסו לשכנע אותי "לרדת מזה") למרות שברור לי ש"דברים יכולים לקרות" (וכאמור,ראיתי ב"עיני" שזה כך). אלו הם סיכונים מחושבים להבנתי (למרות שכמובן יש רבים המתנגדים לדעתי זאת), ותואמים את נטייתי לקחת אחריות על מעשיי. ואם משהו יקרה בלידה אבל אני אדע שכל השותפים לתהליך (אנחנו והמיילדת) עשינו כמיטב יכולתנו ובדיוק כפי שדברים קורים בבית חולים כך זה גם יכול לקרות בבית, אז אני אחיה עם עצמי מאוד בשלום עם כל הצער והכאב והקושי. ואז גם אני מאמינה, שבסופו של יום גם אם מדובר בתהליך ממושך וקשה אפשר יהיה לקבל איזושהי תמיכה כלכלית לפחות בסיסית מהגופים שאמורים לספק אותה (ביטוח לאומי למשל או גופים אחרים - עוד לא בדקתי את הדברים אז אני לא ממש יודעת). אבל להסכים מראש או להכניס את עצמי למצב בו גם אם אשת המקצוע שאני סומכת עליה (כי אני לא אשת מקצוע בתחום המיילדות והיא כן מה לעשות), תבצע טעות אז לי לא תהיה שום הגנה כלכלית זה כבר סיכון שאינו מחושב. כי מה אני אומר, חלילה לבת הפגועה שלי (שלא תוכל לקבל כלום מפאת חוסר יכולת כלכלית), אבל תדעי לך שהמיילדת שלך מאוד נחמדה ואני לוקחת אחריות על הפגיעה שלך? בעיני זה לא נשמע הגיוני. מאותה הסיבה אני עשיתי לעצמי ביטוחים רפואיים. למה? אני הרי אדם שלוקח אחריות על חייו לא? אז מתוך אותה לקיחת אחריות, אני יודעת שאם קורה לי משהו היום ואין לי יכולת להתפרנס אז אצטרך את תמיכת הביטוח כי אף אחד אחר לא יפרנס אותי. זה יותר אחראי בעיני מלומר, "יהיה בסדר" או "מה שצריך לקרות יקרה". נכון מה שצריך לקרות קורה, אבל אני גם מאמינה בלעזור למה שצריך לקרות לקרות קצת יותר טוב ונעים. בכל מקרה, אין לי כרגע תשובה לגבי מה אעשה משום שאני פשוט לא יכולה ללדת בבית חולים זה מרגיש לי לקחת סיכון לא מחושב בדיוק באותה המידה וזה עושה לי ממש רע. שוב, לעבור לבית חולים יהיה "בסדר" בעיני אם זה מה שיידרש, אבל להתחיל לידה בבית חולים לא נתפס לי כהגיוני. אז אצטרך לחשוב טוב על הדברים ולראות לאן ממשיכים מכאן.

 

[טחינה עם דבש]

../images/Emo26.gif אין קשר בין סיוע לילד פגוע

לבין תביעת רשלנות רפואית. יש הרבה ילדים שנולדו עם שיתוק מוחין, או שהתפתח אצלם שיתוק מוחין אחרי הלידה, בלי שום רשלנות רפואית מסביב. ביטוח רפואי נותן תנאים לילד פגוע על סמך *הפגיעה ומגבלות שלו*, לא על סמך "האם היתה שם רשלנות רפואית או לא" - הם בכלל לא מתעסקים עם הצד הזה. ילד עם מגבלות XYZ אמור לקבל כך וכך סיוע בצורה כזאת או אחרת, בהינתן שוועדה רפואית של הביטוח הלאומי בחנה אותו ואת התיק הרפואי שלו וקבעה שהוא זכאי. לא אתחיל לקטר כאן על ביטוח לאומי (אחד המוסדות היותר מסואבים אצלנו), ועל הטרטור של הוועדות הרפואיות, אבל הם *לא* ימנעו ממך סיוע אם ילדת בבית. אין שום קשר בין הדברים. אם, לצורך הדיון, נולד ילד שנפגע בגלל רשלנות, אז ההורים יכולים לנצל את האפשרות, לתבוע את בעלי המקצוע (רופא או מיילדת) כדי לזכות בכספים שיאפשרו להם לתמוך בילד שלהם מעבר למה שביטוח לאומי מספק - והוא תמיד מספק פחות ממה שהיית רוצה לקבל. את הקצבה שהמדינה קוצבת, הילד הפגוע יקבל בכל מקרה, לא משנה איפה הוא נולד. כספים נוספים, אחרי שהוכחת רשלנות מצד המיילדת, יבואו מחברת הביטוח שמבטחת אותה. אם אין ביטוח - הם יבואו מכיסה הפרטי. אם את חותמת על ויתור מראש על כל תביעה - כדאי שתבדקי את זה, כי לדעתי החוק מגן עלייך ואת יכולה לתבוע גם אם חתמת על מסמך כזה. קראתי את זה איפשהו, אבל אני לא חותמת לך על אמינות המקור. ובכל מקרה, כספי הסיוע לילדים עם מוגבלויות נשמרים לך, לא משנה על איזה הסכם פרטי עם בעל מקצוע פרטי חתמת. כמובן, צריך לעבור את מסלול הייסורים והבירוקרטיה של בט"ל, אבל כל מי שנזקק אי פעם לשירותיהם עובר אותו, ואת לא תהיי יוצאת דופן. לדעתי האישית, העבודה בלי ביטוח מהווה סיכון הרבה יותר גדול למיילדת מאשר ליולדת או לתינוק.

 

[תלמ ינואר]

טחינה תודה. איכשהו הדרך בה

כתבת את הדברים הרגיעה אותי קצת. מפיך הדברים נשמעים לפתע הגיוניים ו"מסודרים" יותר... אם גם בבית חולים צריך לחתום על כל מיני טפסי ויתור, כפי שכבר כתבו לי כאן, ועדיין אפשר לתבוע במקרה של רשלנות את בית החולים (והרי זה נעשה בפועל) אז אני לא רואה סיבה שהחתימה על טפסים בלידת הבית תהיה שונה. בכל מקרה, אעשה בירורים נוספים וכשיהיו לי עוד נתונים אכתוב אותם כאן לטובת כולם.

 

[טחינה עם דבש]

../images/Emo13.gif

 

[rjf]

קראת בעיון את כל השירשור הזה

גם אני התחלתי לחשוב על הביטוח ואת העלית את הנקודה לפני. מה שטחינה עם דבש כותבת נכון למעט עובדה אחת שאת ציינת אותה יותר מוקדם בשירשור - אם המיילדת לא מבוטחת את יכולה לתבוע אותה מפה ועד טימבקטו - סביר להניח שלא יהיה לה במה לשלם לה. היות ואת רק באמצע ההריון הייתי מבררת את הנקודה הזאת לעומק לפני קבלת החלטה. כל מה שכתבת על אחריות על חייך יפה ונכון וככה צריך. ומהרגע שאת בהריון את אחראית גם על חיי הילד שלך. מחשבה קצת יותר מסובכת שלי מאוד מסבך החלטות (בכלל)ומכביד על פעולותיי - ויותר מזה - אני מרגישה יותר אחריות כלפי הילד שלי והעוברית שלי ממה שאני מרגישה כלפי עצמי. (לא קשור כלכך - סתם מחשבה בהמשך לשירשור)

 

[תלמ ינואר]

rjf מסכימה עם כל מה שכתבת ולכן

בהחלטה עם בן זוגי איני מתכוננת ללדת בבית ללא ביטוח משום שאני לא אהיה שלמה עם הצעד הזה (שכאמור בעיני ועבורי באופן אישי נחשב כסיכון שאינו מחושב) ואז ממילא לידה באווירה שכזו לא תהיה הטובה ביותר עבורי. אני מוכנה לקבל שאנשים טועים ושאסונות יכולים לקרות אבל לא אוכל לקבל את זה שבידיעה צלולה ויתרתי על האפשרות לתת לביתי במקרה ואסון כזה אכן יקרה את הטוב ביותר האפשרי. ביטוח לאומי זה טוב ויפה אבל זהו לא פיצוי כלכלי משמעותי שניתן בכלל להתחשב בו ועם בית חולים בהיותו גוף מבוטח ניתן לפחות לקיים איזשהו משא ומתן מתוך מחשבה שהוא יוכל לפחות לשלם לפחות במקרה וטעה (וטעותו גם הוכחה). בעוד שמיילדת ללא ביטוח לעולם לא תוכל לשלם דבר (ורשלנותה יכולה להיות מוכחת עד מחרתיים). וזו עובדה ולא משנה איך ננסה לייפות את הדברים או לעשות להם רציונליזציה. כאמור, אני מאוד מבינה ומכבדת את מי שבוחרת אחרת ומקווה שלא ישתמע אחרת. זו פשוט הרגשה מאוד אישית. בכל מקרה, הצעדים המעשיים שאני מתכוונת לעשות, בהצעת בן זוגי ותמיכת חברה עורכת דין: במישור האישי: 1. להתחיל לפנות למיילדות שתכננתי לדבר איתן ולברר לגבי כל אחת מהן האם יש לה ביטוח או לא ומה הפתרון שלה לעניין. 2. לפנות לחברת ביטוח פרטית בישראל ולבדוק אם ישנה מוכנות לבטח אותי עבור הסיטואציה החד-פעמית ואם כן, מה המשמעות מבחינת הפרמיה שאתבקש לשלם. בדיוק כפי שנדרשתי לשלם תשלום חד-פעמי (של כמה מאות שקלים במקרה הזה) עבור הפעילות האתגרית שבחרתי לעשות (ושבדיעבד נראית לי יותר מסוכנת מלידה בבית..). 3. לפנות לחברת ביטוח בחו"ל (בינלאומית) ולבדוק את האפשרות לעשות ביטוח חד-פעמי ומה המשמעויות (כי הרי במקרה של התדיינות ממושכת עם חברת ביטוח שאינה בישראל זה עשוי להיות מסובך מאוד אז לא בטוח שזה כזה פתרון טוב, אבל לפחות כדאי שיהיו נתונים בעניין). במישור הציבורי: 1. לפנות לארגון המיילדות ולהבין היכן בדיוק הדברים עומדים כרגע. מה נעשה עד כה בעניין ומה מתוכנן להעשות בהמשך. 2. להבין גם למה למשל המיילדות אינן יכולות להצטרף לביטוח של הקולגות שלהן באירופה (היכן שיש ביטוח תקף למיילדות) ו/או להתאגד עם הקולגות שלהן בארה"ב (ואז לפנות כקבוצה של אלפי לקוחות פוטנציאליות לחברת ביטוח בינלאומית שאינה יושבת בישראל). 3. לפנות לשדולת הנשים ולהבין אם הנושא מוכר להן, האם פעלו/פועלות בנדון ומה עמדתן? 4. עם כל המידע הנ"ל לפנות לעורך דין הידוע כפעיל חברתי שעוסק במאבק נגד עוולות שעושותהרשויות והמדינה ולקבל יעוץ ראשוני לגבי מה ניתן עוד לעשות. אם למישהי/ו יש מידע נוסף כלשהו שיכול לתרום להתמודדות עם העניין (בבקשה חוץ מלהגיד לי "את טועה כבר ניסו את זה" כי זה ממש לא תורם בעיני לכלום כי אני שואפת למידע קצת יותר מפורט ומוצק שאפשר יהיה גם לעשות עימו משהו) אז אשמח מאוד לשמוע ואם אפשר גם להפנות אותי למקורות שונים זה אפילו טוב יותר. חוץ מזה, ברגע שיהיה לי מידע נוסף אשמח כמובן לעדכן.

 

[אם פי 3]

משהו לא ברור לי

מה ההבדל בין מיילדת ללא ביטוח, לבין בי"ח עם ביטוח, במצב של פגיעה, חו"ח, אבל שאת לא יכולה להוכיח רשלנות (אם בגלל שלא היתה, או שקשה להוכיח)? הרי הסבירות של זה, היא לא נמוכה יותר מאשר של פגיעה עקב רשלנות. ולמעשה - לבי"ח יש עורכי דין מהשורה הראשונה, שיעזרו לבי"ח "להוכיח" שלא היתה רשלנות, בכל מצב "אפור" או אפילו "אפור כהה" (שלא לדבר על הרגלי הטיוח שלהם, שמקשים מאד על הוכחת רשלנות). האפשרויות שלך טובות, למעט העובדה שלא כל כך הצליחו, עד כה. אם תצליחי - תבורכי.

 

[תלמ ינואר]

אם פי ההבדל כפי שאני מבינה אותו

(וגם אני כידוע לך בתחילת הבדיקה של הדברים) הוא כזה: א. במקרה של פגיעה בילוד שאינה נובעת מרשלנות - גם בבית חולים וגם בבית - בכל מקרה התינוק זכאי לאיזשהו פיצוי מביטוח לאומי (אני מניחה שאם ההורים משלמים ביטוח לאומי ולכן יש להם זכויות לפיצוי במצבים מסוימים) כאזרח המדינה ואין לכך קשר להוכחת רשלנות. המשמעות בשני המקרים היא סכום פיצוי מינימאלי שמאוד קשה לעשות איתו משהו עבור הילד אם רוצים לתת לו איזו איכות חיים בסיסית (כמובן, תלוי גם באופי הפגיעה שהרי יש פגיעות קלות יותר או פחות). ב. במקרה של רשלנות או ניסיון להוכיח רשלנות - בבית חולים: צריך להוכיח רשלנות ונכון זה קשה, לוקח המון זמן ועשוי להיות תהליך מתסכל מאוד, אבל בסופו של יום לא מעט תביעות מצליחות (מה גם שיש חוקי מדינה שנועדו לעזור לתובעים במקרים כאלו כמו החובה של המוסד הרפואי לתת את התיעוד שעשה להליך הלידה) אם על-ידי פסק דין ואם על-ידי פשרה מחוץ לבית המשפט ואז - בגלל שיש ביטוח לקחת ממנו את הכסף - בסוף בסוף כסף שנועד לתרום לקיומו ולאיכות חייו של הילוד הפגוע מגיע להוריו והוא יכול להשתמש בו. ואגב, לפי אחד הקישורים המצורפים החוק היום הולך לקראת התובעים לרשלנות ומהצורך להוכיח "הכל או כלום" (קרי סיבתיות ישירה) ישנם מקרים שאפשר יהיה להוכיח "סיבתיות עמומה" (כלומר, שיש איזשהו קשר). בבית: צריך להוכיח רשלנות וזה קשה, אבל אפשרי לדעתי (אם זה אפשרי בבית חולים אני לא רואה סיבה שלא יהיה אפשרי בבית), אבל ההבדל הוא שלא משנה מה עושים, את הכסף הכה נחוץ בשביל הילד הפגוע - כאשר למיילדת אין ביטוח - ההורים לעולם לא יראו. שכן המיילדת כאמור, לא תוכל לשלם. לכן, ההבדל בין מיילדת ללא ביטוח במצב שלא ניתן להוכיח רשלנות לבין לידה בבית חולים שלא ניתן להוכיח רשלנות לא קיים. ולכן אני לא מדברת עליו דווקא אלא מדגישה את המקום שכן קיים הבדל והוא כשיש ניסיון או רצון להוכיח רשלנות ואז ההבדל הוא עצום. כל זה אינו סותר את העובדה שאני מאמינה בכל ליבי שבהריון בסיכון נמוך לידה בבית בטוחה כמו בבית חולים (ואני חושבת שאפילו יותר). אני לא רואה סתירה בין אמונתי זאת, לרצון להימנע מלהיכנס ביודעין למצב שבו לא משנה מה יקרה לא תהיה לי כתובת לדבר איתה עם משהו ישתבש. וגם אם הסיכוי הוא מזערי (כפי שאני אכן מאמינה) אזי אם זה יקרה לי אז זה יהפוך מ"סיכוי קטן שזה יקרה" למצב ש"זה קרה" ולמעשה לא יהיה לי מה לעשות בעניין. ולי המחשבה הזאת מפריעה וקשה לי לחיות עימה בשלום.

 

[אם פי 3]

זה בדיוק מה שאני לא מבינה

קצבה מביטוח לאומי מגיעה בכל מקרה נכות מוכח, ללא קשר לסיבת הנכות. ברור שזה סכום מינימלי. נעזוב אותו בצד, כי הוא לא רלוונטי לדיון (למרות שעצם קיומו זו בהחלט נקודה חשובה ורלוונטית, כי גם אם הוא מינימלי, הוא בכל זאת סכום). עכשיו נסתכל על הסיכוי שלך לקבל סכום נוסף: אם הילד בריא, אין זכאות ואין צורך לשום סכום. אין לכך קשר למקום הלידה, אבל הסיכוי של זה לקרות זהה בבית ובבי"ח אם מדובר על לידה ראשונה, וגבוה יותר בבית, אם מדובר על לידה שניה ומעלה. מכיוון שברור שזה המצב העדיף בכל מקרה, יש לו חשיבות בשיקול איפה ללדת, גם בהיבט הביטוחי. אם הילד פגוע, ולא ניתן להוכיח רשלנות (כי לא היתה, או כי לא ניתנת להוכחה) - לא תקבלי שום דבר מהביטוח, ותצטרכי להסתדר עם מה שיש + בט"ל (או אם תצליחי להוכיח רשלנות של מישהו אחר). אם הילד פגוע, וניתן להוכיח רשלנות - אם מדובר על מקום מבוטח (כלומר בי"ח), תקבלי פיצוי, סביר שמשמעותי (אולי?), אם מדובר על מקום לא מבוטח (כלומר מיילדת בית), לא תקבלי פיצוי, או שתקבלי אותו באופן חלקי, ותוך הרס חייה של המיילדת (שזה כבר נקמה). מצד שני - שוב עומדת השאלה, מהו הסיכוי שיקרה דבר כזה בכל מקום. אני לא מכירה מחקר שמשווה בין הדברים, ולכן יכולה רק להשתמש בהגיון: מקום גדול, עם הרבה אנשי צוות (כלומר: סבירות לכשל בתקשורת), עם יחס לא-אישי (מיילדת אחת על כמה יולדות), עם עומס גדול, לעיתים קרובות מדי, עם פעולות יותר מסוכנות - ממתן תרופות, ועד ניתוחים (בסבירות גבוהה בהרבה מאשר בבית), לעומת מיילדת שצמודה רק אלייך, ומבצעת פעולות רפואיות מעטות בלבד, תוך שיתוף גדול יותר שלך במידע ובהחלטות (אם ישנה התלבטות האם לעבור לבי"ח, לרוב גם היולדת תשותף, ולדעתה יש השפעה, מה שהופך תביעה על רשלנות לפחות רלוונטית, במצב כזה). לדעתי התשובה ברורה. עכשיו - ברור שגם למיילדת בית, ואפילו היא מקצועית מאד, עלולות להיות פאשלות בכלל, ורשלנות בפרט, וזה לא קשור לנחמדות. אבל כשאני משווה את הסיכונים, הסבירות של ילד פגוע עקב רשלנות מיילדת בית שנמנע ממנו פיצוי עקב חוסר ביטוח, לעומת הסבירות הגדולה יותר להזדקק לביטוח בבי"ח - עדיין נראה לי שהכף נוטה לכיוון של לידת בית, אפילו ללא ביטוח. זה - בהנתן שאי-ביטוח בבית הוא הכרח. אם את מוצאת דרך כן לבטח את עצמך או את המיילדת - אין ספק שזה עדיף, וכאמור, אם תצליחי, נשמח אם תשתפי אותנו (וזה לא נאמר בציניות).

 

[בלינקה]

זה מילכוד של ממש

כי לטפל הילד פגוע זה המון המון המון כסף. תחשבי אפילו בקטן - טיטולים לכל החיים. אבדן ימי עובדה או לחילופין תשלום למטפלת מקצועית. הסיכון שהתינוק יפגע גם בבי"ח וגם בבית הוא נמוך, אפילו אם בבית הוא נמוך יותר. למיילדת בית לא יהיה כסף לשלם אם חלילה תהיה פגיעה ובי"מ יחליט שהיתה רשלנות. והסיכוי שבי"מ יקבע רשלנות בלידת בית גדול יותר משהוא יקבע רשלנות בלידת בי"ח, לעניות דעתי, כי התפיסה (המוטעית, אבל הקיימת) היא שלידת בית מלכתחילה היא רשלנית. וכל עוד אין הסדרה תחיקתית של לידות בית בליווי מיילדת, חברות הביטוח לא יבטחו מיילדות. זה לא משתלם להן, ולו משום שאין להן קריטריונים לקבוע מתי מיילדת היא רשלנית ומתי לא. בעיה.

 

[תלמ ינואר]

אם פי מצאתי דרך לבטח את עצמי

אם כי זה עדיין בבדיקה עם סוכן הביטוח אבל לדבריו אין לו שום בעיה לעשות לי ביטוח חיים (מה שהתכוונתי לעשות בלי שום קשר ללידה) ושזה יתפוס גם ללידה. ואם היה לי ביטוח חיים גם כך אז לדבריו הוא היה תופס בכל מקרה לגבי כל מה שקורה בבית או מחוצה לו. כאמור, לי פשוט עד עכשיו לא היה ביטוח כזה. בנוסף, הוא גם אמר לי שבהתאם לביטוחים הפרטיים הקיימים שלי, למשל, אובדן יכולת השתכרות, אז גם זה ביטוח שיכול להגן עליי ולא משנה מה נסיבות האובדן. אז הנקודה לפי מה שהוא אמר לי היא להבין אלו מרכיבים בדיוק רוצים לבטח ואותם לבחון (פגיעה ביולדת? אובדן כושר השתכרות? פגיעה בילוד? וכד') מה שלא הצלחתי מן הסתם לפתור ב-3 ימים שבהם התוודעתי לנושא הזה, זה את הבעיה של ביטוח הילוד. זה הוא אמר לי חד משמעית שלדעתו אם חברת מדנס שמתמחית בביטוחים בלתי אפשריים כדבריו, בשל שיטת העבודה המיוחדת שלה, יצאה מהעניין אז בישראל קשה לו לראות חברת ביטוח חלופית שתיכנס במקומה. מה שאומר בהפתרון כנראה באמת צריך להיות בפנייה לחברות ביטוח בחו"ל. בכל אופן, אמשיך לעדכן ותודה על שאת עוזרת לי לשאול את עצמי שאלות חשובות ולהעמיק בדברים עוד יותר.

 

[אם פי 3]

המשמעותי זה הילוד...

אבל גם זה שלב בדרך. יופי.

 

[ה ל י ל י ת]

גם בארופה

אם אני לא טועה, ביטלו את ביטוחי מילדות הבית.

 

[טחינה עם דבש]

הערה חפוזה

נדמה לי שגם במקומות מסוימים בחו"ל יש בעיות עם הביטוח. קראתי את זה באתר אוסטרלי לקידום לידות הבית, אך לא עצרתי להתעמק בנושא. והרעיון שלך על ביטוח חדפעמי הוא מצוין, ניסיתי לחשוב בעצמי על אופציה כזאת ולא התגבש לי. רק כדאי לבוא לחברת הביטוח עם כל הראיות והמחקרים על לידות בית והבטיחות שלהן, כולל הפניה לעדות מומחה (גם מיילדת, וגם אחד הרופאים המיילדים בבית, למשל), כדי שלא יגבו ממך פרמיה שערורייתית בטענה שזה מסוכן אינהרנטית

.

 

[ה ל י ל י ת]

לגבי תביעת המיילדת

אני חושבת שמיילדות היום מנסות לסנן נשים שחושבות מראש על האופציה לתבוע אותן. נכון אפשר לתבוע אותן. אבל אני לא יודעת מה יצא מזה, חוץ מלהכניס אותן לכלא, אף אחת לא יכולה לעמוד בתשלומים של ילד שנפגע.