שמעון השכן השיר המצויין?
שמעון השכן הוא אחד מהשירים שיותר מנסים להגיד משהו, קרן פלס מעבירה פה ביקורת מאוד קשה ע"י הומור עצמי על כך שהעולם מאוד שטחי ושוכח מהסביבה שלו כשכל מה שמעניין אותו הוא רק עצמו. קרן שלנו שונאת את זה ומסכימה לגבי העובדה שגם היא חלק מהעולם וחלק מהחשיבה השטחית שלו, אך היא מסוגלת לקלוט את זה ולהשתנות... קרן פלס, שהלחינה את השיר, העדיפה לשים מנגינה עצובה של חצוצרות וכלים עצובים, הקצב של המנגינה איטי ועצוב [תקשיב פעם הבאה רק למנגינה]. למרות המנגינה, שמתקשרת יפה לנושא של השיר [אפשר לשים אותה גם בהלוויות ובישיבות שבעה], הזמרת שרה בשמחה, הקול שלה בהיר וחזק ולא כנוע מדמעות, שימו לב לניגודיות שקרן בחרה להשתמש כאן... שמעון השכן, נפטר, את אף אחד זה לא מעניין? עליו מבוסס הרי כל השיר ,נכון? שימו לב להתחלה; כל מה שמעניין את הנערה ששרה, ק', זה לאו דווקא מה קרה לשמעון השכן, ממה הוא נפטר, למה הוא נפטר, לא, את הדמות בשיר מעניינים רק עיניינים שטחיים הקשורים רק בעצמה כמו איך היא לא תתלכלך או על סדר היום שלה [ללכת למוסך שוב ולעבור ברמזור] , הדברים שמציקים לה ושחשוב לה להגיד הם רק על הקפה שנשפך, הדביקות שבאה כתוצאה מזה, החצאית הקצרה שמציקה, אך בלי שום התעניינות בשמעון השכן המסכן...
ובתיבת הדואר הצפה המכתבים גולשים אל הרצפה אני אתן קפיצה כדי לא ללכלך. ואלך. השמש חיממה וקצת ניתך ושוב צריך לחזור אל המוסך גם הקפה נשפך, עכשיו דביק, החצאית הזאת קצרה וזה מציק. שימו לב לדימוי שבהתחלה, כשאומרים "תיבת הדואר מוצפת", מתכוונים לכך שהיא מלאה במכתבים, אך השטחית בשיר רואה את זה אחרת, היא חושבת שבאמת התיבה מוצפת, במים או משהו, והיא רק קופצת מעל כדי לא להתלכלך וממשיכה ללכת. היא לא רוצה להתלכלך במה שקרה שם, במה שגרם לתיבה להיות מלאה במכתבים, היא בורחת מהמוות הזה, ומתחמקת מלהכנס אליו ולחשוב עליו. לא אכפת לה שהתיבה מוצפת במכתבים, היא לא מתעניינת בלמה היא מוצפת במכתבים, מה קרה לבעל הבית שלא בא לבדוק את תיבת המכתבים שלו ולרוקן אותה, היא רק ממשיכה והולכת לדרכה ולסידורים שלה במוסך ובכבישים...
שמעון השכן נפטר לפני שלושה ימים ממש בפתח של הבית חולים גם שמו שלט על הדלת. עד שנזכרת הדוברת מהשיר לספר לנו קצת על שמעון השכן שעליו מבוסס השיר, הוא כבר מת. כל מה שהדוברת אומרת הוא ששמעון נפטר וששמו שלט על הדלת, ממש כמו מודעת אבל שאנחנו קוראים בעיתון ומדלגים כאילו זה כלום. לא חשבתם פעם שאולי מדובר במשפחה שלמה שכואבת ודואבת על פטירתו של זה, עד כמה קשה ששמעון השכן נפטר ואיננו עוד? ומה אם היו לו ילדים ואישה? הוא השאיר אותם לבד? תחשבו כמה מסכנים הם. אבל לדמות מהשיר לא אכפת, היא רק רואה שלט על הדלת, ולא מתעניינת יותר, לא חשבה לדפוק ולהכנס ולבוא לנחם את האבלים, לא חשבה להתאבל בעצמה, לא שמה לב ששמעון השכן, זה שגר ליידך כבר שנים, זה שממנו את מבקשת סוכר כשלך נגמר, שמעון השכן שנפטר כבר לפני 3 ימים, ועדיין כל מה שיש לך לספר לנו עליו זה רק ששמו שלט על הדלת? ומה, יותר מזה כבר לא מעניין?
כבר חמש שנים אומר שלום כזה מהיר, פחדתי ממך בלי להכיר אותך כמעט מוזר, יש חושך בדירה מספר אחת. כאן הדוברת ק' מתחילה לספר לנו קצת על הקשר המורכב שהיה לה עם הנפטר. איזה קשר מורכב? שום מורכב! בקושי הכירה אותו הילדה, בקושי התעניינה בו, הוא פחד ממנה ומהבועה בה היא חיה, הוא פחד שהיא תכעס עליו כשהוא רוצה להכניס אותה לחייו, שמעון פחד לדבר איתה, היא לא חשבה לדבר איתו. שמעון ניסה כל פעם להגיד שלום כזה מהיר, אך ק' לא הגיבה, העדיפה להמשיך בחייה ולא להתייחס לשכן הגוסס שלה, שרק מחפש אמפתיה וחברה. כמו שק' לא התייחסה אליו בחייו, היא בוחרת שלא להתייחס אליו גם במותו, ומודיעה שכל מה שמוזר בעינה זה שיש חושך בדירה מספר אחת, סביר להניח הדירה של שמעון השכן, נניח שכן. האיש ניסה לדבר איתך שנים! ועכשיו הוא איננו עוד! וכל מה שאת שמה לב אליו שהאור בדירתו סגור?!
שיתחלף כבר הרמזור מאדום כמעט שרפתי ככה את כל היום ק' חוזרת להתרכז בעצמה ולדבר על עצמה, להיות אגואיסטית ולחשוב רק על עצמה, על איך היא שרפה את כל היום ולא עשתה כלום, איך היא בזבזה את היום. ומה עם משפחתו של שמעון?!?! בשבילם נשרפו כל החיים, הם איבדו את בן משפחתם היקר. ושמעון עצמו? את חושבת שהוא חוגג עכשיו? שהוא כן מנצל את היום? לא, הוא לא, גם אצלו זה בוזבז, ולא רק להיום, אלא לכל החיים. מזל שהיה אור אדום ברמזור שלא התחלף. זה גרם לדמות בשיר, ק', קצת לחשוב, קצת להשתנות. כמו בסרט הבועה, האנשים שחיים בבועה לוקח להם משהו כמו מחצית סרט כדי לשנות קצת את הרגלי החיים שלהם ואת תפיסתם העולמית לסביבה בעיקר ובכלל לעולם. האור האדום ברמזור במקרה הזה ,משמש כאור שתפותח את ק' לתפיסה אחרת, הוא השריקה שלה למחצית [ולהפסקה של הסרט, כשכולם הולכים לשירותים ולקנות פופקורן או קולה], מכאן והלאה הכל ישתנה... הכל ישתנה
[אכן הגענו למחצית, לא בכוונה, פשוט תפוז לא נתנו לי לשלוח יותר מ6500 תווים, אבל היו לי 7300 תווים, אז חילקתי ל2, תמשיכו לקרוא ללא הפסק, הסוף כאן חשוב, תודה
]
