זהו זה!
זה נגמר...
אחרי חודשיים של חצי כיף ביחד וחצי, אני אפילו לא יודעת איך לקרוא לחצי השני.... משהו בין געגועים ואהבה לבין עצבים עייפות וחוסר שקט!!! אתם בטח לא מבינים על מה אני מדברת לאלה שלא מכירים אותימפורומים אחרים אז אני אספר את הסיפור בקצרה היה לי חבר חודשיים ובהתחלה היה לנו ממש טוב ביחד אך מכמה סיבות שאפילו אני לא ממש יודעת איכשהו חלפה לה ההתרגשות (מצידו) והרגשתי יותר ויותר שהוא מתרחק ממני הרגשתי אדישות וחוסר רוצון להשקיע ולקדם את היחסים דברנו, הסברתי לו אך זה לא עזר והינה נפרדתי ממנו כי זה פשוט כל כך כואב... לתת לו את כול כולי מבלי לקבל בתמורה אני הקדשתי עבורו כל רגע פנוי כל הזמן חשבתי עליו ומה לעשות למענו ואיך אוכל היום לשמח אותו... אך הבנתי שאני לבד בקטע הזה ושהוא לא חושב ומרגיש כמוני בהתחלה התעלמתי ואז דברנו וזה לא עזר אני יודעת שאני אמורה לשמוח שזה קרה עכשיו, בשלב המוקדם של היחסים ואני יודעת שעשיתי את המעשה הנכון בכך שנפרדתי ממנו כי באמת מגיע לי מישהו שיחזיר לי את אותה האהבה שאני נותנת ושישקיע באותה המידה שאני משקיעה... אבל זה כל כך עצוב לי באמת רציתי שזה יצליח וגם בנוסף לזה אני לא מצליחה להבין את ההתנהגות שלו היא פשוט לא תואמת למילים הוא אומר שרוצה להיות ביחד ולא רוצה להיפרד ושאני חשובה לו ושהוא אוהב אותי אך יחד עם זאת הוא לא משקיע לא מנסה להתקרב וכל צעד שאני עושה לקראתו הוא לוקח 2 אחורה! יכול להיות שזאת אשמתי?
ולמה הגברים לא תמיד יודעים להעירך את מה שעושים עבורם??? ולא מחזירים בתמורה???