לה דולצ´ה ויטה ../images/Emo48.gif
נכון. גם אצלי זה ככה מאז התפרצות הסרטן. רגע זה הוא הרגע החגיגי לו חיכיתי. ובעצם לא הייתי צריכה לחכות לו. הוא כאן כל הזמן. עוד לא חצי שנה מאז השתחררתי מבית החולים וכבר הספקתי לנפוש בפריז, לקנות שני בשמים חדשים ועוד קוסמטיקה איכותית, בגדים, נעליים, להזמין נופש לחופש הגדול (עם הילדים), לבקר במסעדות ובתי קפה, לקנות כרטיסים להופעה של שלום חנוך, לקנות 2 דיסקים, להתחבר סופסופ לאינטרנט וזה מה שעולה לי בראש כרגע... לא ביזבזתי. נהניתי. לפני הסרטן לא הרשתי לעצמי. השימוש התכוף בכלים חגיגיים, היכולת להרים כוסית לחיים על כל שטות - למה התקמצנתי על כל אלו עד לא מזמן? מלמלה, הזדהתי כלכך עם מה שקראתי. זאת המציאות שלי עכשיו.