אז נשארתי שם, הקזתי לה דם
עכשיו, הבעיה של הדיון הזה היא שהוא לא נעשה בצורה הוגנת. ממני אתה מצפה לכנות, ריאליות והגינות. מצידך אני מקבל סילופים, הסטות, ושאר מיני ספקולציות. בשלב הזה, השני, אני אשתדל לענות בכלזאת על כמה מהטענות שעלו. עם זאת, אני מזכיר שמה שנהפך לדיון החל מתוך רצון להענות לשאלות רציניות וכנות שיש לך. כלומר, לא ויכוח או איזה רצון לתת לך במה נוספת להשתלח במעט האנשים שעושים צעדים ממשיים לקידום השלום. 1) "הצבא מונע מעשים רעים". תנסה להגיד את זה למשפחות של 3,000 הפלסטינים שנהרגו רק בשלושת השנים האחרונות, לעשרות אלפי קטועי הגפיים ואלו שהתעוורו כתוצאה מתאוות הדם של שרון, השאיפות המשיחיות של המתנחלים, והקולוניאליזם האמריקאי (בדמות "כוחות הביטחון" הישראלים) בשטחים הכבושים. האם ללא צבא היו נעשים מעשים רעים כלפי ישראלים פי עשרות מונים? לדעתי, לא. אתה חושב שכן. בכלמקרה, זאת רק ספקולציה. הנחת היסוד שלך, למיטב הבנתי, היא ש"שנאת ישראל" היא עניין מוחלט, אין-סופי ובלתי-תלוי -- ולכן חובה עלינו להיות מוכנים להרוג את מי שהם למעשה אחינו. לטעמי, מקור סכסוך הדמים הוא בתנאים הפוליטיים הקונקרטיים, ולכן גם ניתן, אם ננקוט בצעדים המתאימים, לפתור אותו. 2) "בריון מרביץ לאישתו ... האם תעדיף פשוט להתעלם?". הניסוח של טענה בצורת שאלה הוא מטופש. זה כמו בוים שמיתמם ומסביר, "לא אמרתי שלערבים יש פגם גנטי - רק העליתי תמיהות לגבי זה..". מדובר כאן בעוד סילוף בוטה של דברי, שרק בא לאשש את הנחות היסוד המוטעות שלך. מכיוון שאתה קורא אדוק של הפורום, אני מאמין שכבר יצא לך לקרוא כמה פעמים על ההתנגדות שלי לפאסיביות, והקריאה לפעולה מתוך כוונה יוצרת ובונה. עכשיו, בדוגמה שנתת עוד לא נתקלתי. בדוגמאות היפותטיות אני לא אוהב להתעסק, אז במקום אני אענה לך עם "סיפור מהחיים". אני הולך לי באחד מרחובות מרכז ירושלים. מולי אני רואה קבוצה של חמישה מג"בניקים מפוצצים בנאדם אחד במכות. מסביבי, מאות אנשים ש"מתעלמים וממשיכים ללכת". במעגל מצומצם יותר, עשרות אנשים שלא רק שלא מתעלמים, אלא הם עומדים במעגל מסביב ומדרבנים ומשלהבים את המג"בניקים. אלה, ככל הנראה, מהאנשים ש"מונעים מעשים רעים לאנשים פי עשרות מונים". הבנאדם, מושא המכות, כך מסתבר לי, הוא ערבי ששתה הרבה יותר מדי. זה לא מפתיע. הסצינה הזאת חוזרת על עצמה כמעט כל שישי בערב. ככה זה. המג"בניקים החולירות משתעממים, כמה שיכורים ימנים מדרבנים אותם, ומתחילה ההתעללות השבועית. או שמא כוחחות מג"ב כל שבוע, בדיוק של שעון, באותו המקום בדיוק, תופסים מחבל מסוכן (ושיכור לחלוטין)? אולי נדמה שנסחפתי מעט בשנאתי למג"ב בכמה משפטים האחרונים. זה נעשה משתי סיבות. האחת, להבהיר שמושא המכות תמים באותה מידה כמו האישה המוכה. השני, להבהיר באמת עד כמה אני שונא את המג"בניקים. לשיטתך, מה שאני צריך לעשות זה להרביץ להם בחזרה. או לפחות לשרוט להם את הג'יפ ולנקב את הגלגלים. אני במקום, באתי להתערב ביניהם. להפריד ביניהם פיזית, בגופי. זה לא היה הדבר הכי חכם לעשות. מה לעשות, שתיתי קצת בעצמי. דחפו אותי משם. ניסיתי שוב. אז פשוט אחד הפסיק להרביץ, והחזיק אותי בצד. מהנקודה הזאת, ה"תקרית" נגמרה. אז כבר לא ברור לי. למה נגדי, עובר-אורח איכפתי שמתערב מתוך כוונה לפתור את הבעיה, יש לך טענות? למה אתה מוציא כ"כ הרבה זמן לנגח אותי, ולא את המג"בניקים? ולמה אתה לא מתלונן נגד "האישה המוכה" עצמה? ולמה לא על כל שאר האנשים שעוברים בלי לעשות כלום? 3) "העובדה שיש ... פרחים באיי-התנועה היא תוצאה של המדינה". אתה חושב שהמדינה נותנת ביטחון? שבלעדיה כל הרחובות יהיו מלאים בצלפים שרק מחפשים לרצוח אנשים? נו, באמת. אני חוסך לעצמי תשובה מפורטת וארוכה, ושוב מפנה אותך לספריה של בנק"י. והפעם: "מדינה ומהפכה", שזה כבר ממש ספר חובה. http://banki-shabiba.org/library/lenin/medina_vemahapeha/_____________.html וזה מדהים כמה שהספר הזה רלבנטי לימינו, אפילו שהוא נכתב בקונטקסט פוליטי אחר לגמרי לפני 87 שנה. אני סומך עליך שתוכל לעשות את ההתאמות הרלבנטיות בעצמך. 4) דוגמת התורנים בכיתה. אתה בחרת להשתמש במשל, ואני אענה לך בסיפור מחיי. הכיתה שלי ביסודי, מה לעשות, לא היתה חובבת ניקיון. "מזבלה", אם להשתמש במילה שחזרה על עצמה מפיהם של המורים. באופן רשמי, גם היו לנו תורנים. הרעיון פשוט: כל יום יש זוג תורנים שמנקה, וככה גם הם לומדים שלא כדאי ללכלך, וגם מנקים את הכיתה. אלא שהתורנים אף פעם לא ניקו. והם אפילו לא חשבו שרצוי שהם לא ילכלכו, לו ורק ביום התורנות שלהם. אני, חנון, השתדלתי שלא ללכלך. היה לי חשוב לשמור על כיתה נקיה. וכשהייתי תורן גם גרמתי למי שהיה איתי להצטרף ולנקות. 5) "הצבא הכרחי כי יש אנשים שמעוניינים בהשמדתנו". מעולם לא אמרתי את זה. ואם לא הבנת את זה שניסיתי להסביר את העובדה שהמציאות היא דבר משתנה, ושיש לכל אחד מאיתנו יכולת להשפיע עליה, אז זה באמת חבל. אלא שיש לי הרגשה שזה לא המקרה. ניחוש שלי הוא שזאת לא הפעם הראשונה שנתקלת במילה "דיאלקטיקה", ושזה לא מה שבילבל אותך. גם הלוגיקה שעומדת מאחורי זה היא פשוטה מאוד. ההרגשה שלי היא שבחרת להתעלם מהכנות שאתה דורש ממני, ושמת עצמך כ"לא מבין", רק בשביל שתוכל לחזור ולהטיח את אותו גוש טענות דמגוגיות שאתה חוזר עליהן כל פעם. אלא שאני מחפש לענות על שאלות רציניות וכנות -- ולא להפריך אחד לאחד טענות (רציניות וכבדות ככל שיהיו) שאתה מעלה. את זה, אם תרצה, נוכל לעשות בהזדמנות אחרת, כשיהיה לי יותר זמן פנוי. 6) בברכה,
