אתה יודע מה? נשים (בערך כמו גברים), נוטות לשוחח על הנושא מדי פעם, ומעבר למה ומי שאני [ועל כך לא אספר כאן], יש לי גם מעט ידע שנצבר משיחות שכאלה.
אז בוא ונתחיל בזה, שלפני מספר עשורים (כ-40 שנה לערך) יצא ספר שנקרא דו"ח הייט. ה'מחברת' הציגה בפני אלפי נשים שאלונים בנושא המין, ועל סמך תשובותיהן היא כתבה את הספר. אז בין היתר, יש בו גם פרק, שדן בנושא האקט האוראלי (איך לא). ובין היתר, ישנה שם תשובה שאותה לא אשכח: "כשאני מבצעת את הפעולה הזו, אני חשה שאונסים את פניי". כן. ממש כך.
אבל מה אגיד לך? יש גם נשים דתיות, שנגעלות מעצם ההסבר ה"פשוט" שהן מקבלות מהרבנית במפגש ההכרחי עמה, והן ממשיכות להיגעל מהעיסוק בנושא אף שהוא "בדרך הטבע", ככל שהן נאלצות לעסוק בו. אז יש ויש.
ולעניינינו: כפי שכבר כתבתי, הקירבה והאהבה (ואולי גם הסקרנות), מביאים אותנו לרצות ולענג את הזולת, גם כשאנו מוכנים/ות "להקריב" תשומי, כדי לקדש את היעד.
"הוא כל כך נהנה מזה? הרי ברור שהוא גם יתאמץ למעני לאחר החוויה, ו'שווה לי להשקיע'".
ואולי "אני גם משתוקקת לחוש אותו הכי קרוב שיש, והכי קרוב זה בפה. זה גם תחושה של הנוקשות. גם הריגוש. גם ההיענות הגופנית וכן. גם העצירה הזו של רגע לפני, ולבסוף, ה"שפריץ" הבלתי נמנע שמגיע בסוף, כשהוא מהול בטעם ובריח. אה. כן. ותוך כדי זה, אפשר אולי גם לראות. אז כמה חושים עירבנו בקטע? כמעט את כולם.
ולגבי הטעם? נדמה לי שיש שיגידו, שהטעם משתנה בהתאם לתזונה ולכמות הקפה שהפרטנר לוגם לפני העיסוק. הקפה הופך את הנוזל למריר, ועל הטעם הזה, נשים בהחלט מוכנות לוותר. אז מנה של גלידה ריבת חלב תעשה פלאים לטעם, ולכן, כבר בתחילת המפגש, כדאי ומומלץ לפתוח במנת גלידה שכזו.
ואחרי שהוא כבר מילא את הפה הנשי בשפריץ החמים הזה? מה יקרה אם היא תיצמד לפרטנר שלה ותתנשק עמו צרפתית לוהטת, תוך שהיא מעבירה מלשונה ללשונו את הסמיך הזה? אז הנה, המשוררת יכולה לאמץ את הקטע הזה, גם אם לא תצרף לחינגה גבר נוסף, שייאלץ לתרום מהנקטר האישי שלו לפרטנר המיועד לה, כדי שיורגל בחוויה - כפי שהיא מבקשת שיקרה. אוחחח איזה משפט ארוך יצא לי.
טוב. אז בוא ונקצר, כדי שלא תיסחפו גברברים, וכדי שהנשים כאן לא תגדנה שחפרתי.
FIN