לדוליטל.

[u r i el]

1.

תסביר לי איך ניתן לעבוד את אלהי היהודים מבלי הדיבור עליו כשהצווי הוא למשל " ... וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ... " או איך ניתן לעבוד את אלוהי היהודים ביום השבת כשהצווי הוא : " ... וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת." או איך ניתן לעבוד את אלהי היהודים בפסח כאשר הצווי הוא : "... וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה." ?

2. למה לא ניתן לעבוד את האל של הפילוסופים ?
אם יש כזה אל בנמצא, ניתן גם לעובדו. אין אל שאי אפשר לעבוד אותו. ממה שקראתי כאן בפורום אני מתרשם שפרופ' אסא כשר יסכים אתי.

הנוסחה הליבוביציאנית הידועה "מעמדו של האדם לפני האלהים" היא לולינות רטורית. זה שהוא מהפך את היוצרות ומעביר את נקודת הכובד אל האדם לא מאפשר עדיין להימלט מהשאלה :
יש אלהים או אין אלהים ? ומי הוא האלהים שלפניו עומד האדם ? או שמא הוא עומד לפני ואקום תודעתי ? - זו השאלה.

 

[iricky]

הסבר

1. כל הדברים האלה שהבאת אינם דיבור על אלהים אלא ביטוי למעמדו של האדם לפני האלהים, ומה שהאדם חייב בו במעמדו זה. יש שחובה זו מתגלמת בהיגד מסוים ויש שהיא מתגלמת במעשה מסוים, שכל משמעותם עומדת להם רק בהיותם ביטוי למעמדו של האדם לפני האלהים. מחוץ לקונטקסט הזה הם חסרי משמעות ואפילו חסרי מובן. אתה מקשה על ברכת האל, לדוגמה, כשברקע קושייתך עומדות קטגוריות חשיבה השאולות מן המציאות האנושית, היינו מתוך הכרת ברכת אדם את חברו. אבל ברכת האל אין לה שום שיתוף עם ברכת אדם את חברו, ולכן קושייתך בטלה.

2. כי זו תכונה יסודית של אלוהי הפילוסופים. אל שניתן לעבדו אינו אלוהי הפילוסופים, אבל הוא לא מוכרח להיות גם אלהי הדת היהודית. כפי שאומר פרופ' אסא כשר, הוא יכול להיות גם אליל. לשון אחר, אין עסקינן בשתי רשויות אלא בשלוש. אלוהי הדת, אלוהי הפילוסופים ואלילים למיניהם.

3. זה שאלוהיו של ליבוביץ הוא אלוהי הדת היהודית ולא אלוהי הפילוסופים לא הופכת את האל הזה ליותר מובן. אין כאן ואקום תודעתי אלא משבר תודעתי. המשבר הזה הוא ממהותה של היהדות.

 

[u r i el]

יפה אמרת

וקיבלת ציון גבוה בפילוסופיה.
ביהדות נכשלת, מאחר שמהותה של היהדות איננה משבר תודעתי אלא ברית בין אלהי היהודים לעמו. כל החיובים של היהודי שעליהם דיברת משתלשלים מהברית הזו שיש לה שני שותפים.
הראיה הפסימית של משברים היא נחלתם של פילוסופים/דתיים שלבם נשבר בקירבם עקב הדיסונאנס בין הרציו לדת. את מו"נ כתבה אישיות פילוסופית/דתית. את הליבוביציניות הגה פילוסוף/דתי. האדם הדתי לא רק שאיננו סובל משום משבר, אלא שמחובתו הדתית לבטוח בישועת אלוהיו כפי שנסח היהודי ירמיהו " בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה; וְהָיָה יְהוָה, מִבְטַחוֹ."
דבריך מעידים שטרם היפנמת את העובדה שהפלנטה הדתית איננה מכירה : לא פרדוקסים, ולא אנומאליות ולא סתירות לוגיות.