עוד תשובה ארוכה.
ראשית כל תודה על התגובה המלאה והמעניינת שלך. והרי תשובתי, שוב ארוכה מטבע העניינים, וסליחה שאני חוזר על עצמי בעניינים מסויימים, זה מתוך התחושה שלא הובנתי כהלכה. א. הטיעון הפילוסופי של הרמב"ם איננו נוגע למדע, אך אין זה אומר שהוא לא תקף. שכן למדע אין את היכולת לענות על השאלות שהאונטולוגיה נוגעת בהם. המדע יעסוק בעניינו והפילוסופיה בענייניה ולכל אחד יש את הזכות לקבוע בעניינים המיוחדים לו. לדוגמא: המדע לא יכול להוכיח שאכן יש סיבתיות, הוא מניח אותה. זאת היתה תורת ההכרה הפילוסופית של קאנט שניסתה משיקולים פילוסופיים להוכיח שיש סיבתיות הכרחית בעולם הנסיון, אך למדע לא היתה היכולת לתרום לדיון כלום. לדעתי שאלת הבריאה היא גם כזאת. ב. אני חוזר על דברי שהמדע תמיד מניח השתלשלות של סיבות המביאות למצב נתון. למרות שאינך יודע את "מקור" האנרגיה, דהיינו אין ביכולתך היכולת שלך לפרק אותה לחלוטין לגורמים כמותיים הניתנים לתיאור, דהיינו לעשות רדוקציה של האיכות לכמות, עדיין אתה מניח בכל זאת יחס סיבתי בין פעולתה ובין התרחשות תנועה פיסיקלית ולהפך, ותמיד אתה מניח תנועה פיסקלית שנתנה אנרגיה לפעולה אחרת (ומאז הופעתו, היה חוק שימור האנרגיה קלף חזק ביותר להשקפה הדטרמניסטית, שכן הוא מניח מערכת פיסיקלית סגורה, שאין בה שום ספונטניות). אין כאן סיבה במובן הבנת מהות הדבר ויכולת ההבנה את אופי פעולתו ותיאור מהותו, אלא סיבה במובן קדימה זמנית של מצב A שגרם למצב B ע"פ חוקיות קיימת. לולא הנחת הסיבתיות הזו, לא היה הסבר מדעי בנמצא כלל, כי ההסבר המכניסטי הסיבתי הזה הוא בדיוק מאפיינו של הסבר מדעי (במדע החדש), שמצביע על קשר סיבתי בין תופעות, לולא זה שום תאוריה מדעית לא היתה מדעית שכן כל שהיה נותר זה אוסף של עובדות בדידות. במקרה דנן אנו מוכרחים לגזור מהממצאים הנתונים לנו הסטוריה בת 4.6 של תהליכים סיבתיים, עד לתחילת התהוות כדור הארץ, וכמו כן אנו צריכים ע"פ המדע להניח שלשלת של תהליכים שהובילו להווצרותו של מצב העניינים ברגע זה, וכל נקודה תמיד תצטרך להיות מוסברת ע"י סיבות שהביאוה עד הלום. וע"כ לא ייתכן מבחינת טיבו של ההסבר המדעי לדבר על נקודת התחלה חסרת היסטוריה - לכל דבר יש "גיל" דהיינו הסטוריה של תהליכים שהביאוהו, בין אם אנו יודעים מהו (כמו במקרה גילו של כדוה"א) ובין אם לאו. וזאת היתה כוונתי שברגע שאנו מדברים על בריאה בכלל אנו תמיד מדברים על יצירה של יש שהוא כבר בעל גיל מסויים, שכן יש בעל תכונות פיסיקליות תמיד מצריך תהליך פיסיקלי שמוביל אליו, אפילו אם אנחנו עדיין לא יודעים מהו. דהיינו, שאם נאמר שהיתה בריאה, לפני 1000 מיליארד שנה (או נחשב את הזמן הקדום ביותר הידוע לנו ביקום, ע"פ אור הכוכבים הידועים לנו, ונגיד שהבריאה היתה יום לפני כן) אזי העובדה שאין לנו ממצאים מתקופה זו לא פותרת את בעיית גיל העולם, שכן עדיין אנו אנוסים להניח שרשרת של סיבה ותוצאה שקדמו למצב העניינים בעת הבריאה. ג.יש להבחין כמובן בין "בריאה" המתייחסת לתחילת היקום, לבין הווצרות כדוה"א, שהיא נקודת זמן בהסטוריה של היקום. ד. הסברה שיש בריאה נובעת ראשית כל מאינטואיציה בריאה שקשה לקבל תהליך שלא התחיל אף פעם, כמו שקשה לקבל את מושג האינסוף בכלל. וכמובן שיש גם את האינטואיציה ההפוכה שאין אנו מצליחים לחשוב על דבר ללא סיבה שקודמת לו. שנית היא נובעת מהשניות הנמצאת בעולמנו בין החומר ובין החוק החל עליו, בין חומר לאיכות שלו, אין האחד מחייב את השני אלא כל שאנו מוצאים זאת הקבלה מתמדת ביניהם, הדעת מחפשת אחר מחבר בין השניים, אחר כוונת מכוון, שקדמה למציאות . (וטענה זו מופיעה הן אצל הרמב"ם, והן אצל דקרט). שלישית טענת הבריאה או לכל הפחות אפשרותה, היא גם טענה הנובעת משיקולים תאולוגיים, שגם הם אינם ניתנים לדחייה בקש. כל זה אמרתי רק בשביל להראות שאי נצחיותו של העולם איננה סברה שיש להקל בה ראש (ויש בדברי הפשטה מאוד גסה של העניין הזה). וכפי שהסברתי,טענה זו מחייבת אוטומטית את בעיית "הגיל". ו. טענתו של הרמב"ם איננה שחוקי הטבע השתנו. (מה שאיננו אבסורדי, ראה דויד יום). אלא שהם נבראו מההעדר המוחלט. דהיינו כל עוד יש עולם הוא כפוף לחוקי הטבע הידועים לנו, והם בלבד (לפי הרמב"ם), אבל עולם זה על החוקים שבו -נברא. בכל אופן זה נכון שאין סיבה לחשוב שחוקי הטבע השתנו, אבל עדיין יש סיבה לחשוב שהעולם נברא - ולמחשבה זאת יש השלכות לגבי תחומו של המדע. ז. הטענה, יחד עם התיקון שבפסקה הקודמת, שנשמעת לך כמאפיינת מחזירים בתשובה אהבלים (ואני מוכרח להודות שזה באמת מצלצל ככה, גם לי, ואני מתרץ פה גם לעצמי), מה לעשות אכן קיימת אצל הרמב"ם וכל ההגות של ימה"ב, הרצינית והדקדקנית. והיא חוזרת גם בעת החדשה. ההבדל הוא לא בטענה כמו במוטיבציה של הטענה, מוטיבציה פילוסופית מול מוטיבציה "פונדמנטליסטית" כלשונך.(כך הרמב"ם בעצמו מסביר שכן בעיניו אהבלים כאלה היו כבר אז - "הכלאם") ח. כמו שאמיתות מדעיות כפויות על הדעת כך גם אמיתות פילוסופיות (וכל מה שנתפס כ"אמת"). ואם אני מצליח להוכיח שהמדע מוגבל, אזי גם אמת זו כפויה עלי. ואכן כן כפוי עלי לדעת שבהניח את חוקי הטבע כפי שאני מכירם ובהניח את ממצאי המדע אזי משתי ההנחות האלה נובע שהעולם הוא בן 4.5 מליון שנה. וכמו כן כפויה עלי (במידה ואני מקבל את בקורת יום למשל) הידיעה שהנחות אלו אינן הכרחיות. ט.ע"כ טענה זו איננה "מיסטית" שכן אין היא כופרת בצדקו של המדע, ואיננה מחליפה את טענותיו בטענות לא מדעיות, אלא שואלת על תחומו של המדע, כאמור משיקולים רציניים. (כך גם הרמב"ם ראה את ההבדל בינו ובין "הכלאם" שהוא לעומתם לא מכחיש את הנסיוני והמוחשי, ואולי זה ההבדל העיקרי בין טענה זו לטענה של המחזירים בתשובה) י. שאלה: אם ע"פ הנחת הבריאה כל תאריך הוא לגיטמי לשעת הבריאה, אפילו לפני 4 אלפיות השניה, אז למה אני מאמין דווקא בתאריך שהמסורת קבעה? תשובה: אני לא! והדיון הזה איננו בשאלת האם התאריך של המסורת נכון או לא (שיש ביננו הסכמה מלאה על חוסר הערך בשאלה זו) אלא בשאלת ערכם של ממצאי המדע בעניין זה.שע"פ דעתי אינם מוכיחים את שקריותו, אלא אם כן יוכח לפני כן שהעולם לא נברא כלל. אם הגעת עד כאן מגיע לך יישר כח גדול, תודה ויאללה ביי!
