להביא ילדים או לא, זו השאלה.

[עמיט]

להביא ילדים או לא, זו השאלה.

היי אני בן 22, רווק, פנוי (לא רושם את זה בשביל שיתחילו איתי אלא כי זה רלוונטי לשאלה). לאחרונה עלו לי כמה תהיות לגבי הצורך בהבאת ילדים לעולם. ותנו לי להסביר את עצמי לפני שאתם מתפרצים... אמנם, ילדים זה שמחה, כפי ששרה ריטה, אבל הם מטלה אחת גדולה מאוד. צריכים לדאוג להם שהם תינוקות, לקום בלילות, להאכיל, לקלח, להחליף, וכו´ וכו´ וכו´, אז אמנם אחרי שנה - שנה וחצי הם היצורים הכי מתוקים בעולם, אבל כשהם גדלים יותר הם פשוט נהיים קרציות. ושלא נדבר על היחס שלהם כלפי ההורים בגיל הטיפש-עשרה, יחס שאמנם מתחלף כשהם עוזבים את הבית (מנסיון), אבל התקופה הלא-נגמרת הזו של גיל ההתבגרות, בו הילדים פשוט מתריסים נגד הוריהם, מורידה את החשק להביא ילדים לעולם. כולי תקווה, עי תתייחסו לשאלתי ברצינות, ולא תענו לי ש"זה יעבור לך" או "אתה מדבר שטויות, כשתראה את הילד שלך, הכל יעבור...". בברכה

 

[ליאת של בר]

סטודנט לפסיכולוגיה או באמת מתעניין?

בשני המקרים, אנהי מקווה שיענו לך כאן (אני פורשת, צר לי) וממליצה לך לחפש בפורום הורים לילדים ב YNET הדיון הזה על גם שם.. בהצלחה.

 

[דיאנה1]

תרשה לי לתקן אותך...

נדמה לך שמגיל שנה וחצי עד גיל ההתבגרות זה פשוט תענוג רצוף? טררררר

טעות. מתחילים לדבר, צריך לענות להם על כל השאלות וה"למה" הבלתי מסתיים, לרוץ אבל לא להזהר, כל הזמן לרוץ אחריהם ולחלץ אותם ממצבים מסוכנים, להתמודד עם התפרצויות זעם כתוצאה מתסכולים של הגיל הזה, ואף אחד לא אומר שהם ישנים בלילה, לפעמים הם מחליטים לקום ב 5 בבוקר ולהתחיל את היום, וצריך להאכיל אותם, ולנקות אותם אחר כך, ועדיין להחליף חיתול ואחר כך להתמודד עם הגמילה... להמשיך? אני לא חושבת שאפשר למצוא סיבה הגיונית למה לעשות ילדים. זה דחף מבפנים! צורך! רצון עז, הלב שנמס למראה תינוק שרק נולד כששלי עדיין יונק. התחושה המופלאה הזו של הלידה, והמבט הראשון על הילד שלי שאחריה. אם לא מרגישים את ההרגשה הזו - לא צריך לעשות ילדים לדעתי. ואני מאמינה שהתחושה הזו תגיע. במיוחד לאחר שתמצא את בחירת לבבך, ותרצו להפוך למשפחה, לחבוק תינוק בזרועותיכם, לנחש למי הוא דומה. לא לדאוג, זה עוד יגיע! אגב אין בעיה לכתוב שאתה רווק, לא נראה לי שיש חשש שיתחילו איתך כאן...

 

[אמא של שחר]

לא בהכרח ומה בוער?

הי עמית גם זוגות נשואים מתלבטים בשאלות כאלה, לא הרווקים... אני מזדהה עם תוכן ההודעה שלך כי אני אמרתי פעמים רבות דברים דומים בעבר וגם אני לא מאמינה שהכל עובר כשרואים את הילד, זו תשובה מאוד שטחית. אם מביאים לעולם ילד לפני שמוכנים לעשות את ההקרבה של שעות השינה, של האינטימות הזוגית, של החופש, של המראה החיצוני והזמן הפנוי, ועוד ועוד אז זה באמת עלול להיות משבר קשה מאוד בו האמא ו/או האבא ירגישו כלואים וממורמרים. אני מכירה באופן אישי אישה שמרגישה ככה וזה מאוד עצוב להיות צופה מהצד בסצינה הזאת. לדעתי לא לכולם יש *צורך* להוליד ילדים ואפילו היה פה דיון בנושא לא מזמן. אני חושבת שנכון שיש אנשים שמביאים ילד לעולם כי ´צריך´, כי ככה כולם עושים, כי זה חלק משרשרת מוכרת ומקובלת של תיכון-צבא-טיול-לימודים-חתונה-ילדים. ולא באמת עוצרים וחושבים אם זה מה שהם רוצים. אז אם אתה שואל אותי לגביך "אם להביא ילדים או לא" אז אני הייתי אומרת לא בשלב זה של חייך ואולי לא בכלל. כי ההקרבה והמחיר הם באמת גדולים וצריכים להיות בשלים לזה כדי להנות גם מהתמורה. דרך אגב, "ילדים זה שמחה" זה שיר של הברירה הטבעית וריטה רק חדשה אותו.

 

[_גלית_]

אני לא חשבתי שאני אביא ילד לעולם

עד גיל 29. אנשים שבוחרים לא להביא ילד לעולם הם נורמלים לחלוטין בעיני (גם נשים!). והיום, אחרי שילדתי, אני חושבת כך יותר מתמיד. לא לכל אחד מתאים לעשות את השינוי שקורה כתוצאה מבואו של ילד לעולם. כמובן שאני לא מצטערת שילדתי את תומר ואין לי ספק שיהיו לו עוד אחים ואחיות

אבל יש לי רגעים שבהם אני צריכה לנסות ולהזכר למה בכלל רציתי לעשות ילד... (אני זוכרת כמה בכיתי

בפעם הראשונה שאמרתי את זה בקול רם) זאת האמת אין מה לעשות.. היום כשאני אומרת את זה מיד אני מרגישה יותר טוב

ורצה מהר לחבק את תומר

. יש עוד מישהו שמרגיש ככה מידי פעם?

 

[אמיר.]

כשאני רגוע ונינוח...

ומסתכל בילדים שלי (4) אני אומר לעצמי... למה ? למה ? לא פגשתי את האחת והיחידה חמש שנים קודם ????? איזה ביזבוז !!!!!!

 

[ניריתי של יותם]

כן, אני מזדהה איתך../images/Emo42.gif

אם היו מבטיחים לי שאכנס להריון באותה קלות ובאותה מהירות הייתי דוחה את העיניין בשנה נוספת. ואני מרגישה כך למרות שיותם היה סופר רצוי! וסופר מתוכנן! אבל אני כמעט 10 חודשים אחרי הלידה ועדיין לא הצלחתי למצוא את האיזון בין הרצון שלי להמשיך לפתח את חיי העצמאיים כנירית והרצון שלי להיות אמא טובה ומספקת ליותם. אני ובעלי פיזית, פשוט מותשים. הגוף שלי עדיין לא התאושש מכמה בעיות בריאותיות שהתפתחו כתוצאה מההריון והלידה. מאדם מאוד צעיר, בריא ובעל מגוון רחב של עיסוקים הפכתי להיות מן "זקנה חולנית" שרב עיסוקה הוא פוצי מוצי... והיום בתוך רשימת השאיפות והפנטזיות שלי נכנסים גם דברים כמו לישון לילה שלם, לקבל 3 שעות חופש רק לעצמי, וכד´. המזל הוא שאיך עמיט כתב "ילדים זה ברכה" ואני באמת מרגישה שבורכתי בילד נפלא כמו יותם. אני אוהבת אותו כמו שלא אהבתי מעולם, וההרגשה הזאת היא פשוט הכי הכי שיש... המקור לחיות שלי, לאנרגיות שלי, לאושר שלי (זה ובעלי המקסים!).

 

[אמיר.]

מתי כדאי לחשוב על ילדים .... ../images/Emo13.gif

זו לא חכמה לחשוב על משמעות הבאת ילדים כאשר הבשר נשרף על האש, הילד מקשקש על הקיר, התינוק צורח עם ישבן אדום, הטלפון מצלצל השכנה מבקשת כוס סוכר והאשה שולחת sns שהיא תקועה בפקק. אם אתה לא תולש את שרידי שערותיך וצורח כמו קוף פסיכי - אז משהו לא תקין אצלך

. בערב, עכשכולם (סוף סוף ישנים) על הספה (לא בצד של הכתם של הקטשופ) עם כוס שוקו חם וחתיכת עוגה (קנויה) תעצמו עינים וצחשבו האם באמת הייתם רוצים לוותר על חוית הילדים ?????

 

[דיאנה1]

לא בדיוק ככה אבל דומה

היו רגעי משבר שבהם הרגשתי שהאמהות גדולה עלי... אבל הם עברו וקיבלתי מחדש את האמונה בעצמי כאמא טובה. ואני שמחה לספר לך שזה משתפר בהרבה עם הילד השני, אצלי לפחות. לומדים להתמודד ולהתאים ציפיות, ובעיקר המון פרופורציה, יודעים שבמבט לאחור התקופה הזו עוברת כהרף עין, כל הקשיים נשכחים ורק הגעגועים נשארים... אז לומדים לקבל ביותר סבלנות ואהבה את כאבי הבטן, המוגבלות של ההנקה, הלילות בלי שינה ובכלל את כל העבודה המתישה הזו של ההורות בתקופה הראשונה.

 

[אמא של נוריאל]

גם אני ידעתי שילדים יגיעו בשלב בוגר

של חיי. אני מבינה את מה שאת אומרת - ילד זה עבודה קשה, ושוחקת. יש פעמים שבסוף יום אני כ"כ כ"כ עיפה, או שלילה שנוריאל מתעורר בו יותר מפעם אחת שובר אותי ואני מתעכבת עוד קצת במיטה, ולפעמים הזיכרון הזה של איך לא מזמן ישנתי כמה שרק התחשק לי.....מעיק. אבל אין בוקר שאני לא מחכה כבר לציוץ הראשון של הקסם שלי, לראות את החיוך שלו על הבוקר, לשמוע את התהתה או בהבהבה שלו, אין דבר שישווה לזה וההרגשה הזו, לדעתי היא, הודות לכך שנוריאל בא בזמן הנכון. וזה מה שאתה צריך לחשוב עליו - לכל דבר יש זמן מתאים. אם בשלב הזה של חייך ילד זה משהוא שאתה לא מסוגל לחשוב עליו - זה בסדר. זאת אחריות של אדם בוגר, וזה יופי. כשזה יתאים אתה תרגיש כבר ואז ילד יהיה עונג עם הקושי שכרוך בזה.

 

[ניריתי של יותם]

יש ממש בדבריך!

ולכן לדעתי רווקים פנויים בני 22 לא צריכים להביא ילדים לעולם

עוד לפני נישואי והיותי אמא טענתי שצריכים להביא לעולם ילדים כמה שיותר מאוחר. לאחר שאדם מספיק להגשים את עצמו באופן ניכר ע"פ שאיפותיו (לא הגשמה טוטאלית כי אז לעולם לא יגיעו הילדים

) עכשיו כשאני אמא אני ממליצה על כך יותר מתמיד! קשה ללמוד, קשה לטייל בעולם, קשה לפתח קריירה ולצבור ניסיון מקצועי ובמקביל להיות הורה. כדאי לדחות את האמהות/אבהות עד שבאמת מרגישים בשלים לכך ומרגישים את הרצון. זה שלב התפתחותי שלנו כבני אדם וכבני זוג.

 

[עדית ויואב]

דיעה אחרת

אני מצטערת להתפרץ לפורום בפעם הראשונה בנושא כזה, אבל לא יכולתי להתאפק. אולי אני עדיין תמימה בתור אמא (יחסית צעירה) ליואב (בן 4 חודשים), אבל אתם, ובעיקר אתן, צריכים לזכור שלא לכולם זה פשוט כלכך להביא ילדים לעולם, וכל אלו שמחכים להגשמה עצמית / שיפור מצב כלכלי או בכלל, עשויים לגלות בגיל מבוגר יותר שזה מאוחר מידי, או להיתקל בקשיים עצומים להכנס להריון. אז אני לא אומרת שהקרירה לא חשובה, אבל קחו בחשבון את הסיכון.

 

[ניריתי של יותם]

את צודקת בהחלט!

וכשאני ובעלי חשבנו על מועד ההריון בהחלט זה היה גם שיקול. את מוזמנת לקרוא את הודעתי כמה שורות למעלה, זה אולי יבהיר משהו על התשובה שלי.

 

[אמא של בנות]

זה מאוד בעייתי להגיד שקודם כדאי

להתפתח בעבודה ובלימודים ורק אח"כ ללדת. פתאום אפשר להגיע לגיל 34-35 ולגלות שהרכבת אוטוטו עוברת, במיוחד כי הריון ראשון בגיל כזה הוא לא כלכך פשוט. אני בהחלט חושבת שאפש לשלב בין ילדים עבודה ולימודים. לפעמים צריך להתפשר, ולא להשאר עם תינוק בבית עד שהוא בן שנה, או להתפשר על סוג הגבודה או על משך הלימודים, אבל לדעתי זה שווה.

 

[_גלית_]

את בהחלט מוזמנת להתפרץ ../images/Emo13.gif

כמובן שההחלטה בעניין היא מאוד אישית. יש אנשים שבגיל צעיר מאוד ראו את עצמם הורים ואם כך, הדבר הנכון בשבילם היה להפוך לכאלה בגיל מוקדם. השאלה היא מה לגבי אלו שלא רואים את עצמם ככאלה בגיל צעיר? האם גם הם צריכים "להתחיל" מוקדם בגלל הסיבות שמנית? אני "עשיתי" את תומר בגיל 33 ולא שניה אחת לפני זה ואני שמחה על כך. מה היה קורה אם הייתי מביאה ילד לעולם לפני שהייתי באמת מוכנה, או לפני שבחרתי לי את האדם הנכון בתור פרטנר? יש המון דברים שאי אפשר לדעת מראש לגבי עצמנו, אבל לדעתי, אי אפשר בגלל סיכוי אפשרי לקשיים בכניסה להריון לעשות החלטות לא נכונות בחיים. אני שוב מזכירה שאני לא מתכוונת לכל מי שמביא ילדים בגיל צעיר.

 

[רותי&ע]

מאוד מסכימה עם גלית

אני הבאתי ילד באותו גיל. אני הרבה פעמים שומעת מאמהות שיש להן לפעמים תחושה שפיספסו משהו. לא הספיקו לעשות דברים חשובים לפני שהילדים הגיעו. וזה לא שהן לא מאושרות עם הילדים. הן מאוד מאוד מאושרות ועדיין יש הרגשה שמשהו התפספס. לי לחלוטין אין את התחושה הזו. אין לי תחושה שויתרתי על משהו או שלא הספקתי משהו. ושוב אני רוצה להדגיש שאסור להכליל-לא כל אחד שמביא ילדים בגיל צעיר מרגיש שפיספס משהו.

 

[חגיתושתוש]

אין אף פעם "זמן מתאים"

בשביל ילדים, תמיד אפשר לחכות עוד קצת, כי בדיוק אנחנו באמצע התואר/התחלנו עבודה חדשה/המצב הכלכלי עוד לא איי איי. אם הייתי מחכה לאיזשהו זמן כזה, עד היום לא הייתי אמא. אריאלי נולדה כששני ההורים שלה עוד היו סטודנטים, ועובדים במקביל, לפני שקנינו דירה משלנו, ועם מינוס בבנק - אז מה???????? ילדים צריכים להביא כשמוכנים לזה נפשית כי אחרת כולם יוצאים אומללים מהסיפור.

 

[אמיר.]

צריך להפריד את בעית בן הזוג.

לו היית פוגשת את גבר חלומותיך בגיל 25 ? הטענה הנשמעת כאןכאילו ילדים סותרים לימודים וקרירה, אני לא מקבל את זה. אפשר לשלב הכל במינון המתאים לאופי המשפחה, התעסוקה וכו´. יש כאן כל כך הרבה משתנים....

 

[אמא של נוריאל]

אמיר אין מה לעשות - ילד אכן מעכב!

זאת אמת כואבת, אבל כל מהלך החיים יורד הילוך ואפילו יותר ברגע שנכנס ילד למשפחה! כשהיתי צעירה, האמנתי שאין בעיה בשילוב של קריירה ואמהות. עכשיו כאמא עדיין טריה, אני יכולה להגיד בפרוש שאחד בא על חשבון השני! הקריירה תופסת הילוך קטן מאד אצלי ולכן יש מקום לאיזה שהוא מצוי עצמי לפני האמהות.

 

[אמא של שחר]

../images/Emo52.gif והבהרה

הדעה שלך לגיטימית כמובן. "מה בוער" היה מופנה ל´עמיט´ שהוא סך הכל בן 22 ומתוכן ההודעה שלו נראה שעדיף, לו ספציפית, לחכות. התכוונתי שצריך להיות מוכנים מבחינה רגשית לקשיים של להיות הורה, אלה שאף אחד לא מדבר עליהם ולכן עדיף להוליד ילדים מתוך בחירה מושכלת ולא מתוך נורמה חברתית. ברור שיש אנשים שיולדים בגיל צעיר והם הורים נפלאים ומאושרים. אני אישית לא הייתי מוכנה לזה בשנות העשרים ולכן זו היתה ההחלטה הנכונה לדחות. אני לא רואה את זה כמובן מאליו שמתי שרוצים נכנסים להריון ואני מצטערת אם פגעתי במישהו. אני מכירה מקרוב (לא באופן אישי) את התהליך הקשה של טיפולי פוריות.