joy of existence
New member
להולכים בדרך...
מהיומן שלי: כואבבבבבבבבבב פפפפפפפפפפהההההההההה! כואב כ"כ, ברמות סופר-על. ישנתי הלילה איזה 9 שעות ואז עוד 3 וחצי שעות בצהריים, כנראה מרוב חוסר יכולת להרגיש את החרא הזה.... "מזמן הבנתי שבחושך אין להלחם יש רק להביא ת'אור.... שלא יהיה שחור" תודה עדי על השיר המופלא הזה. רק הנשימה הזאת הצילה אותי. לא יודעת מה היה קורה אם לא היתה את השלווה הזאתי בתוכי מורגשת. אתמול ממש הייתי צריכה להלחם להיות כאן ועכשיו מתבוננות - כל פעם שדעתי הוסחה אל המחשבות, תוך כמה שניות הפנים שלי הוצפו בדמעות. זה היה ממש חיים ומוות להיות כאן ועכשיו בהתבוננות. השכל שלי מניאק!!! מניאק-על! בלי אשמה או משהו, הוא מניאק. אין למה להאמין לו אין מה ללכת אחריו אין מה להסחף איתו... שניה אחת של מחשבה "נעימה" ואז בום מטיח לי הר של כאב בפנים. מתפתה לחשוב שניה אחת ובום.... לא רוצה. והכי קטעים זה שקלטתי שבתוך כל הכאב והמלחמה הפנימית הזאת על להיות נוכחת - יש את החיים שזורמים בתוכי ונהנים... נהנים חבל-על-הזמן. כאילו, אין קשר בכלל... לא משנה מה עובר עליי לא משנה כמה זיוני שכל וכאב וסבל... ישנה הנאה מטורפתתתתתתת ושלווה. יופי שראיתי את זה. הדבר היחיד הוודאי עבורי זה שאני רוצה להיות חופשיה - כל השאר, לא יודעת למה להאמין פה. כ"כ הרבה שקרים... אשליה, עולם תעתועים נמצא בתוכי ואני בטוחה שהוא "אני". איזה מזל שיש את מהרג'י... וואי, פשוט תודה לאיש היקר הזה. תודה מעומק עומק הלב. ותודה גם לבן. ותודה ענקית לשלומית. תודה על המורים האלה שעוזרים לי פשוט....... בטירוף. אני מרגישה ממש בהשרדות. כאילו בסביבה החיצונית אני בקושי יכולה לפעול עכשיו - ובסביבה הפנימית כל מה שיש לי לעשות זה להתבונן. אני ממש "נלחמת" על להיות ושום דבר אחר לא משנה כרגע.... פשוט לא משנה וגם אם ישנה - "אין בי כוחות", יש המון כאב בייצור הזה - אי אפשר לפעול מתוכו כרגע (אלא אם כן יינסו בדרך אחרת - אולי נגיד אם יקרה משהו שונה לחלוטין או שינתנו הוראות אחרות). הבנתי שאני רוצה להנות/אושר/חופש - רוצה את זה כ"כ, אני רוצה להיות כלי להנאה הזאת, לחוויה הזאת. וכל הזמן היה כאב מטורף (עכשיו כבר כמעט ולא, הרבה יותר שקט כאן בסביבה הפנימית) וכל הזמן הייתי צריכה להזכר בבחירה להיות מאושרת וכל הזמן הייתי צריכה לבחור את זה מחדש - ואיך לעזאזל בוחרים אושר כשהכל מוצף בדמעות דם ומסמרים חלודים?@?@??!?!? אבל כל פעם איכשהו הצלחתי. קלטתי שיש אנשים שאני רואה אותם כנקיים ומאושרים ונהנים ועם איכויות מסוימות של טוהר - אני רואה את זה כי יש את זה גם בתוכי! ווהו! התחברתי לזה בתוכי... פשוט, לא התייחסתי לשום מחשבה - שהשכל יזדיין כמה שבא לו... - אני מתחברת לאהבה עכשיו, אני מתחברת למודעות עכשיו, אני מתחברת לנקיות עכשיו... ויש את זה בתוכי! וכ"כ הרבה מזה... לא מאמינה כמה שלווה - ושזה היה תמיד. לא מאמינה כמה הנאה - ושהיא היתה תמיד. הכל פשוט בסדר ומושלם כ"כ - שלם (זהו).... כמה אור יש בתוכי, כמה אור יש בכל דבר. ואני מסוגלת להיות נוכחת בזה! זה יכול לקרות גם כאן. אם אני יכולה - כל אחד יכול.
מהיומן שלי: כואבבבבבבבבבב פפפפפפפפפפהההההההההה! כואב כ"כ, ברמות סופר-על. ישנתי הלילה איזה 9 שעות ואז עוד 3 וחצי שעות בצהריים, כנראה מרוב חוסר יכולת להרגיש את החרא הזה.... "מזמן הבנתי שבחושך אין להלחם יש רק להביא ת'אור.... שלא יהיה שחור" תודה עדי על השיר המופלא הזה. רק הנשימה הזאת הצילה אותי. לא יודעת מה היה קורה אם לא היתה את השלווה הזאתי בתוכי מורגשת. אתמול ממש הייתי צריכה להלחם להיות כאן ועכשיו מתבוננות - כל פעם שדעתי הוסחה אל המחשבות, תוך כמה שניות הפנים שלי הוצפו בדמעות. זה היה ממש חיים ומוות להיות כאן ועכשיו בהתבוננות. השכל שלי מניאק!!! מניאק-על! בלי אשמה או משהו, הוא מניאק. אין למה להאמין לו אין מה ללכת אחריו אין מה להסחף איתו... שניה אחת של מחשבה "נעימה" ואז בום מטיח לי הר של כאב בפנים. מתפתה לחשוב שניה אחת ובום.... לא רוצה. והכי קטעים זה שקלטתי שבתוך כל הכאב והמלחמה הפנימית הזאת על להיות נוכחת - יש את החיים שזורמים בתוכי ונהנים... נהנים חבל-על-הזמן. כאילו, אין קשר בכלל... לא משנה מה עובר עליי לא משנה כמה זיוני שכל וכאב וסבל... ישנה הנאה מטורפתתתתתתת ושלווה. יופי שראיתי את זה. הדבר היחיד הוודאי עבורי זה שאני רוצה להיות חופשיה - כל השאר, לא יודעת למה להאמין פה. כ"כ הרבה שקרים... אשליה, עולם תעתועים נמצא בתוכי ואני בטוחה שהוא "אני". איזה מזל שיש את מהרג'י... וואי, פשוט תודה לאיש היקר הזה. תודה מעומק עומק הלב. ותודה גם לבן. ותודה ענקית לשלומית. תודה על המורים האלה שעוזרים לי פשוט....... בטירוף. אני מרגישה ממש בהשרדות. כאילו בסביבה החיצונית אני בקושי יכולה לפעול עכשיו - ובסביבה הפנימית כל מה שיש לי לעשות זה להתבונן. אני ממש "נלחמת" על להיות ושום דבר אחר לא משנה כרגע.... פשוט לא משנה וגם אם ישנה - "אין בי כוחות", יש המון כאב בייצור הזה - אי אפשר לפעול מתוכו כרגע (אלא אם כן יינסו בדרך אחרת - אולי נגיד אם יקרה משהו שונה לחלוטין או שינתנו הוראות אחרות). הבנתי שאני רוצה להנות/אושר/חופש - רוצה את זה כ"כ, אני רוצה להיות כלי להנאה הזאת, לחוויה הזאת. וכל הזמן היה כאב מטורף (עכשיו כבר כמעט ולא, הרבה יותר שקט כאן בסביבה הפנימית) וכל הזמן הייתי צריכה להזכר בבחירה להיות מאושרת וכל הזמן הייתי צריכה לבחור את זה מחדש - ואיך לעזאזל בוחרים אושר כשהכל מוצף בדמעות דם ומסמרים חלודים?@?@??!?!? אבל כל פעם איכשהו הצלחתי. קלטתי שיש אנשים שאני רואה אותם כנקיים ומאושרים ונהנים ועם איכויות מסוימות של טוהר - אני רואה את זה כי יש את זה גם בתוכי! ווהו! התחברתי לזה בתוכי... פשוט, לא התייחסתי לשום מחשבה - שהשכל יזדיין כמה שבא לו... - אני מתחברת לאהבה עכשיו, אני מתחברת למודעות עכשיו, אני מתחברת לנקיות עכשיו... ויש את זה בתוכי! וכ"כ הרבה מזה... לא מאמינה כמה שלווה - ושזה היה תמיד. לא מאמינה כמה הנאה - ושהיא היתה תמיד. הכל פשוט בסדר ומושלם כ"כ - שלם (זהו).... כמה אור יש בתוכי, כמה אור יש בכל דבר. ואני מסוגלת להיות נוכחת בזה! זה יכול לקרות גם כאן. אם אני יכולה - כל אחד יכול.