להחליף או לא?

[ציףציף1000]

סולואים זה נחמד, אך לא מרכיב חיוני

במוסיקה טובה.

 

[Shakty]

קחו לדוגמה את Comfortably numb

השיר הזה היה ענק גם ללא הסולאים המדהימים של גילמור - ללא ספק גילמור מוסיף המון אם הגיטרה שלו אבל שיר טוב הוא שיר טוב עם או בלי סולואים

 

[Shakty]

וואי אני ממש דיסלקטי היום - סלחו לי

כבר שלושה ימים עם 3 שעות שינה בלילה - מתחיל להשפיע.

 

[holo]

ממש לא

לדעתי הסולו של הגיטרה שם עושה את כל השיר, בנוסף לזה שיר די יפה אבל הוא לא יהיה שווה בלי הסולו של גילמור! הסולו פשוט היה אמור להיות שם..

 

[ADCMAN]

לא נכון.

 

[holo]

במקום לרשום לא נכון בלי להסביר

אולי תהיה קצת חכם ותסביר את עצמך?

 

[ADCMAN]

הסולו בכלל לא עושה את השיר.

אני לא תמיד שומע עד הסולו,לפעמים אני מעביר בסולו. למשל בשיר Stairway to heaven אני תמיד מחכה לסולו,אבל לא בשיר הזה. לסיכום: הסולו לא עושה את השיר.

 

[holo]

כנ"ל לגבי Stairway to heaven

אבל לגבי comfortably numb אני גם מחכה לסולו השני כי זה פשוט אחד הסולואים היפים ביותר ואי אפשר להוריד אותו משם בשום אופן..

 

[בינג]

צודקת, אבל זה לא נחמד...

טוב, לפחות לפי דעתי זה הרבה יותר מנחמד.... סולואים זה אולי אחד מהדברים החשובים ביותר שדחפו אותי למוזיקת הרוק... שוב, אני לא אומר שאם היה סולואים בפייפר הוא היה יותר טוב או משהו, ואני לא אומר שאני פחות אוהב את פייפר בגלל חוסר בסולואים, אבל לפני ששמעתי אותו אולי ציפיתי למשהו מיוחד עם הגיטרה לגבי סולואים והתאכזבתי קצת... בלי קשר לזה, האלבום מושך אותי בגלל הביזריות שבו, אבל יש בו משהו שמונע אותי מלהתחבר אליו...לפחות בינתיים

 

[R o n 86]

../images/Emo45.gif welcome to the machine

work of art, no solo

 

[ציףציף1000]

מדוע לא נכללו הסינגלים באלבום

זו שאלה יפה. בגרסה האנגלית של האלבום, הסינגלים אכן לא נכללו; בגרסה האמריקאית, נדמה לי שנכלל See Emily Play, על חשבון Scarecrow, והיו שם עוד שינוים. הגרסה האנגלית של האלבום, ללא הסינגלים, היא כנראה אחת העדויות הראשונות לעלייתו של האלבום כמוצר המוסיקלי המרכזי. עד אז (1967), שוק המוסיקה התבסס בעיקר על סינגלים. מוצרים מוקלטים אחרים - אלבומים ו-EPs (תקליטים עם 4-6 שירים), היו מוצרים משניים. מה זאת אומרת "משניים"? אלבומים הודפסו אך ורק כדי לנצל את המומנטום של מכירות הסינגלים. דהיינו, להקות הוציאו סינגלים בתדירות של אחת לחודשיים. במידה והסינגלים הצליחו, היו לוקחים את הסינגלים, מוסיפים להם כמה שירים שהוקלטו בחופזה באולפן - בד"כ גרסאות כיסוי לשירים אמריקאיים, אותם ביצעו הלהקות בהופעות ולכן היה להם קל לחזור עליהם באולפן ההקלטות - ומוציאים את זה כאלבום. עפ"י החוזים הסטנדרטיים באותה תקופה, היו להקות חייבות להקליט שני אלבומים לשנה, לפחות. כך, יכלו חברות התקליטים "לסחוט" עוד כמה לירות מקהל אוהדי הלהקה. למעשה, אלבומים, כמוצר, לא היו שונים בהרבה מפוסטרים, גלויות, בובות, ושאר מוצרים שהופצו עם שם הלהקות עליהן, ונקנו ע"י אוהדים (ובעיקר אוהדות). במקרים הטובים - היינו במקרים בהם חברי הלהקה כתבו שירים בעצמם - נכללו גם שירים מקוריים משלהם באלבום. אך מקרים אלו היו נדירים; מרבית הלהקות באותם ימים נסמכו על כותבי-שירים מקצועיים. להקות אלו לא החזיקו מעמד לאורך זמן. עם הזמן, החלו כותבי השירים הבריטיים להבין את הפוטנציאל הגלום באלבומים, כמדיום להבעה עצמית. בהתאם, שיעור השירים המקוריים שנכללו באלבומים גדל. אך בארה"ב, המשיכו חברות התקליטים את הפרקטיקה של בניית אלבומים לפי הנוסחה שתארתי, ולכן האלבומים שיצאו ללהקות בריטיות בארה"ב היו שונים מהאלבומים בעלי השם המקביל, שיצאו באנגליה. כאשר יצא Piper, בקיץ 1967, החל כבר להתבסס מעמדו של האלבום, כמוצר בפני עצמו. היינו, ללהקות היה קהל אוהדים, שהיה מוכן לקנות אלבומים שלהן, בפני עצמם, ללא קשר לסינגלים. כך, יכלו הפלויד להרשות לעצמם להוציא אלבום שכולו שירים מקוריים, אשר רובם לא הופיעו על סינגלים מקודם, מתוך ידיעה שהקהל שלהם - לפחות הקהל הלונדוני - יקנה את האלבום. בארה"ב, יצא Piper בגרסה מקוצצת, כאשר חברת התקליטים האמריקאית הורידה חלק מהשירים, והוסיפה את הלהיטים, בהתאם למדיניות הרגילה שלהם. רק שנים אחר כך, אוחדו ההוצאות, וכיום הגרסה המופיעה ב-CD בכל העולם, זהה לזו שיצאה באנגליה.

 

[itaikuskus]

כמה טוב שיש אותך

בכל אופן כמה שאני מעדיף את אמילי על סקקרו לא מסתדר לי בראש גירסה של APATGOT בצורה הזאת... אולי כי הורגלתי לאלבום כמו שהוא.

 

[NIR Y]

בדיוק מה שחשבתי שקראתי את הקטע../images/Emo45.gif

 

[1337hAx0r]

לפי דעתי, אם אינך יכולה לרכוש

את dark side ללא החלפה בשום אופן. אז הייתי מחליף את הpiper, לטעמי האישי animals היא אחת היצירות הטובות יותר של פינק פלויד, שחבל לוותר עלייה.

 

[ז פ ל י נ א י ת]

בסוף השארתי את שניהם

תודה על התשובות המפורטות

 

[itaikuskus]

מהלך חכם..הדבר הנכון לעשות.

 

[הכלכלנית]

לא לא לא../images/Emo70.gif

בכל אלבום יש את הקסם שלו! לדעתי animals הוא אחד הטובים ביותר, ואך גם piper אלבום תמוהה, אך מאוד מעודד. קצת פסיכודלי. אני חולה על bike ועל Wouldn't you miss me (לא מהאלבום הזה, אני כבר לא זוכרת מאיזה).

 

[ציףציף1000]

Wouldn't you miss me

הוא השיר Dark Globe מאלבום הסולו של בארט, The Madcap Laughs. ונראה לי ש-Piper הוא קצל יותר מ"קצת פסיכודלי"

בהתחשב בכך שהיום הוא נחשב לאלבום הפסיכדליה הבריטית האולטימטיבי.