להיות ב-

[שָרוֹנִי]

להיות ב- ../images/Emo82.gif

ישנם הרבה מאוד תיסכולים בעקבות השהות בבית !!! בין אם זה בגלל פיטורים או כי בחרנו לגדל את הילדים , או כל סיבה אחרת ... לכל אחד מאיתנו הסיבות שלו להישאר בבית ... ספרו על ההרגשה שלכם ...

 

[ריגשית]

לי יש רק תיסכול אחד...

מאז שנולדו הילדים הספונטניות שלי נעלמה. מכיוון שאני תמיד עם ילד אחד לפחות איתי, כיוון שהקטן עוד בבית, אין מצב שאני אוכל לצאת לשתות קפה עם חברה לבד, כך סתם בבוקר כי התחשק. כל יציאה מהבית, אם אני רוצה לצאת לבד במשך היום, הופך להיות פרוייקט, כיוון שצריך לדאוג שמישהו ישמור על הילד.

 

[שחר של טללים]

יש המון!

ואני אענה יותר מאוחר כי טל נורא בוכה...

 

[26יפעת]

למה לא לצאת עם הילד?

מה אי אפשר לשתות קפה איתו? ואם הוא קצת יותר גדול וכבר משתולל, יש קניונים עם שמרטפיה חינם...

 

[ריביקי]

יש לזה כמה שלבים

נגיד שמפטרים מהעבודה חמסה חמסה טפו טפו טפו אז ביום הראשון את

ואז פתאום את מגלה שאת לא צריכה לקום בבוקר מוקדם מוקדם לעבודה שבחוץ אז את קצת יותר

, אבל אחרי כמה זמן כמה כבר אפשר לשבת בבית אז את מתחילה לצאת ולבזבז את הכסף שאת לא מרוויחה

בתנאי שיש מי שמפרנס אותך כמובן... ואז את מתחילה להרגיש את החוסר מיצוי עצמי ושוב מתחילה

והולכת לראיונות עבודה וחוזרת

,ואז שאת סוף סוף מוצאת עבודה אז את שוב

ואז את מגלה שצריך שוב לקום מוקדם מוקדם

.

 

[שחר של טללים]

לא יכולתי לתאר את זה יותר נחמד...

בדיוק ככה. רק שאצלי לא פיטרו אותי- אלא התפטרתי מרצוני באופן מודע כדי להשאר עם טל. לא יכולתי לחזור לעבוד כל כך הרבה שעות, בייחוד שעוד הנקתי אותו (עד ממש השבוע האחרון...רק עכשיו נגמלנו!) ובכל זאת- לא שיערתי ולא תיארתי שכל כך הרבה זמן לא אמצא את עצמי עובדת במקום מצויין אחר. מסתבר שכך הוא. וזה אכן מתסכל. כמובן שאני מאושרת מכל רגע עם טל ושחר וגם מקבלת חיזוקים משחר בנוסח- "אמא, איזה כיף שאת בבית הרבה, תמיד הייתי רואה אותך מעט כל כך, בדיוק כמו את אבא..." אני משתגעת שאני לא אדון לעצמי וללוחות זמנים שלי אני מוטרפת מזה שאני לא מוצאת עבודה אין לי שום חשק להשקיע ולסדר את הבית (ולשמחתי עוד יש לי עוזרת פעם בשבוע...אך זה לא ימשך להרבה זמן) אני בדכאון מזה שלא רק שאני לא תורמת להכנסה המשפחתית (וקודם תרומתי היתה גבוהה מאוד ומשמעותית)- אני גם מייצרת הוצאות בקצב...ועכשיו משתדלת לחסוך (שזה מדכא אפילו יותר

) ההערכה העצמית שלי יורדת פלאים והמצבי רוח בהתאם. אין מה לעשות- אני אישה של קריירה ולא של בית וקשה לי להשלים עם זה. ולמרות הכל- איזה אושר זה. אמביוולנטיות לשמה!

 

[שָרוֹנִי]

ריביקי את משהו ../images/Emo24.gif

הרגת אותי מצחוק

כל הכבוד ...

 

[שחר של טללים]

אני מבינה שענית לרגשית...

 

[ריביקי]

קודם כל אני שמחה שטל נרגעה../images/Emo13.gif

למי התכוונת שאמרת "אני מבינה שענית לרגשית"? ונכון את צודקת תעשי מה שטוב לך.. וכמובן לילדים ו

במציאת עבודה.

 

[ריביקי]

../images/Emo52.gifטל נרגע ולא נרגעה

 

[סאני2]

אני

מרגישה ממש כמוכן, ריביקי קבלי ח"ח על התאור

טללים של שחר, קלעת בול להרגשה שלי רק שבנוסף להרגשתך , אצלי קיים פחד, שלמרות שאני כיום בבית מתוך בחירה (כבר פירטתי למה, באחת מהודעותי). קיים אצלי החשש שכשארצה לחזור לשוק העבודה, כבר לא אהיה רלוונטית ושהשהיה שלי בבית, בעצם "קוברת" לי את חיי המיקצועיים. וזה מה שמלחיץ ומתסכל.

 

[סאני2]

סליחה: שחר של טללים

 

[ריביקי]

../images/Emo51.gif../images/Emo51.gif

ואל דאגה אף פעם לא מאוחר , אם זה צריך לבוא זה יבוא כך שאם תצטרכי לעבוד ייקבלו אותך, תאמיני וככה יהיה.

 

[שחר של טללים]

נכון! עוד נקודה חשובה ששכחתי לציין

גם לגבי. אני מרגישה מתרחקת מיום ליום מהעבודה ואין לי מושג איך אוכל לחזור לרמות שבהן הייתי. אבל סביר, סאני יקירתי, שתוך שבוע- שבועיים במקום העבודה החדש, לכשימצא כזה- נשכח לגמרי שאי פעם לא עבדנו...

 

[שחר של טללים]

ריביקי- כתבתי את זה ליפעת

שענתה תגובה לרגשית מתוך ההודעה שלי, אז זה לא היה ברור. תמיד תשימי את הסמן של העכבר על הנקודה של ההודעה שבה את נמצאת ותעלי למעלה עם ה"סקרולר" בצד עד שתמצאי למי היא מתייחסת...

 

[ריגשית]

אפשר בטח שאפשר...

ואני גם עושה את זה לפעמים. אבל אני מדברת על הפעמים שאני רוצה להיות לבד, בלי שהעיניים התרוצצו כל הזמן אחרי הילד, גם אם הוא בשמרטפיה של הקניון, תמיד העיניים יחפשו לראות אם הוא בסדר וזה אף פעם לא אותו דבר כמו לצאת לבד.

 

[שָרוֹנִי]

לבד

אין כמו מידי פעם לצד לבד..לבד..אפילו עם חברות ...זה נותן אויר לנשימה וגם לנשמה ...

ריגשית פרגני קצת לעצמך !!!

 

[שָרוֹנִי]

לצד=לצאת

 

[ריגשית]

צודקת, אבל ביום זה קצת קשה

כיוון שהילד עדיין בבית איתי ובערב זו גם בעיה, בגלל בעלי. קרה כבר שבכל פעם שקבעתי לצאת ובעלי היה צריך להגיע הביתה מהעבודה, תמיד משהו התפקשש לו והוא לא יכל להגיע בזמן כדי שאוכל לצאת מכיוון שהעבודה שלו זו הפרנסה היחידה שלנו אני לא יכולה לבוא אליו בתלונות. אבל, בשבת שעברה אמרתי לו שאני חייבת קצת חופש לעצמי והוא לקח את הילדים לבריכה ואני הלכתי לחברה טובה שלי, שהיא קוסמטיקאית ועשיתי אצלה טיפול 10,000 וסיימתי עם ג'קוזי טוב בבית. אז, משתדלים בכל זאת למצוא זמן להכל.

 

[n e t a m]

פגשתי חברה../images/Emo13.gif

אני ושרוני חברות מהפגיה נפגשנו לפני כשבוע שבועיים ( הזמן טס) אחרי שלא נפגשנו יותר משנה או יותר כל כך נהנינו רק לזלול לדבר על הכל עדיף מללכת לפסיכולוג אני ממליצה בחום

להפגש עם חברות לפחות פעם בשנה!!! עדיף בתדירות גבוהה יותר תמיד יש ויהיה מה לעשות בבית עם הבעל והילדים (תודה לאל) אז צריך פשוט להחליט ולבצע בהצלחה