להלביש את הנכדים

[פרפרי אהבה]

להלביש את הנכדים

אני מאוד אוהבת סגנון ספציפי של בגדים לקטנה ורק הבעל בערך הבין את הסגנון כך ששנינו היחידים שקונים לה בגדים. אמא שלי מאוד רצתה לקנות לה בגדים ובעלי הלך איתם באחד הימים ואמר שכל מה שרצתה היה רחוק מלהיות תואם לסגנון המועדף עלינו והוא הוריד אותה מזה וגם חמותי רצתה להביא לה בגדים שהיו לה מהילדים שלה (כולם בנים והבגדים כבר אז לא ממש היו מתאימים

) והסברתי בכנות מלאה שזה עקרון מאוד חשוב לי ואם יש בגד שאני לא אוהבת-אני לא אלביש לילדה.

כמובן שאלך בשמחה לבחור יחד איתם אם הם רוצים לקנות אבל מעדיפה שלא יקנו לבד.

האם לדעתכם זה מעליב שאני לא מוכנה שיקנו לה בגדים (לא רק ההורים שלי או של הבחור, גם חברות) או שזה היה נכון שאמרתי בכנות את מה שחשוב לי

 

[חייבתלהגיב]

כן, לדעתי זה מעליב.

כשחמותי קונה בגדים שלא מוצאים חן בעיניי אני מחליפה, וכשהיא קונה בגדים שכן מוצאים חן בעיניי, אני דואגת שהבנות תלבשנה אותם לביקורים אצלה, משבחת את הבגדים בעצמי, וכו'. דווקא יש יתרון לכך שמישהו אחר קונה, כי הוא יכול למצוא בגדים שאני לא הייתי שוקלת לקנות, ולחילופין אפשר להחליף וזה בעצם מימון של הקניות (קניתי פעם לילדות שתי שמלות יפהפיות ששימשו אותן לאירוע, כשהחלפתי מכנסיים שחמותי קנתה להן מבד שהן לא יכולות ללבוש).
בסך הכל לא ממש משנה אם הילדה תלבש לפעמים בגדים שהם לא בול לטעמך ותשמח את הסבים. ובמיוחד במצב שלכם כשההורים גרים רחוק - הם אפילו לא יודעים אם אתם מלבישים להם או לא. לא הייתי אומרת "אל תקנו כי הטעם שלכם שונה משלי", כי זה באמת נראה לי מעליב.

 

[פרפרי אהבה]

ביקשתי להצטרף לקנייה ,לא שללתי את הקנייה לגמרי

אמא שלי יותר בקטע של שמלות מפונפנות לאירועים ואין לנו ממש אירועים...
בגלל זה מעדיפה להצטרף או שיביאו את הכסף ואנחנו נקנה.
&nbsp
&nbsp

 

[חייבתלהגיב]

זה אותו דבר. זה כמו להגיד

"הטעם שלך גרוע, אבל אין לי בעייה לקחת את הכסף שלך".

 

[הפוך עם ראש כפול]

דווקא בנושא הזה המרחק הוא יתרון עבורך.
הם יכולים לקנות ואת יכולה לא להלביש את הילדה ובזה ייגמר הסיפור. תחליפי, תתרמי, תתני מתנה לחברות או תשתמשי בזה כסמרטוט. הם לעולם לא ידעו. אפשר להלביש את הילדה בבגד שקנו, לצלם להם ולשלוח, ואח"כ לשכוח מהבגד.
אל תיכנסי לפינות האלה. זה כל כך לא חשוב מה תינוקת בת חודשיים לובשת. אני יודעת שכרגע זה נראה מאוד חשוב. גם לי בזמנו הכול נראה סופר חשוב. ממרחק הזמן אני יודעת להגיד כמה לא חכמה הייתי בדברים מסוימים בזמנו, אבל זו חוכמה של בדיעבד

בקיצור, נצלי את המרחק לטובתך ותמנעי מוויכוחים על דברים שהם בשוליים. שיביאו, שישלחו, שיקנו, שיעשו מה שירצו. גם ככה הם לא שם לראות מה עשית עם זה.

 

[הייתיאביבקיץ]

אני מציעה לנסות להסביר מה את אוהבת

מחכות לכם עוד שנים רבות, שבהן הסבתות ירצו לקנות בגדים.

נראה לי חבל שכל השנים האלה, יקנו בגדים רק בחברתך. זה אומר שייקנו הרבה פחות מכמה שירצו. ובסך הכל, מתנות בגדים יכולות לשמח מאד גם את הילדים, גם את ההורים, וגם את הסבתות הנותנות.

תנסי להסביר להן מה את אוהבת.
אם זה על ידי הסברים (״לא שמלות, רק מכנסיים״, ״בלי כפתורים״, ״מכותנה״).
או על ידי הפניה לאתרים מסויימים, קניה ברשת. תפני לעמוד מסויים שכל הבגדים שבו יפים בעיניך.
הבנות שלי מפעם לפעם מעדכנות את אמא שלי מה הטעם הנוכחי שלהן (״כבר לא זארא, אוהבות אמריקן איגל״). (וגם אני מעדכנת בהעדפות שלי (״לא H&M כי הם אנטיפתים, ואם צריך להחליף - זה סיוט בשבילי...״))

 

[חובטת שטיחים]

צ'מעי... כשהבכורה שלי נולדה

חמותי הביאה לי בגדים שהיא שמרה מהבת שלה! שבאותה עת כבר היתה בת 25!
אילו היו בגדי פלנל נוקשים ומהוהים שעברו עשרות הרתחות ויוצרו בטרם עידן הטיקטקים (היו להם שרוכים וכפתורים).
לקחתי, אמרתי תודה ואחרי חודשיים הודעתי שכבר קטן עליה ושאלתי אם הסבתא רוצה אותם בחזרה...
מניסיון של שנים עם בגדים ומתנות, אני אומרת לך - ש-ח-ר-ר-י
אנשים רוצים לתת מתנה, זה כייף להם, הם נהנים מזה - תני להם את ההנאה הזאת ותוסיפי "איזה יופי, תודה רבה, זה פשוט מקסים!". אם יש פתק החלפה - לכי להחליף. אם אין אז תחכי שלושה חודשים ותתרמי לנזקקים... אם זאת אמא שלך או חמותך, תבליגי פעם אחת על טעמך, תלבישי את הקטנה בבגד שהיא קנתה (כשנפגשים עם הסבתא) ותשמחי אותה... אם לא נפגשים, את יכולה להלביש אותה בזה לחמש דקות, לצלם ולשלוח לסבתא תצלום שישמח אותה... לקטנה לא איכפת מה היא לובשת ולך יש הזדמנות לשמח סבתא... זה כל כך הרבה יותר חשוב מהכמה שקלים שזה עלה או מכך שזה לא בדיוק טעמך... הרי ב-99% מהזמן את יכולה להלביש את הילדה כרצונך, אז אחוז אחד לא תתרמי כדי לשמח סבתא או דודה?
ולשאלתך - כן זה מעליב להגיד למישהו (אפילו בצורה עקיפה) - יש לך טעם רע...

 

[חובטת שטיחים]

טרי טרי מאתמול

אותה גיסה (שקיבלתי את בגדי התנוקות שלה...) חגגה אתמול שנתיים לבת שלה. אמרה שלא רוצה בגדים או צעצועים כי אין מקום בבית. לשאלתי מה כן אפשר להביא אמרה שחומרי יצירה ואף היתה ספציפית לגבי דברים מסויימים.
מאחר וחמותי (אמא שלה) מוגבלת בתנועה, קניתי אני בשמה ערכת בצק עם כל מיני פטנטים ובשמי עוד אביזר יצירה. אותה גיסה ציפתה למשהו אחר (אני חושבת שהיא ציפתה שאמא שלה תיתן לה כסף) וכאשר הקטנה פתחה את המתנות, אמא שלה (גיסתי) נראתה ממש מאוכזבת ואף אמרה משהו כמו "חשבתי שלא קנית בשם אמא שלי... תכננתי לבקש ממנה משהו אחר..."
חמותי מאוד רגישה ולמעשה זה קילקל לה את כל היום הולדת... לא עזר שהילדה היתה מאושרת וישבה ושיחקה בבצק שעתיים...
גיסתי יכלה בשלוש מילים "איזה יופי - תודה!" לשמח את אמא שלה, במקום זה היא גרמה לה לעוגמת נפש... ממליצה לך לחשוב על זה בפעם הבאה שאת מקבלת מתנה עבור הקטנה...

 

[פרפרי אהבה]

אם היו מביאים-הייתי אומרת תודה ושמחה במה שהביאו

ומתבאסת בלב ואז בודקת אם אפשר להחליף. אין לי הרבה מקום אחסון ולכן מעדיפה שיהיה בבית רק מה שמלבישה.
&nbsp
פה שאלו אותי על בגדים ספציפים שממש לא אוהבת והעדפתי לומר את האמת בדרך יפה ולא שיקנו ולא אלביש לה.
&nbsp
זה נשמע לא עקרוני, שזה רק בגדים ולא ביגדיל אבל לי זה כן משהו חשוב ואין לי מקום עודף בבית...

 

[חייבתלהגיב]

לא כל כך הבנתי את הסיטואציה.

אבל אם היא הייתה משהו כמו שאמא שלך הסתכלה בקטלוג (במחשב או בנייר) ושאלה אותך מה דעתך על הבגד הזה והזה, זה בכלל לא מעליב להגיד "לא משהו", "לא לטעמי" (ולפרט מה כן - להפך, זו הזדמנות טובה לעשות את זה), וכו'. זה מאוד שונה ממקרה שכבר נקנה הבגד או שהולכים לקנות משהו בלי לשאול את דעתך על הבגד הספציפי. אם מראש שואלים אותך אם את רוצה משהו ספציפי, לגמרי מתחייב שתגידי מה דעתך (ברמה של אם את כן או לא מעוניינת - ברור שלא כדאי להגיד "זה ממש דוחה", "השתגעת? זה הדבר המכוער ביותר שראיתי בחיי" או משהו בסגנון) ולא תגרמי להם לבזבז את הכסף על משהו ספציפי שאת מראש יודעת שאת לא רוצה.

 

[פרפרי אהבה]

הם הסתובבו עם בעלי בכל מיני חנויות

אני הייתי עם התינוקת וקצת אחרי הלידה כך שעדיין לא במצב להסתובב הרבה ולכן הוא היה איתם והם רצו לקנות בכל מיני חנויות ענק זולות בגדים שממש פשוטים ולא באיכות טובה או לחילופין- מתאימים יותר לאירוע ואין לנו ממש אירועים פה כך שזה לא רלוונטי.
אני ביקשתי שלא יקנו לה בגדים בעצמם כי זה משהו שלי אישית חשוב שיהיה בסגנון ספציפי והם מכבדים את זה ושמחה מאוד שכך. הם כן הלכו ורצו לקנות משהו אחר ופשוט ביקשתי שלא ובסוף פשוט הלכתי איתם ביחד לקראת סוף הנסיעה ובחרנו ביחד דברים שכן אהבתי.
&nbsp

 

[חייבתלהגיב]

בואי נפריד בין הדברים.

הסיטואציה שבה בעלך (או את) מסתובבים איתם והם שואלים אם זה או זה מוצא חן בעיניכם ואתם אומרים שמה שלא מוצא חן לא מוצא חן - לא מעליבה.
השאלה הכללית ששאלת האם זה מעליב שאת אומרת למשפחה ולחברות לא לקנות בגדים (ולא אחרי ששאלו אותך על בגד ספציפי אם את רוצה שיקנו) כי "יש לך סגנון ספציפי" או כי "אין מקום בבית" וכו' - כן מעליבה. גם להגיד לחמות שבגדים שהיא רוצה לתת לך לא לטעמך - מעליב. את יכולה לבחור כמה בגדים סמליים ולא להלביש אותם לעולם (או להלביש משהו ולצלם) ובמיוחד כשאתם גרים ביבשת אחרת. את לא יכולה להגיד לאנשים באופן כללי "הטעם שלכם לא לטעמי" בלי שייעלבו. לגבי פריט מסוים, וכשהם שואלים מראש לדעתך - לא בעייתי. להגיד באופן כללי "אתם לא מסוגלים לבחור בגד שיהיה לטעמי, ולכן לעולם אל תקנו לילדה בגדים" - סופר מעליב.

 

[מימי מייאו 1]

אם היית בארץ סביר להניח שכבר היית מתחילה לבדוק לאיזה

מעון לרשום אותה
העקרון שלי לגבי בגדי תינוקות שיהיו נעימים נוחים וקלים להלבשה (לא מכנסי ג'ינס ושמלות מלמלה)
קצת פחות איכותי יהרס מהר וילך לפח, הדפסים/ צבעים שפחות בטעם שלך לא קריטי ממילא גג בגיל 4 הם מפתחים טעם משלהם בבגדים

 

[ערדושקה]

מדברייך מסתמן סוג של סבתות...

ערכאיות, מיושנות...בשם הסבתות אני רוצה לנפץ את הסטיגמה בדבר סבתא מיושנת ולא עדכנית...
אנחנו סבתות אמנם בגיל אבל ברוחינו רובינו בעצמנו מתלבשות במותגים עכשוויים ולפי צו האופנה..סוג של סבתא שמביאה ע"פ תאוריך בגדים בסגנון שנות החמישים לדעתי לא קיימות כבר..וכשם שאנחנו שומרות על מראה עכשווי, אופנתי כך אנו רוצות שנכדינו יראו...
לא לטמען?? תהיינה מספיק אמיצות לומר שלא לטעמכן ולא לעשות מניפולציות שההן יותר פוגעות ואמירה ישרה....

 

[ערדושקה]

ממש לא מעליב ולא צריך להיעלב...

כמובן שאם הבקשה מועברת במילים אמפטיות....
בתור סבתא שיש לה נכדים מכלה....ונכדים מהבת..
לגבי הכלה אפילו שלא אמרה מילה הבנתי שהיא מעדיפה לקנות לבד..אבל כשזה מחו"ל תקבל כל דבר...
ללעומת האם הבת אין בעייה מה שנקנה ברוך הבא......
אז אני נותת גיפט קארד...או הולכת איתה לרשת הלבשה היא בוחרת ואני משלמת...מה הבעייה?
&nbsp

 

[sweetdreams]

כמו תמיד -- זה תלוי

בעיניי אין במה שאת מתארת שומדבר מעליב. אבל היחסים שלי עם אנשים מבוססים על כנות וישירות. יש שיאמרו כנות יתר, אבל זאת אני, וכך אני מנהלת מערכות יחסים. בלדבר דוגרי, בצורה מנומסת אך ברורה, בלי העלבויות מיותרות מצד אחד, וגם בלי סחור סחור מצד שני.
&nbsp
הרבה אנשים מאמינים שנימוס משמעותו לבלוע צפרדעים ולהלך על ביצים במקרים מסויימים. אני לא מתווכחת על זה, ואני לא אומרת לאנשים מה לעשות בחייהם. ואם זהו טיב היחסים שלך עם ההורים, אז כנראה שמה שהאחרים אומרים רלוונטי לגביך יותר ממה שאני אגיד.
&nbsp
אני כאמור מאמינה בגישה אחרת. ובעיניי אם אמרת והסברת את עמדתך בצורה ברורה, אין סיבה שהם לא יבינו. וגם אין סיבה שיעלבו, לא אמרת שומדבר מעליב. אני דווקא חושבת שיש הרבה הגיון במה שאת אומרת, וגם מבלי שהייתי חושבת ככה בעצמי, מה שחשוב הוא שאת חושבת ככה.
&nbsp
אבל מה שכן…
כדאי לתת איזשהו סוג של מענה לפן הרגשי מאחורי הרצון לתת מתנה. להציע אלטרנטיבות מקרבות, שיראו רצון לשיתוף פעולה וקירבה, ולא רק סירוב. הרעיון של גיפט קארד שהוצע כאן מאוד מצא חן בעיניי. גם ההצעה שלך לסיבוב קניות משותף מוצאת חן בעיניי, ואת יכולה להדגיש את היתרון בבילוי המשותף, ואולי גם ארוחת צהרים קלילה לאחר מכן. אפשר גם לתת שמות של חנויות/אתרים ספציפיים מהם תשמחי לקבל מתנה, פריטים מסוימים שרצית ותשמחי אם יקנו לך, או בכלל להציע שיקנו משהו אחר לחלוטין, לא בגדים, שם את פחות ״פדנטית״.

 

[mykal]

מנסיוני,

אומר שהחלוקה די ברורה, לנכדים שלי מבנותי--
אני מזהה צורך, אני קונה והן אוהבות --יש טעם דומה עד זהה.
לנכדים מצד כלותי--הן שדרו באופן ישיר ולא מעליב כלל
שיש להן טעם שונה,--ומאז יש הסכם מעולה,
אתן קונות מתנות לקראת ארועים שמגיעות מתנות,(ימי הולדת, אפיקומן,
תעודות וכדו')מקבלות תקציב קונות ואני משלמת. ואני מקבלת ארוז ונותנת.
חוסך לי ללכת ולכתת רגלים ולשבור ראש. מעולה ונוח.

 

[koryz]

mykal- האם זה הסכם מעולה???

היה לי קשה לקרוא את ההודעה הזו. נשמע שכלותייך עריצות קטנות. אני במקומך כנראה לא הייתי קונה להם כלום! אם לא רוצים (ההורים לאפשר לך לתת כרצונך) - לא צריך (וברור שהילדים יפגעו. שיפגעו. את והרגשות שלך חשובים לא פחות מהילדים ומכל אחד אחר).
ברור שיש לכם טעם שונה. את יכולה לחסוך את הטירחה ולהעביר כסף לחשבון הבנק של הכלות וזהו.
כל העניין של מתנה הוא מלב אל לב- משהו סמלי של מחשבה. אחרת אפשר לתת שטר וזהו. מתנה היא גם הוכחה לתשומת לב. הן לא מאפשרות לך לאהוב את הנכדים כמו שאת יכולה ובכך הן פוגעות גם בקשר שלך עם הנכדים.

בנפרד מהמתנות - אם יש לך אפשרות ואת רוצה לעזור כלכלית להורים (דיברת על צורך) - את יכולה מידי פעם לתת משהו. אבל לא סביר בעיני שלא תהיה לך אפשרות לתת מתנות.
אתם יכולים לדעתי להגיע לאיזו נקודת איזון אחרת: שאת אומרת להן 'אני רוצה לקנות כמה מכנסיים לנכדות'. אז הן אומרות לך חנות או שתיים שהן אוהבות במיוחד, או דבר או שניים שחשובים להם (צבעים לבנים לא כי הם מתלכלכים, בגדים מהשוק לא כי הם נקרעים)- וכל השאר את בוחרת בעצמך.
בעיני מכיוון שזו מתנה הגיוני יותר שהם יגידו מה לא: שניים שלושה דברים שהם לא מקובלים עליהם, בתחום שאותו את רוצה לקנות, ואת בוחרת מתוך מה שנשאר.
בדיאלוג.. לא שמעתי דיאלוג בהודעה שלך.

 

[mykal]

אקבל את דבריך כשאלה,

ואשיב עליה.
(כי יש המון שיפוטיות בדבריך--והמצב לא כזה,
לא בתיאור שלך עליהן, ולא ברגשות שלי)

אני חושבת שאני המבוגר האחראי בבנית היחסים עם כלותי,
הן נשים צעירות חביבות מאוד מתקשרות מאוד,אנחנו בהרבה מעבר לסתם דיאלוג,
אנחנו חברות וקרובות מאוד..
היחסים שלי עם נכדי מצוינים, והם מקבלים ממני המון מתנות "סתמיות"
הם מתארחים כאן המון, ואני נמאת שם כשההורים נוסעים לחו"ל,
אבל בהחלט הבנתי, שיש להם טעם שונה, והבנה של הלבשה שונה משלי--
במקום לתת להן ל"התפתל" ולחשוב אם הן מעליבות או לא,
ובמקום להתעסק בליהעלב או לא--
יש הסכם, שמתנות רשמיות שהן מוגדרות למצבים מסוימים--כפי שציינתי למעלה,
אני קובעת סכום --הן קונות,
נוח לי מאוד.
לא חושבת שעקרוני מה ילדים לובשים--כתבתי קודם--לאימהות זה ממש חשוב,
את גם ענית שזה כך (למישהיא אחרת) לא, בכלל לא חשוב בעיני,
גם כי זה לא אומר כלום על עתיד הילדים, גם כי ממש עוד קצת בגיל ההתבגרות הילדים מפתחים טעם של עצמם,ולא בדיוק רוצים את טעם הוריהם.
אפלו הוספתי שכשהן תהינה סבתות הן בטח תיעלבנה אם כלותיהן תאמרנה
שיש להם טעם של עצמן, והסבתות של אז תחשובנה וואוו--עלבון.

מתנה איננה עזה כלכלית, לו רציתי לתת עזרה כלכלית הייתי מוצאת דרך,
הן קונות--חוסכות לי התלבטות של טיב/טעם/זמן/כח---ואני זו שנותנת לנכדים עם חיבוק ונשיקה--וכולם מרוצים ושמחים.

 

[mykal]

ורק למשפט האחרון בפוסט שלך,

לא שמעת דיאלוג,
כשמדברים על ענין אחד, לא מוכרחים להכניס נושאים אחרים,
המסקנה של המעשה היתה לאחר התבוננות ודיאלוג,
אגב, אם מה שפותחת השרשור כתבה נשמע לך דיאלוג,
לי לא--וההרגשה שהיא צריכה לקבוע זה שלה--יתכן שלו כלותי היו מדברות כך--
לא הייתי מפתחת דיאלוג--אלא מתרחקת.
ולא אלעה בסיפורים אפילו של השבוע האחרון,בקשר שלי עם אחת הכלות.