כנות היא דבר חשוב ביחסים. היא חשובה לא פחות מטקט ודיפלומטיה
ואני חושבת- שההתנהגות שלך קיצונית, ואם את מדברת עליה עם קרובי המשפחה "בשם הכנות" את עלולה לפגוע ברבים.
כפי שאת רוצה חופש להלביש את הבת במה שאת רוצה- תאפשרי לאנשים לקנות לה בגדים, מידי פעם. לא יקרה משהו נורא אם מידי פעם תלבישי אותה בבגד שאת פחות אוהבת, בדיוק כמו שלפעמים מגיעים לדוד שפחות מסתדרים איתו, ולפעמים מתארחים בערב החג עם קרובי משפחה שהם לא בדיוק הטעם שלנו.
ודאי שזה מעליב כשאת מכריזה שלא יקנו לה בגדים.
מעליב מכמה סיבות:
1) את לא מעריכה ולא סומכת על הטעם של הקונה
2) את לא מוכנה להתפשר כדי לשמח מישהו שחשוב לך (אולי הוא לא עד כדי כך חשוב)
3) בנתינה יש הנאה, ואת חוסמת את האפשרות שאותה סבתא תראה בגד ורדרד עם נצנצים (שלא לטעמך) ותתלהב ותרכוש בספונטיות ותשמע ממך הערכה על המחשבה "שמחה שחשבת על הבנות" ומספיק פעם או פעמיים שהיא תראה אותן לבושות בזה שזה ישמח אותה.
4) ההכרזה שלך יש בה משהו עריץ לדעתי. לומר לקרוב משפחה שאת לא מוכנה שיקנו בגדים לבנות? הבנות הן לא רק שלך. לא יקרה לך שום דבר אם מידי פעם תנהגי בניגוד לרצונך כדי לשמח מישהו.
5) כשאת מקבלת בגד כלשהו במתנה אין בכך חובה מצידך להשתמש בו. וכמעט כל אדם שקונה משהו במתנה לוקח את זה בחשבון. את יכולה לומר שאת מעדיפה שלא יקנו בלעדייך הרבה בגדים וגם שאת מעדיפה באופן כללי לקבל פרטים אחרים עבור הבנות, - אך תשימי לב שזה שונה מאוד מלהגיד "אל תקנו". הם יכולים לקנות, ואת יכולה לא להלביש את הבנות בבגדים הללו. לא מתאים לומר לאדם מבוגר מה לעשות. (וגם לא מה לא לעשות). חמותך היא לא הבת שלך. המטרה שלך הרי היא לא לחנך את חמותך או לבייש אותה אלא לשמור על יחסים טובים.
ואם לקבל אוברול מזעזע פעם בשנה ישמור עליהם- זו הקרבה קטנה מצידך, לדעתי.
ואני חושבת- שההתנהגות שלך קיצונית, ואם את מדברת עליה עם קרובי המשפחה "בשם הכנות" את עלולה לפגוע ברבים.
כפי שאת רוצה חופש להלביש את הבת במה שאת רוצה- תאפשרי לאנשים לקנות לה בגדים, מידי פעם. לא יקרה משהו נורא אם מידי פעם תלבישי אותה בבגד שאת פחות אוהבת, בדיוק כמו שלפעמים מגיעים לדוד שפחות מסתדרים איתו, ולפעמים מתארחים בערב החג עם קרובי משפחה שהם לא בדיוק הטעם שלנו.
ודאי שזה מעליב כשאת מכריזה שלא יקנו לה בגדים.
מעליב מכמה סיבות:
1) את לא מעריכה ולא סומכת על הטעם של הקונה
2) את לא מוכנה להתפשר כדי לשמח מישהו שחשוב לך (אולי הוא לא עד כדי כך חשוב)
3) בנתינה יש הנאה, ואת חוסמת את האפשרות שאותה סבתא תראה בגד ורדרד עם נצנצים (שלא לטעמך) ותתלהב ותרכוש בספונטיות ותשמע ממך הערכה על המחשבה "שמחה שחשבת על הבנות" ומספיק פעם או פעמיים שהיא תראה אותן לבושות בזה שזה ישמח אותה.
4) ההכרזה שלך יש בה משהו עריץ לדעתי. לומר לקרוב משפחה שאת לא מוכנה שיקנו בגדים לבנות? הבנות הן לא רק שלך. לא יקרה לך שום דבר אם מידי פעם תנהגי בניגוד לרצונך כדי לשמח מישהו.
5) כשאת מקבלת בגד כלשהו במתנה אין בכך חובה מצידך להשתמש בו. וכמעט כל אדם שקונה משהו במתנה לוקח את זה בחשבון. את יכולה לומר שאת מעדיפה שלא יקנו בלעדייך הרבה בגדים וגם שאת מעדיפה באופן כללי לקבל פרטים אחרים עבור הבנות, - אך תשימי לב שזה שונה מאוד מלהגיד "אל תקנו". הם יכולים לקנות, ואת יכולה לא להלביש את הבנות בבגדים הללו. לא מתאים לומר לאדם מבוגר מה לעשות. (וגם לא מה לא לעשות). חמותך היא לא הבת שלך. המטרה שלך הרי היא לא לחנך את חמותך או לבייש אותה אלא לשמור על יחסים טובים.
ואם לקבל אוברול מזעזע פעם בשנה ישמור עליהם- זו הקרבה קטנה מצידך, לדעתי.
