להמשיך בקשר או לא?
אני וחבר שלי חברים שנה וחצי, נפגשים רק בסופי שבוע בגלל הצבא ועכשיו בגלל התואר שאני עושה,
אנחנו גרים רחוק יחסית אחד מהשניה (שעה וחצי באוטובוס, חצי שעה באוטו), וגם הדלק עולה הרבה כסף כדי לבוא לקצת זמן, וזה מה שמתאים לי עכשיו בתקופת הלימודים.
לא מזמן הוא הציע לעבור לגור ביחד ליד האוניברסיטה, ואני חוששת מאוד, גם מבחינה כלכלית שזה אומר להתחיל לבזבז עכשיו על דירה.. גם מבחינה לימודית שאני מפחדת שיהיה לי קשה ללמוד בגלל שהוא יתאכזב שגם בדירה החדשה לא יהיה לנו זמן ביחד.. בכלל, כבר כמה זמן אני חושבת על כך שקשה לי להחזיק זוגיות כזאת בתקופת הלימודים, יכול להיות שלא מתאים לי עכשיו.
ויותר מזה, אני מפחדת להתעמת עם ההבדלים המהותיים באופי שלו מול האופי שלי, שעד עכשיו לא יצא לנו להיות כ"כ הרבה זמן ביחד ולסבול את הדברים האלה: הוא חסר סבלנות, ילדותי, קשה לו לדחות סיפוקים, קשה לו עם שעמום ואני יותר רצינית, סבלנית ורגועה. חוץ מזה, אני גם חושבת על כך שאני פחות נמשכת אליו כי הוא לא משקיע בעצמו ולא עושה ספורט כמעט (הוא שחיף בכללי), ובזמן האחרון אני מגלה יותר פגמים אצלו שפעם לא שמתי לב אליהם.. גם קשה לי עם הידיעה שעוד כמה שנים הוא ייראה כמו אבא שלו, ובכלל המשפחה שלו לא יפה כ"כ.. אני יודעת שזה נשמע שטחי אבל כן חשוב לי.. אני גם מרגישה יותר שווה ממנו בגלל זה וזה לא טוב.
השאלה היא, אולי אני באמת נשארת איתו כי אנחנו רגילים אחד לשני, ובתכלס מאוד כיף לנו ביחד, הוא מקסים, דואג ואוהב מאוד, ועדיין אני מאוד רציונלית וחושבת על העתיד ומפחדת שאני סתם מבזבזת זמן על מישהו שלא מתאים לי באמת.. מצד שני, אני אולי מחפשת מדי את הקשר המושלם למרות שאני יודעת שלא יהיה כזה.. מה אתם אומרים?
אני וחבר שלי חברים שנה וחצי, נפגשים רק בסופי שבוע בגלל הצבא ועכשיו בגלל התואר שאני עושה,
אנחנו גרים רחוק יחסית אחד מהשניה (שעה וחצי באוטובוס, חצי שעה באוטו), וגם הדלק עולה הרבה כסף כדי לבוא לקצת זמן, וזה מה שמתאים לי עכשיו בתקופת הלימודים.
לא מזמן הוא הציע לעבור לגור ביחד ליד האוניברסיטה, ואני חוששת מאוד, גם מבחינה כלכלית שזה אומר להתחיל לבזבז עכשיו על דירה.. גם מבחינה לימודית שאני מפחדת שיהיה לי קשה ללמוד בגלל שהוא יתאכזב שגם בדירה החדשה לא יהיה לנו זמן ביחד.. בכלל, כבר כמה זמן אני חושבת על כך שקשה לי להחזיק זוגיות כזאת בתקופת הלימודים, יכול להיות שלא מתאים לי עכשיו.
ויותר מזה, אני מפחדת להתעמת עם ההבדלים המהותיים באופי שלו מול האופי שלי, שעד עכשיו לא יצא לנו להיות כ"כ הרבה זמן ביחד ולסבול את הדברים האלה: הוא חסר סבלנות, ילדותי, קשה לו לדחות סיפוקים, קשה לו עם שעמום ואני יותר רצינית, סבלנית ורגועה. חוץ מזה, אני גם חושבת על כך שאני פחות נמשכת אליו כי הוא לא משקיע בעצמו ולא עושה ספורט כמעט (הוא שחיף בכללי), ובזמן האחרון אני מגלה יותר פגמים אצלו שפעם לא שמתי לב אליהם.. גם קשה לי עם הידיעה שעוד כמה שנים הוא ייראה כמו אבא שלו, ובכלל המשפחה שלו לא יפה כ"כ.. אני יודעת שזה נשמע שטחי אבל כן חשוב לי.. אני גם מרגישה יותר שווה ממנו בגלל זה וזה לא טוב.
השאלה היא, אולי אני באמת נשארת איתו כי אנחנו רגילים אחד לשני, ובתכלס מאוד כיף לנו ביחד, הוא מקסים, דואג ואוהב מאוד, ועדיין אני מאוד רציונלית וחושבת על העתיד ומפחדת שאני סתם מבזבזת זמן על מישהו שלא מתאים לי באמת.. מצד שני, אני אולי מחפשת מדי את הקשר המושלם למרות שאני יודעת שלא יהיה כזה.. מה אתם אומרים?