להעיר הערות והארות

להעיר הערות והארות


כמו שכתבתי ממקודם, אני גננת.
עובדת במקצוע מזה חמש שנים, התנסיתי במספר גנים וציפיתי במגוון שיטות ניהול.
רק השנה למעשה אני במקום שבו אני רואה ואותי רואים כגננת אמיתית (עניין של חוסר ביטחון).
מאז ומתמיד היה לי קושי להעיר הערות וחששתי מאוד לפגוע ולהעליב. השנה חל שינוי לטובה בזה אבל אני עדיין מרגישה שאין לי את הכלים להעיר בצורה עדינה אך חד משמעית.

אני אתן סיטואציה לדוגמא:
רוב הימים אני מסיימת לעבוד בשעה 1 בצהריים (בפועל יוצאת ב-1 וחצי) , פעם הייתי משאירה להן את המשחקים והיצירה ליום למחרת שיסדרו על השולחנות.
עם הזמן ראיתי שיותר נוח לי לעשות את זה בבוקר כי מגיעה מוקדם בגלל האוטובוס.
יש תמיד 4 שולחנות שלמעשה ריקים עד הבוקר. כל בוקר אני מוצאת את השולחנות במצב אחר ובמקום אחר למרות שיש לכל שולחן מקום די מדויק-לא אומרת שישימו על הס"מ, אבל גם לא לשנות כל רגע את המקום.
שלא לדבר על זה שיש צעצועים מפוזרים שהן לא אספו לפני שהלכו או כיסאות מפוזרים שהזיזו ולא החזירו למקום.

הערתי על זה כבר די הרבה פעמים- לרוב בעדינות אבל כמה פעמים כבר כעסתי על זה ואמרתי שאני לא מבקשת הרבה דברים ואם אני מבקשת משהו-אני מצפה שזה יבוצע כי אני רוצה להגיע כל בוקר לכיתת גן מסודרת ולא לבזבז חצי מהזמן בבוקר עד שהילדים מגיעים בלסדר את הכיתה.

אשמח לקבל טיפים וכלים איך להעיר/להאיר לצוות שלי מבלי שהן יפגעו וכדי שדברים יתבצעו בדרך הנכונה לטעמי.

תודה וסופשבוע נפלא
 

YodaTheOne

New member
רעיון קטן שיש לי

תנסי להעביר את האחריות אליהן
תעשי CHECK LIST של יציאה- "דברים שיש לבצע בסוף יום" : להחזיר שולחנות למקום, לסדר כסאות סביב השולחנות, החזרת צעצועים למקום וכו'
אבל אל תסתפקי רק ברשימה אלא כל יום סייעת אחרת חתומה על הנוהל יציאה.
כך יוצא שהאחריות עוברת אליהן, וכל אחת אחראית ביום אחר על הסגירה ובאחריותה לוודא שהכל בוצע.

ואז במקום להעיר, שזה תמיד נתפס כמשהו שלילי ומעורר אנטיגוניזם (כי ביננו, מי אוהב שמעירים לו?), זה מהלך של האצלת סמכויות
וכל אחת לכמה שעות צריכה להגדיל ראש ותצטרך להסביר למחרת למה הדברים שהיו באחריותה לא עשויים.
ברגע שכל אחת תורנית ביום אחר, היא כבר תדאג שכולן תסדרנה את הדברים כי היא זו שתיתן את הדין.

 
בעיקרון כל יום מישהי אחרת מהן נשארת עד

מאוחר, והשנייה הולכת הבייתה ברגע שאפשר (כשמספר הילדים שנשארים מאוחר מצטמצם) כך שכל יום מישהי אחרת אחראית.
בעיקרון בתחילת השנה כבר עשינו רשימה כזו שהבהרתי להן מה צריך לעשות לפני שיוצאים אבל אולי אני אחדד את זה שוב.

מאחר ומדובר במשהו שקורה עם שתיהן-חשבתי לקיים שיחה משותפת ולהעלות את זה כך שזה לא מופנה למישהי אחת אלא לשתיהן ולדבר על ציפיות משותפות לי ולהן.

הקטע שזה לא בדיוק שאני משדרת "אני בוסית גדולה"- אני עובדת בשיתוף פעולה מלא איתן, מחליפה חיתולים כמוהן,מנקה אחריי אם עושים עבודת יצירה מלכלכת וכו'... אני נותנת להן הרבה כבוד גם בגלל שהן בנות אדם וגם בגלל שהן יותר מבוגרות ממני ואותי חינכו לכבד אנשים.
אני מרגישה כאילו אני לא מספיק סמכותית מולן ושאין מה שיפחיד אותן לא לעשות את העבודה.
אני מעירה או נוזפת קלות אבל לא יודעת עד כמה זה מותיר רושם.

זה גם בעייתי כי יש הבדל מאוד גדול בין גן הוא קטן ואינטימי וזה רק אנחנו כצוות, למול חברת הייטק למשל.
 

דנה890

New member
היי אני מציעה לך

לא להתבייש בנושא הזה כי איך שתרגילי ככה זה יהיה.
זה לא קשור לכבוד כלפיהן, זו העבודה שלהן..
יש בנות שיעבדו איתך וינצלו את הגישה הטובה והתמימה שלך, ואז את ממש תסבלי.
את יכולה לעזור אבל שהתפקידים וההבדל ביניכן יהיה ברור.
כל הכבוד שאת גם מחליפה חיתולים וכו', אני מורה לחינוך מיוחד עם סייעת בכיתה ואנחנו מאוד מאוד מסתדרות ונהנות ביחד ולצד זה היא יודעת את תפקידה (אם צריך להחליף למישהו) ועושה זאת בחיוך. כמובן שאם אני לבד ואין ברירה אז אני עושה זאת.

בהצלחה!
 
תודה
את בהחלט צודקת ואני מנסה לעשות

שינוי בגישה שלי ולהציב גבולות לצוות.
מאוד ברור שאני הגננת והן הסייעות-זה ברור לכל מי שנכנס ולכל מי שרואה אותנו למרות שאני הצעירה והן המבוגרות.
השינוי צריך לבוא ממני ועובדת על זה.
 
למעלה