אם כבר, אני חייבת להמליץ על
כמה דברים לא קשורים אחד לשני שחוויתי בשבוע האחרון. בעצם שניים, אבל ממש להמליץ, מכל הלב הבררני להחריד שלי.
הראשון זה המחזמר המדהים מדי בשביל מילים,
קברט, שעולה בקאמרי כבר איזה שנה לדעתי ורק אתמול בערב הייתה לי הזכות המדהימה ללכת ולראות אותו, ההורים שלי קיבלו כרטיסים בחצי מחיר וזה היה וואו. אבל ממש, וואו. מיקי קם ואקי אבני והכל, סבבה, הם בסדר. אבל ה-שני שחקנים הראשיים הם איתי טיראן המדהים, שהוא המנחה של הקברט, ואני סוגדת לו וליכולות המשחק שלו ברמות היסטריות כי זה לא פשוט לשחק כזה תפקיד ולהישאר בו מעולה כמו שצריך, ואולה שור-סלקטור ששיחקה את סאלי, שיש לה קול מפה ועד ברלין באמת, וכשהיא שרה זה כאילו הלב שלי החמיץ פעימה. פשוט וואו. כמובן שגם הקורוס נפלא, והתזמורת, והתפאורה והתלבושות והכל, אבל בכללי אני חייבת להגיד שבתור חובבת תיאטרון לא קטנה, זו הצגה שהיא מומלצת לכל אחד. טוב, אולי לא לכל אחד, כי הייתה קצת טעות להביא את אחותי בת התשע שלא הבינה מאיפה זה נפל עליה, אבל בואו נגיד לכל אחד שעבר את ה13-14 ואת הבגרות שבאה עם זה.
השני, זה הספר שהגיע בדואר שלי השבוע, אחרי שאני מחכה לו כבר מי יודע כמה זמן, ועוד לא סיימתי לקרוא. למען האמת, התחלתי רק הבוקר ואני בעמוד 42 (רפרנס לא מכוון, מישהו?) אבל זה ספר כל כך זורם, שבחיים שלי לא קראתי משהו שרציתי כל כך לקרוא ושלא עזב את המחשבה שלי, גם לא משחקי הרעב. וזה נדיר, כי אני פותחת את הספר בידיעה בדיוק איפה הדמות האהובה עליי הולכת למות (זאת כל הפואנטה של הספר, שהפרקים הם "164 ימים לפני..." עד "153 ימים אחרי" ומכוונים למוות של אחת הדמויות הראשיות) ועדיין ממש, ממש רוצה לקרוא את זה, ונהנית מכל שנייה. לספר קוראים Looking for Alaska ומי שמכיר אותי מפורומים שכנים או מהפייסבוק או בחיים האמיתיים ממש ממש ממש, גם שמע על הספר הזה לא פעם אחת, כי ממש רציתי לקרוא אותו, והוא לא מאכזב אפילו לשנייה.
זהו. לא יודעת למה כתבתי את זה, אבל ממש הייתי צריכה לספר למישהו כמה נפלאים שני הדברים האלה.