מעניין ../images/Emo13.gif
זו שאלה שהתעסקתי בה די הרבה, בשנה האחרונה. במשך החיים שלי, חינכו אותי בבית, ללכת עם השכל. את הרגש, לשים בצד, וההגיון קיבל כבוד מלכים. וכך עשיתי. כמו שאפשר לתאר, שזה לא היה ממש מוצלח. כי ההגיון לבדו, הוא חסר כנפיים. אח"כ הגיעה תקופה קשה, ובה פתאום עשיתי היכרות עם כל הרגשות שלי, ועשיתי סוויץ'. ובאותו זמן, רק הרגש היה חשוב. אני עדיין מחפשת את האמצע. באופן אירוני מאד, סמסטר קשה מן השנה שעברה מול מורה מזעזע שהיה לי, החזיר לי את האמון בשכל שלי, והחזיר אותו אל תוך המשחק. עדיין, כיום, אני נוטה יותר בהחלטותיי, ללכת בעקבות הלב, האינטואיציה, והרגש - והשכל יושב קצת בפינה.