להתערבב ולנסות לא להבלע..

[בארבאבא]

להתערבב ולנסות לא להבלע..

אז נכון..אני לא בדיוק כותבת כאן כמו לפני הרבה שנים,אבל אני ממשיכה להציץ ולעקוב בעיקר. ואתם עדיין הפורום הכי מעניין בתפוז[חנפנות עובד כאן?

] טוב,הפוסט הזה נכתב בעקבות משבר גיל ה20 שלי והעובדה שנאצלתי לעזוב את האדום, ולחזור לשורשיי הברונטיים.[זה אמנם קרה לפני חודש,אבל אני עדיין מתבאסת על זה..]. נכון שרוב הפורום מורכב מחבר'ה בגילאי תיכון,אבל אני מנחשת שגם אתם תבינו

לפני כחודש החלפתי קידומת,ואפשר לומר שלקחתי את זה דיי קשה. כמו שאמרתי,השיער חזר לצבע המקורי,ובכלל..התחלתי לחשוב על השלב הזה בחיים,שלב ה"אחרי". אחרי התיכון,אחרי השירות.מה עושים?איך מתנהגים?זה נשמע דבילי לחלוטין,אבל אני זוכרת שפשוט צעקתי לחברים שלי "אני לא רוצה להתבגר!!!לא רוצה להיות כמו כולם!"[מה שאלכוהול עושה..]. קרה\קורה לכם שנאצלתם לוותר על משהו בכם,משהו שצועק "אני"?איך הגבתם לזה? לחבר'ה הקצת יותר גדולים שכאן..אלו שכבר התגייסו או מתחילים לחפש עבודה רצינית.. איך אתם מצליחים לשלב את ה"אני עצמי" שלכם עם הייצוגיות?[בואו נודה..שיער בצבע זעקני, ואלפי עגילים לא מתקבל יפה כל כך..].יצא לכם שהרגשתם "רגילים",חלק מהעדר?אני מדברת כמובן,מבחינה חיצונית נטו. באיזשהו שלב,כולנו צריכים להתבגר..וזה הפחד הגדול שלי.הוויתורים שצריכים לעשות כחלק מהתבגרות. מתי המראה הזה יכול להיות מגוחך?מתי צריך לומר די?והאם בכלל צריך לומר לכל זה די? מה נראה לכם?איך אתם חושבים שתיראו כשתהיו בני 25+? יאללה,זרקו! בארבאבא, שחושבת להתחיל לכתוב כאן לעיתים קרובות יותר,וקצת לחפור..

 

[innocence]

לי אישית זה לא מפריע,

אבל צריך לקחת בחשבון שהמראה היומיומי שלי מתון, וגם הרבה מההופעות האלטרנטיביות שלי הן פחות "פריקיות" ויותר סתם מוזרות ולא קונבנציונאליות. הסגנונות שאני אוהבת הם לרוב קלאסיים ולכן מתקבלים במובן מסויים בעין יפה יותר. כמובן שאם יש מקום עבודה עם קוד לבוש, אני אגיע לבושה איתו, כי אני לא מרגישה "צורך" להחצין בכל רגע נתון את מה שאני אוהבת. אם תהיה לי אפשרות להתלבש בצורה שנאי אוהבת, אני בטח אנצל את זה, אבל בגרסאות מתונות, כי זה בכל זאת מקום עבודה

 

[NyaPrawr]

כשהייתי צעירה יותר

(יואו, עפתי, מסתכלת למטה ממרום 18 שנותי בקושי) חשבתי ש"אין מצב שאני אברררר נכנעת לחברה ומשה את הסגנון שלי ומפסיקה להתלבש איך שבראש שלי וימות העולם אני אמצא עבודה באיזה פח אשפה ואעשה מה שבראש שלי". עברו איזה 4 שנים ועכשיו ברור לי ש, אה, לא. אבל אני חושבת שגם הסגנון שלי מתעדן עם הזמן, וכרגע חלק מהכיף האלטרנטיבי בשבילי- מעבר למחוכים, חצאיות נפוחות ושיער ירקרק- זה למצוא דרכים מקוריות להתלבש בדרך מקובלת. אני לא יכולה לבוא עם גרביוני רשת וחצאית עור לעבודה. בטח שלא אחרי שאני אתגייס. אז אני חושבת שבשלב הזה, וכנראה גם בהמשך, האלטרנטיביות שלי תהיה לשמור על סגנון אישי אבל בלי לפגוע לעצמי באורך החיים שאני אאלץ לנהל. (אני עדיין חושבת שאני אצטרך את השחרור הזה של ללבוש מה שבראש של לפעמים. של להתלבש סופר מפואר, או סופר זרוק, או פשוט עם שילובים לא קונבנציונלים. אבל היי, בשביל זה יש חברים ויציאות איתם, ונסיעות לחו"ל, ומסיבות, ומפגשי פורום!

 

[Blue Emptiness]

../images/Emo45.gif

 

[פליצי קפיצי]

בא לי לענות, אבל אני אצא חפרנית ../images/Emo6.gif../images/Emo107.gif../images/Emo217.gif

אז אני אנסה לכתוב בינתיים, ואז לערוך את זה לקצר יותר. כי בדרך כלל אני חוזרת על עצמי 100 פעם

 

[בארבאבא]

לכי על זה../images/Emo3.gif

 

[MeshiNS]

קרה לי כבר פעמיים =|

למרות שאני צעירונת

פעם ראשונה שהייתי צריכה "להסוות" את היותי שונה (ואו שפה גבוהה!!) הייתה בחתונה של אבא שלי, היה לי פוני כחול ואבא שלי חשב שכולם יצחקו עליי (או יותר נכון ירדו עליו שהוא חינך אותי בצורה "פגומה" ) והייתי צריכה לצבוע לשחור, למרפה הפלא ממש אהבתי איך שאני נראתי בשחור ואני אפילו שוקלת לחזור לזה מתישהו בעתיד... הפעם השניה הייתה בחופש הגדול, חימצנתי את השיער בשביל לצבוע לכחול אבל כמובן הפחד שלא יקבלו אותי לעבודה עם כחול הרתיע אותי אז לא צבעתי, צבעתי לאדום במקום (שדהה דיי מהר והפכתי לג'ינג'ית) כמובן שלא קיבלו אותי מסיבות שונות של "אנחנו מחפשים אנשים אחרי צבא" (כן כאילו ילדה בת 16 לא יודעת להקליד הזמנה במחשב של ארומה).... למזלי אמא שלי לא הכריחה אותי לצבוע ת'שיער בחתונה והיא אפילו התעקשה שאני אחדש את הצבע (הכחול) כדי שזה יבלוט עוד יותר !

לפני שצבעתי את השיער גם אם הייתי צריכה ללכת למקומות שלא מתאים לבוא אליהם בצורה אלטרנטיבת תמיד דאגתי שיהיה עלי סימן כל שהו לזה.. גם אם זה רק פאצ' של איירון מיידן על התיק:> אני מאמינה שבצבא אני אצבע את השיער לשחור או משו וכמובן אתלבש אלטרנטיבי כשאני אחזור מהבסיס....וככה יהיה גם בעבודה אחרי רק שאני אנסה לשלב קצת "אותי" בלבוש בצורה שלא תהיה מוקצנת מידי :> אני מקווה שעד שאני אסיים צבא אולי קצת ההשקפת עולם של החברה שלנו תשתנה ותקבל אנשים טיפה יותר שונים (או יותר נכון יצירתיים לפי נקודת המבט שלי) מהם... חפרתי? נראה לי קצת ><

 

[שלי ושלה שלנו]

אני כמוך

לא הכריחו אותי מעולם לעשות משהו בנוגע ללבוש, אבל ברור שהסתכלו עליי בעין עקומה. אני איתך בקטע של למתן את ההופעה הזו כשהולכים לעבודה או לאירוע משפחתי, אבל יכול להיות שלא תמיד ילך לי. אני אוהבת להראות לעולם מי אני, אם אקבל תשומת לב שלילית או חיובית זה כבר בעיה, אבל חיים רק פעם אחת. לא אחיה בתור מישהי שאני לא. זה חלק ממני.

 

[MeshiNS]

../images/Emo45.gif צודקת לגמרי...

תמיד ששואלים אותי "לא אכפת לך מה אנשים חושבים?" אני אומרת שלא כי וואלה אנשים שחשובים לי יקבלו אותי כמו שאני

 

[בארבאבא]

בדיוק../images/Emo13.gif

בסופו של דבר,מי שרוצה להיות בחברתך-יתייחס לאישיות שבך,ופחות יתעסק במה שאת לובשת.

 

[Blue Emptiness]

זה מאוד קל ויפה לומר, אבל בפועל...

זה לא באמת תמיד עובד, ולא באמת אפשר לסמוך על זה. להיות שונה כן כרוך ב"סיכון" שוואלה, אנשים לא תמיד יאהבו אותך ואת מי שאתה או את מה שאתה לובש. השאלה מה חשוב לנו יותר, להיות אנחנו או שיהיו לנו הרבה חברים ואם היינו בוחרים באפשרות השנייה לא היינו בפורום הזה. (לא שאני אומרת שלכל מי שמתעניין באופנה אלטרנטיבית או כל האנשים בפורום הזה בפרט חסרי חברים, כן?

אבל זה ברור שזה כן מצמצם הרבה אפשרויות, הכל תלוי בחברה שאתה חיי בה עד כמה היא פתוחה לקבל דברים כאלה ועד כמה אתה בעצמך קיצוני. מקווה שהתגובה הזאת לא מעבירה מסר מוטעה פשוט אין לי כוח לחפור עוד)

 

[בארבאבא]

תראי,ברור שיש כאן "לקיחת סיכון"

בבחירה להיות שונה. אבל מצד שני..אני חושבת שעדיף מספר חברים מצומצם ואמיתי,מאשר להיות סביב עשרות אנשים צבועים. בסופו של דבר,זה אומר הרבה על הבנאדם.כלומר,מישהו שבוחר את החברים שלו עפ"י המראה,אומר משהו מסויים עליו.היית רוצה להיות בקשר עם אדם כזה?

 

[MeshiNS]

../images/Emo45.gif

 

[Blue Emptiness]

ברור ברור, אני לגמרי בעד קצת חברים אמיתיים

מאשר הרבה חברים שלא תמיד לגמרי יקבלו אותך. כאן בדיוק אני חושבת שיצאתי לא ברורה חחחח ברור שעדיף קצת חברים שבאמת יאהבו ויקבלו אותך ותוכל להיות איתם איך שאתה, אבל אני מתכוונת שלא תמיד יש לנו את הפריבילגיה הזאת. לפעמים אנחנו נשארים לבד, ויש גבול למה האדם יכול להיות בודד, ולהגיד לעצמך שאתה לא צריך אותם כי מי שרוצה להיות חבר שלך צריך לקבל אותך כמו שאתה בכל מובן זה לא תמיד עובד ככה וזה לא באמת מנחם, כי באותו רגע עדין תישאר לבד. אני לא אומרת שצריך לוותר על עצמנו בשביל אנשים אחרים, אבל זה לא עניין לסמוך עליו וכן, קרה לי שמיתנתי את עצמי במובנים מסוימים (לא בהכרח במראה החיצוני לצורך העניין) כדי להתחבר לאנשים במקומות כמו בית ספר, ונכון שהם לא היו חברים טובים שלי, ונכון שאחרי שסיימנו ללמוד לא היינו כמעט בקשר יותר ושמרתי על קשר רק עם חברים מחוץ ללימודים ומהפורום שהם באמת חברים קרובים וטובים שלי. אבל באותו זמן העדפתי את החברויות הפשוטות והדיי שטחיות האלה על כלום. אני לא מרגישה שוויתרתי על עצמי, כי ברור שאם באמת הייתי צריכה לוותר על עצמי לא הייתי נשארת בקשר כזה, אבל וואלה, לא הייתי מי שאני כשאני עם אנשים שבאמת נוח לי איתם, ואם הייתי באה לבית ספר עם *כל* מה שהייתי רוצה לבוא איתו (לא היו לנו שום מגבלות לבוש) אני בטוחה שאנשים היו מסתכלים עליי אפילו יותר מוזר. אני נהיית כמו גבי, חופרת חופרת וכבר לא בטוהח שאני נשארת בפואנטה של ההודעה

 

[Fanty S]

../images/Emo45.gifורוצה להוסיף

כשאתה מכיר מישהו בסביבה נייטרלית ולומד להכיר את האופי שלו לכוד ואת החיצוניות לכוד, יותר קל להחליק ולהבליג על הצדדים שבו שפחות נתחבר אליהם (למשל הכרויות דרך האינטרנט או במקומות עם קוד לבוש כמו צבא ועבודה). וזה נכון לגבי כולנו. אנשים פה אולי סלחנים יותר כלפי fellow freaks, אבל תחשבו על מישהו עם מראה ערסוואתי/פרחי קצת, שאולי יש לו אופי מקסים והייתם עלולים לפסול על הסף על סמך המראה.

 

[Blue Emptiness]

../images/Emo45.gif בדיוק, זה עובד גם לכיוון ההפוך

יש לי חברה מהבית ספר שאני מתה עליה אבל היא איך לומר... ערסית של ממש. מבחינה חיצונית אנחנו שונות מאוד וגם בהגדרות שלנו ליופי ודברים כאלה. אבל תכלס כשהיא למדה להכיר ואתי היא גם למדה לאהוב את השיער הצבעוני שלי

(סתם נזכרתי בזה כי היא עברה מהצפון והיום כתבה לי בפייסבוק חחחח)

 

[MeshiNS]

יש לי 2 חברות כאלה ../images/Emo3.gif

אמרתי להן שאני רוצה לצבוע לכחול והן אמרו שהן לא ידברו איתי אם כן ובכל זאת צבעתי והן פרגנו כי הן יודעות שזה לא משפיע על ההתנהגות שלי איתן... העניין של ה"אל תצבעי אחרת אני לא אדבר איתך" זה היה עניין של להזהיר אותי מפני זה שאני אולי אתחרט על הצבע לא יותר מזה... רק לפני כמה ימים חברה שלי באה אליי "ואוו אני זוכרת שאמרתי לך שנה שעברה שאני לא אדבר איתך עם תצבעי אבל זה זה ממש מתאים לך!!! " כאילו, כשאת מכירה את הבנאדם לא אמור להיות אכפת לך איך הוא נראה, כי אם טוב לו ככה אין סיבה להעיר לו על זה (אלא אם הבנאדם באמת התחרפן בצורה ברורה לעין). אני לא זוכרת שהיי פעם הסתובבתי עם מישהו\מישהי שאיתי באותו ראש לגבי טעם באופנה או כל דבר אחר, כי לדעתי זה מעניין להכיר דעות שונות משלך

 

[Blue Emptiness]

../images/Emo45.gif

החברה ההיא שלי אפילו אמרה לסיון כזה "וואי סיון תצבעי ללבן זה ממש יפה!" והייתי בשוק כי מה, מה זה לא מתאים לה לאהוב צבע שיער לבן O_O

 

[MeshiNS]

חחחחחחח XDDD

משנה שעברה חברתי לחברות שלי על ספטום והן תמיד אמרו שזה מגעיל... השבוע חברה שלי אומרת לי "את יודעת מה משי תעשי ספטום בכל מקרה כל דבר שאת עושה בלוק שלך מצליח" כפרעלייה

 

[MeshiNS]

חפרתי לחברות***