להתערבב ולנסות לא להבלע..

[NyaPrawr]

יש לי חברות כאלו P:

וגם כאלו שסתם לא מתחברות לסגנון שלי בלי להיות ערסיות. הן תמיד אומרות לי אם משהו לדעתם מכוער אבל זה מה זה לא קריטריון ללהיות חברות או לא..

 

[MeshiNS]

../images/Emo45.gif

 

[innocence]

אחרי צבא זה לאו דווקא כי זה יותר בוגר,

אלא כי אחרי צבא אין לך לימודים, אתה לא פתאום "תברח" לצבא. יש הרבה פחות התחייבויות בד"כ.

 

[Fanty S]

אבל זה גם זה

הם רוצים אנשים שישארו שם תקופה ולא יברחו כי קשה להם. אנשים אחרי צבא בדרך כלל צריכים את הכסף הזה כי הם רוצים ללמוד\לטוס לחו"ל = הוצאות גדולות מאוד, בניגוד לתלמיד תיכון שההוצאות שלו מסתכמות בבזבוזים ויציאות, אז הסיכוי שהם יתמידו יותר גבוה. (בלהבלהבלה יש הכללות אז אל תעלבו

)

 

[LucyXX]

בקרוב אענה גם, למרות שאני בין הקטנטנות

 

[Aussie Girl]

הפכתי לאלטרנטיבית דווקא אחרי ה20 שלי

אני חושבת שהרבה תלוי בחברה וזה לא לגמרי עניין של גיל. אם החברה לא מקבלת משהו שונה אז כמה שלא נגיד שזה לא מפריע לנו אני חושבת שזה כן. אם זה להתקבל לעבודה או פשוט להיות חלק מהחברה בה אנחנו נמצאים (ואני לא מדברת על חברים טובים אלא עבודה, לימודים וכ"ד), אם לא מקבלים אותנו זה קשה וזה משפיע וזה מונע מאיתנו במובן מסיום להיות אנחנו. אני רואה את עצמי כמתלבשת בצורה אלטרנטיבית מאז שעברתי לאוסטרליה וזה אומר אחרי צבא ובשנות ה20. פה גיליתי סגנונות אופנה שממש אהבתי ושלא היו מתקבלים בחברה של עיר פיתוח בדרום ישראל. זה ממש לא מאיין סטרים פה אבל אנשים יותר חופשיים בסגנונות שלהם ובטח שלא בוהים בך כמו שבוהים במישהו "אלטרנטיבי" בארץ. פה התחלתי לפתח את הסגנון האישי שלי שאני רואה בתור אלטרנטיבי אבל מתון ואלגנטי. וכן, גם לעבודה אני לא מוותרת אלא ההפך מאמצת ודווקא מקבלת מחמאות. אני חושבת שפה החברה הרבה יותר פתוחה לאנשים שונים והכוונה לא רק לאופנה. אין דברים כאלה בארץ לצערי. אין ספק שיש צורך להתאים את עצמו לחברה ולמצב שלנו בזמן נתון אבל חשוב לא לוותר על הסגנון האישי לגמרי. אני רואה בגדים בתור חלק בלתי נפרד ממה שאני ואני חושבת בגדים אומרים משהו על הבן אדם ואין צורך לוותר על הטאץ' האישי כי זה חלק ממה שאנחנו. עם זאת כן צריך להתאים את עצמנו. אני אתן לך דוגמא דווקא של ידידה שהיא נראה לי קרוב ל40, היא מתלבשת מאוד רשמי ו"משעמם" לעבודה אבל יש לה איזה 20 זוגות של נעלי TUK מגניבים שהיא שמה לעבודה וזו האמירה האישית שלה. זו רק דוגמא אחת שלא חייבים לוותר לגמרי ואפשר לשלב "אופנה אלטרנטיבית" גם במסגרת מאוד רשמית. אני למשל קניתי חצאית בסגנון מחוך של הל באני ללבוש במיוחד לעבודה כי מצד אחד הגזרה והאורך מאוד משרדיים ו"נכונים" אבל היא מגניבה והיא מאוד "אני". אני גם שמה ד"ר מרטינס לעבודה מדי פעם (וגם עליהם אני מקבלת מחמאות

) אבל אני נוהגת לשלב אותם עם חצאית או שמלה "משרדיים".

 

[בארבאבא]

את העלאת כאן משהו מאוד נכון

זה תלוי בעיקר בחברה.וכאן,בישראל,ידוע שקשה לקבל את השונה.. מספיק שהלבוש שלך לא ייראה כמו קטלוג,כבר יסתכלו עליך שונה.יש כאלה שיאהבו את זה,ויש כאלו שלא יבינו מאיפה נחתת להם. וזה דיי מבאס.מצד אחד,זה כל היופי בסגנונות האלה.שהם לא מיינסטרים,את לא תראי את זה על כל בחורה ובחור ברחוב.מצד שני,זה בהחלט מבאס מעט,כי..את תהיי חייבת למתן את עצמך באיזשהו שלב. במקרה שלי,נראה לי שהוא קצת יותר בעייתי.. כי אני סה"כ מתלבשת דיי רגיל.אבל אני אוהבת שהשיער שלי אדום,ויש לי סט עגילים נחמד על האוזניים,וגם קעקועים[ויש תכנונים לעשות עוד בעתיד],אלו נראה לי מסוג הדברים שיותר קשה לקבל במקומות עבודה..יותר אפילו משמלות של הל באני.

 

[Aussie Girl]

יותר בעייתי בארץ

את לגמרי צודקת שזה יותר בעייתי אבל בארץ יותר בעייתי כי אנשים פשוט לא מקבלים משהו שונה (ואני יכולה להשוות רק לאוסטרליה אבל גם זה משהו). רק היום כשהייתי בקניון ראיתי 2 בנות עם שיער סגול ואחת מהן הייתה ללא ספק בדרך לעבודה בחנות או משהו כזה. ראיתי גם לא מעט בנות עם אדום וורוד ואני בטוחה שלפחות רובן מועסקות בלי בעיה. כל עוד השיער מסודר ומתוחזק, מה ההבדל בין צבע שיער חציל (שגם הוא לא טבעי אבל הרבה יותר נפוץ ומאוד מקובל בארץ) לבין אדום או סגול או וורוד? אין! אני עדיין חושבת שאת לא צריכה לוותר אלא להתפשר. חשבת אולי לשנות גוון? בקשר לעגילים, אני לא יודעת כמה יש לך ואיך זה נראה אבל אולי זה משהו שתצטרכי להסתיר קצת בעבודה או להוריד כמה ליומיום. קעקועים, להסתיר אפשרי? את יודעת שהם שם אבל לא כולם רואים וזה לא מציק להם בעיניים (וגם פה לצערי אני מכירה מעסיקים שזה מציק להם!

).

 

[Fanty S]

התקעקעתי ../images/Emo3.gif

ככה אני תמיד אני. וקצת יותר בהרחבה - אני משתדלת לשים את זה בדברים הקטנים. אני בצבא עכשיו, אז המרחב שלי לבטא את עצמי הוא פצפון. אני הולכת עם משקפי שמש מיוחדים שאני אוהבת, שעון, תספורת מעניינת. אלו הדברים הקטנים שכן יתקבלו בכל מקום ונותנים לי את האפשרות לא להרגיש שאני סתם עוד מישהי במדים.

 

[בארבאבא]

אוח.הקעקוע שלך..../images/Emo99.gif

[אני חושבת שיצא לי לראות את התמונה בפורום קעקועים.זה שעל החזה

] בתקופה של הצבא הייתי דיי מדוכאת בגלל הדברים האלו.. נאלצתי הרי להוריד את כל העגילים שיש לי על האוזניים,ולשים רק זוג,ועוד צמוד.וגם הנזם ירד. ועם הלקים בכלל התחרפנתי.זה קשה למישהי כמוני שמכורה קשות ללק.

 

[Fanty S]

אני גם מאוד אוהבת לקים

אם יש לי כוח אני שמה בחמישי, ובחורף קבוע יש לי על אצבעות הרגליים כי אני עם נעליים בצבא אז אף אחד לא רואה (ואני רואה כשאני מתקלחת וזה משמח אותי

). שכחתי גם להגיד שיש לי את ההרחבות, שמבחינתי ממש עוזרות לי להשאר עצמי גם כשהנסיבות יותר מחמירות (כמו צבא). גם כשאני הולכת עם פלאגים, הם הרבה יותר מעניינים מעגילים רגילים לדעתי ותודה

 

[חלום חוזר]

אצלי זה אחרת

בחרתי בתחום שהוא הרבה יותר מקבל מבחינת שונות (אמנות), אז גם אם לעתים מסתכלים עלי כ"מוזרה", האלטרנטיביות שלי לא מתקבלת בעין רעה. מוזר זה טוב מהבחינה הזאת. הלבוש שלי לחלוטין לא מגביל אותי בקבלה למקומות שאני מעוניינת בהם, אז הרעיון של "למתן את עצמי" מעולם לא היה על הפרק ברמה שיכולה להגיע לפרקטיות. בלי קשר, אני לא מצליחה להיות מיינסטרים. לעתים אני לובשת דברים שיכולים להתאים יפה מאד לקו האופנה העכשיו-י, אבל באופן שלא מתאים לנורמה החברתית (ע"ע: שמלת וינטג' עדינה ומגפיים). אלטרנטיביות היא אישיות בעיני, זה מעבר ללבוש. הלבוש הוא נספח של האופי ואני לא מרגישה מגוחכת.

 

[פיצפיצון]

או, שלום חח ../images/Emo140.gif

בזמן הצבא היה אפילו יותר קל לשבור מוסכמות כי הגבולות היו הרבה יותר הדוקים. אחרי הצבא היה מוזר. פתאום לגלות שאני יכולה הכל, אבל למעשה אני לא יכולה לעשות כלום. החזרתי כמה עגילים פה, צבעתי קצת את השיער- אומנם בצבעים טבעיים אבל, זה גם סוג של שינוי ואם לא טבעיים אז רק את הקצוות או את הראסטות שבדר"כ מתחבאות מתחת לכל השיער. הבגדים התמתנו אבל לרוב אני עדין מביאה איזה קאצ' אלטרנטיבי. לעבודה וללימודים כמובן שאני אשתדל להגיע בצורה יותר יומיומית, ביציאות אני מרשה לעצמי הרבה. בעזרת הבננה אני אוטוטו יוצאת לטיול הגדול, בלי לדאוג לפרנסה אני אוכל להתפרע הרבה יותר מממה שהמציאות מאשרת לי כאן..

הבעיה היא לא הקונספט שבאיזשהו גיל צריך להתמתן, אלא העובדה שכשאתה צריך לכלכל את עצמך והפרנסה שלך תלויה הרבה פעמים באם אנשים חושבים שהיית נחמד (מלצרות, שירות לקוחות, מכירות וכו') ושאפשר להתחבר אליך- ואפילו אם לא בזה, אתה צריך שהמעסיק שלך יהיה בנאדם פתוח מספיק ובוא נודה בזה, הם רובם לא. במראה אלטרנטיבי זה נורא קשה פה. למרות זאת חברה שלי חזרה לא מזמן מעגלות בניו זילנד והיא טוענת שהניוזילנדים מתים על אלטרנטיביות

ושזה עשה לה חצי מהעבודה. זה גם למה אני ממש שמחה שהספקתי לעשות את כל הדברים ה"מטורפים" באמת בזמן התיכון, זה באמת הזמן ה"יחיד" שיש לך לנצל כדי להתפרע, אלא אם נפלת על איזה עבודה של שיווק בטלפון או משהו ולבוס לא אכפת איך אתה ניראה

 

[חנתולה]

אני חושבת ש...

את צריכה תמיד להקשיב לעצמך ולהיות עצמך. את לא קיימת כדי לספק רצונות של הסביבה שלך, את קיימת כדי לעשות מה שהכי טוב לך.. כמובן שיש שלבים שבהם מונחות לפנייך אפשרויות כאלה ואחרות, ואז זה כבר השיקולים שלך- במה לבחור, את מה כן לשנות ואת מה לא.. לגבי המראה החיצוני, כן- עבודות מסוימות לא יקבלו אותך במראות מסוימים..אבל תמיד יש עבודות אחרות שכן יתאים להן. ויכול להיות גם אחרת, שאת תשתני אם יש עבודה שאת יודעת שמאוד תהני בה. בכל אופן משהו שם ייצג אותך, עצמך ואת מה שאת אוהבת. רק תזכרי לדבוק בזה ולא ללכת לאיבוד בין עדר של אנשים שעושים פשוט מה שכולם עושים כי ככה צריך.. תבחרי בדברים שעושים לך טוב.. ולפעמים עושים טעויות ובוחרים את מה שלא נכון..אבל תמיד אפשר לתקן בהצלחה.