אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
לה לה לה לה לה
- פותח הנושא חולוני
- פורסם בתאריך
Absolut May
New member
שווה... |משו|
The WizardMan
New member
מאי תעשי גם לי
ארבע בספטמבר.
ארבע בספטמבר.
The WizardMan
New member
../images/Emo6.gif
יב בתמוז.
יב בתמוז.
Anna Karenina
New member
מרגש.
Anna Karenina
New member
אל תיקח אישית..
אני מתנצלת.
אני מתנצלת.
A S Y L U M
New member
נחשו איפה הם יבואו לבקר...
danihell7734
New member
שיואו../images/Emo70.gif אני רץ לקנות כרטיסים../images/Emo70.gif
לא
לא
ובגלל שאני מתלהב מחזרתו של מומה
אז כדאי לך לקרוא את זה - הוו-טאנג קלאן – לידתו של שבט לוו-טאנג קלאן יש אלבום חדש וזו סיבה מצוינת לחזור בזמן ולספר לכם איך הכל התחיל אייל רוב 1993. זוכרים?? זו הייתה שנה די משמעותית בעשור שעבר. באירופה החלו להישמע כל מיני צפצופים אלקטרוניים ממכשיר זניח שנקרא TB והטריפ-הופ, שעוד לא קיבל את שמו, נחשב לנחלתו הבלעדית של האנדרגראונד. בארה"ב הגראנג’ הלבן מתחיל לגדול לממדים גרוטסקיים, וכמו הלווייתנים אשר שוחים לחוף כשהם מרגישם את מותם הקרב, הוא מוצא את מנוחתו עדן בכל מיני הרפתקאות ’אנפלאגד’ ובאלבומים מיותרים לגמרי. ההיפ-הופ, ז’אנר שהחל להתפתח בעיקר בשנות ה-80, התגלה כאלטרנטיבה מאוד פוטוגנית ורווחית למיינסטרים האמריקאי. הדבר קיבל חיזוק עובדתי במכירות האלבומים לאחר שד"ר דרה שיחרר את אלבום הסולו הראשון שלו “The Chronic" ומייד אחריו הטיל עם סנופ את פצצת הג’י-פנק, "דוגי סטייל". כל העולם נשטף בתאוות אלימות פנקית בעליל שהגיעה מכיוון לוס-אנג’לס, סאות’ סנטרל ליתר דיוק. ניו-יורק, אשר תמיד תקבל את הקרדיט על המצאת ההיפ-הופ, נותרה חסרת אונים, במיוחד לאור נטישת הכוכב הגדול שלה דאז, טופאק שאקור, לזרועותיהם השזופות של מפיקים חמדניים באל.איי, תוך שהוא מסמן ביד אחת ’פאק יו’ לחוף המזרחי ומתווה את סימן ה-West בידו השנייה. אך כמו שאוהבים להגיד אצלנו - שנה אחר כך, הכל יתהפך.....ו-ב-ג-ד-ו-ל. גבירותיי ורבותיי, המהפך בסטטן איילנד, אחד האזורים הפחות טובים בכרך הניו-יורקי, ישבו על מדרגות הכניסה שני בני דודים, רוברט דיגס וגארי גריס והתבאסו לאללה מהקריירות הלא מוצלחות שלהם עד עתה. הראשון שיחרר סינגל כושל והשני אלבום שלם שלא קיבל אף התייחסות. עמוק בפנים הם עוד האמינו כי האשמה הייתה בחברות התקליטים איתם עבדו ולאו דווקא בחוסר כישרונם כראפרים. אליהם הצטרף עוד בחור צעיר, נטול השכלה אך עם קול ייחודי, ראסל ג’ונס, ושלושתם החלו להיפגש עם דודן רחוק של דיגס, פאפה-וו, שהחל ללמד אותם איך לפתח מחשבה חיובית. בין היתר הוא חשף בפניהם את עולם השאו-לין, אותו הכירו רק מסרטי קונג פו ישנים שהיו מוקרנים כל סופ"ש בטלוויזיה. השלושה המשיכו להיפגש גם בנסיבות אחרות, מוסיקליות יותר, ודיברו על להקים ’קרו’ (“crew”) משלהם, עצמאי ובלתי תלוי בחברות התקליטים, אשר יאפשר להם חירויות אמנותיות וכלכליות, ושדרכו יוכלו לכבוש את עולם ההיפ-הופ. הדיבור על השבט המתגבש החל להסתובב בשכונה ואל השלושה הצטרפו עוד כמה חברים כמו קליפורד סמית’, קורי וודס, דניס קול, למונט הוקינס, שהיו מוכרים יותר בכינויים - מת’וד מאן, ריקון, גוסטפייס קילה, ו-יו גוד. חודש אחר כך השלימו את התמונה עוד שני ראפרים, ג’ייסון האנטר שכינה עצמו אינספקטא-דק ואריק טרנר שמוכר יותר בשם, מסטא-קילה. לשבט כולו, יחד עם שלושת המייסדים דיגס (ריזה), גריס (ג’יזה/ג’יניוס) וגו’נס (אול’ דירטי באסטרד) הם קראו "וו-טאנג קלאן". הקו שהנחה אותם נלקח מעולם המושגים של המוסקטרים - עצמאות טוטאלית ומחויבות עילאית לשבט, אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. תוכנית העל שגובשה הייתה לבסס את מעמדם האישי כחבורה מלוכדת, היוצרת מוסיקה ביחד, ואשר ממנה כל אחד יוכל לצאת לפרוייקטים עצמאיים תוך שיתוף פעולה עם אנשי הקלאן, ומהם לעשות את הכסף ישירות לכיסו. מדורת השבט עוד לפני שהקליטו מילה אחת, החלו הקלאן לגבש תוכניות עבודה, כשהם לא תוחמים את עצמם לעיסוק במוסיקה בלבד, אלא מתייחסים אל השבט כאל מפעל שייצר עבורם משרות מכובדות יותר מאשר אלו האופציונליות בתחומי הגטו (סוחרי סמים, או הצטרפות לכנופיות). הקו שהנחה אותם נלקח מעולם המושגים של המוסקטרים - עצמאות טוטאלית ומחויבות עילאית לשבט, אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. תוכנית העל שגובשה הייתה לבסס את מעמדם האישי כחבורה מלוכדת היוצרת מוסיקה ביחד, ואשר ממנה כל אחד יוכל לצאת לפרוייקטים עצמאיים, תוך שיתוף פעולה עם אנשי הקלאן, ומהם לעשות את הכסף ישירות לכיסו. הסינגל הראשון שהקליטו, בלייבל משלהם, “Protect Ya Neck", הפך ללהיט אנדרגאונד מטורף, כששיטות הפצת התקליט היו דומות לאלו של סוחרי הסמים בשכונה: השמועה עברה מיד לפה, ללא חנויות, ללא מתווכים וללא אילוצים מסחריים. השיר החל להיות מושמע בתחנות רדיו ובמועדונים, אך לאף אחד בתעשיית המוסיקה לא היה מושג איך מגיעים לאותם אנשים אשר אחראים לסאונד החדשני שנשמע. בסופו של דבר, נציגי חברות התקליטים לקחו את הסאבווי לסטטן אילנד כשבתיקם חוזים להחתמת הלהקה החדשה. כתנאי לחתימה על חוזה הציבו הקלאן את קווי תוכניתם המקורית, להיות חתומים כחבורה, אך עם זכויות אוטונומיות לכל אחד מהחברים להקליט היכן שיבחר ועם מי שיבחר. סטיב ריפקינד, בעל הלייבל “Loud” האמין בהם והסכים להחתימם בתנאים שלהם. כרטיס הכניסה לוו טאנג קלאן בנובמבר 1993, בהרכב חסר (יו-גוד שהה באותו זמן בכלא) שחררו הקלאן את אחד מאלבומי הבכורה המרשימים של העשור, "(Enter The Wu-Tang (36 Chambers" - אלבום ששינה את פני ההיפ-הופ לחלוטין. האלבום הוכתר כיצירת מופת מייד עם יציאתו, ונמכר בכמויות היסטריות, הרבה מעל לאלו של תקליטי היפ-הופ. עטיפת האלבום הציגה את חברי הקלאן בבגדים זהים עם סמלי וו-טאנג וכשפניהם מכוסים במסכות. המסתוריות בעטיפה תאמה את המסתורין בצליל של הקלאן שהיה מנוגד לכל מה שנשמע עד אז בהיפ-הופ. ריזה, האיש שאחראי על ההפקה המוסיקלית, נקט בגישת ’לו-טק’ למוסיקה, עם דגימות מאובקות, ריפים של פסנתרים סהרוריים, בסים מינימליים ושימוש במשפטים ובאפקטים מסרטי הקונג-פו - כל הדברים האלו יחדיו יצרו צליל ספרטני חדש שהשפיע על עולם המוסיקה ככלל ("הפרודיג’י למשל) ועל ההיפ-הופ בפרט. יחד עם תקליטי הבכורה של נאס, “Illmatic” ושל נוטוריוס ב.י.ג. “Ready To Die" שיצאו כמה חודשים אחר כך, החזירו הקלאן עטרה ליושנה לעירם, והובילו ליצירת הגל החדש בהיפ-הופ של הצד המזרחי. תוך זמן קצר, הסתמנה תוכניתם של המובטלים לשעבר מסטטן איילנד כתוכנית מהפכנית. חברי הקלאן הפכו לכוכבים בינלאומיים במסגרת הלהקה, והחלו להתפרש לפרוייקטים עצמאיים כשהם משתפים פעולה אחד עם השני, וכשריזה משמש בדרך כלל כמפיק מוסיקלי. הכוכבים הגדולים שיצאו מהרכב זה היו מת’וד מן, הראשון שהוציא אלבום סולו בלייבל הנחשב “Def Jam" שנמכר בכמויות גדולות, גוסטפייס קילה, ג’יזה, וכמובן ריזה שהפך למפיק המוסיקלי החשוב ביותר בצד המזרחי. במקביל לפעילותם המוסיקלית השיקו הקלאן קו בגדים משלם, אותו פרסמו בהופעותיהם וקיימו הלכה למעשה את תוכנית האב המקורית שלהם, אותה הם ממשיכים עד היום, עם אלבומם השלישי, “W”.
אז כדאי לך לקרוא את זה - הוו-טאנג קלאן – לידתו של שבט לוו-טאנג קלאן יש אלבום חדש וזו סיבה מצוינת לחזור בזמן ולספר לכם איך הכל התחיל אייל רוב 1993. זוכרים?? זו הייתה שנה די משמעותית בעשור שעבר. באירופה החלו להישמע כל מיני צפצופים אלקטרוניים ממכשיר זניח שנקרא TB והטריפ-הופ, שעוד לא קיבל את שמו, נחשב לנחלתו הבלעדית של האנדרגראונד. בארה"ב הגראנג’ הלבן מתחיל לגדול לממדים גרוטסקיים, וכמו הלווייתנים אשר שוחים לחוף כשהם מרגישם את מותם הקרב, הוא מוצא את מנוחתו עדן בכל מיני הרפתקאות ’אנפלאגד’ ובאלבומים מיותרים לגמרי. ההיפ-הופ, ז’אנר שהחל להתפתח בעיקר בשנות ה-80, התגלה כאלטרנטיבה מאוד פוטוגנית ורווחית למיינסטרים האמריקאי. הדבר קיבל חיזוק עובדתי במכירות האלבומים לאחר שד"ר דרה שיחרר את אלבום הסולו הראשון שלו “The Chronic" ומייד אחריו הטיל עם סנופ את פצצת הג’י-פנק, "דוגי סטייל". כל העולם נשטף בתאוות אלימות פנקית בעליל שהגיעה מכיוון לוס-אנג’לס, סאות’ סנטרל ליתר דיוק. ניו-יורק, אשר תמיד תקבל את הקרדיט על המצאת ההיפ-הופ, נותרה חסרת אונים, במיוחד לאור נטישת הכוכב הגדול שלה דאז, טופאק שאקור, לזרועותיהם השזופות של מפיקים חמדניים באל.איי, תוך שהוא מסמן ביד אחת ’פאק יו’ לחוף המזרחי ומתווה את סימן ה-West בידו השנייה. אך כמו שאוהבים להגיד אצלנו - שנה אחר כך, הכל יתהפך.....ו-ב-ג-ד-ו-ל. גבירותיי ורבותיי, המהפך בסטטן איילנד, אחד האזורים הפחות טובים בכרך הניו-יורקי, ישבו על מדרגות הכניסה שני בני דודים, רוברט דיגס וגארי גריס והתבאסו לאללה מהקריירות הלא מוצלחות שלהם עד עתה. הראשון שיחרר סינגל כושל והשני אלבום שלם שלא קיבל אף התייחסות. עמוק בפנים הם עוד האמינו כי האשמה הייתה בחברות התקליטים איתם עבדו ולאו דווקא בחוסר כישרונם כראפרים. אליהם הצטרף עוד בחור צעיר, נטול השכלה אך עם קול ייחודי, ראסל ג’ונס, ושלושתם החלו להיפגש עם דודן רחוק של דיגס, פאפה-וו, שהחל ללמד אותם איך לפתח מחשבה חיובית. בין היתר הוא חשף בפניהם את עולם השאו-לין, אותו הכירו רק מסרטי קונג פו ישנים שהיו מוקרנים כל סופ"ש בטלוויזיה. השלושה המשיכו להיפגש גם בנסיבות אחרות, מוסיקליות יותר, ודיברו על להקים ’קרו’ (“crew”) משלהם, עצמאי ובלתי תלוי בחברות התקליטים, אשר יאפשר להם חירויות אמנותיות וכלכליות, ושדרכו יוכלו לכבוש את עולם ההיפ-הופ. הדיבור על השבט המתגבש החל להסתובב בשכונה ואל השלושה הצטרפו עוד כמה חברים כמו קליפורד סמית’, קורי וודס, דניס קול, למונט הוקינס, שהיו מוכרים יותר בכינויים - מת’וד מאן, ריקון, גוסטפייס קילה, ו-יו גוד. חודש אחר כך השלימו את התמונה עוד שני ראפרים, ג’ייסון האנטר שכינה עצמו אינספקטא-דק ואריק טרנר שמוכר יותר בשם, מסטא-קילה. לשבט כולו, יחד עם שלושת המייסדים דיגס (ריזה), גריס (ג’יזה/ג’יניוס) וגו’נס (אול’ דירטי באסטרד) הם קראו "וו-טאנג קלאן". הקו שהנחה אותם נלקח מעולם המושגים של המוסקטרים - עצמאות טוטאלית ומחויבות עילאית לשבט, אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. תוכנית העל שגובשה הייתה לבסס את מעמדם האישי כחבורה מלוכדת, היוצרת מוסיקה ביחד, ואשר ממנה כל אחד יוכל לצאת לפרוייקטים עצמאיים תוך שיתוף פעולה עם אנשי הקלאן, ומהם לעשות את הכסף ישירות לכיסו. מדורת השבט עוד לפני שהקליטו מילה אחת, החלו הקלאן לגבש תוכניות עבודה, כשהם לא תוחמים את עצמם לעיסוק במוסיקה בלבד, אלא מתייחסים אל השבט כאל מפעל שייצר עבורם משרות מכובדות יותר מאשר אלו האופציונליות בתחומי הגטו (סוחרי סמים, או הצטרפות לכנופיות). הקו שהנחה אותם נלקח מעולם המושגים של המוסקטרים - עצמאות טוטאלית ומחויבות עילאית לשבט, אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. תוכנית העל שגובשה הייתה לבסס את מעמדם האישי כחבורה מלוכדת היוצרת מוסיקה ביחד, ואשר ממנה כל אחד יוכל לצאת לפרוייקטים עצמאיים, תוך שיתוף פעולה עם אנשי הקלאן, ומהם לעשות את הכסף ישירות לכיסו. הסינגל הראשון שהקליטו, בלייבל משלהם, “Protect Ya Neck", הפך ללהיט אנדרגאונד מטורף, כששיטות הפצת התקליט היו דומות לאלו של סוחרי הסמים בשכונה: השמועה עברה מיד לפה, ללא חנויות, ללא מתווכים וללא אילוצים מסחריים. השיר החל להיות מושמע בתחנות רדיו ובמועדונים, אך לאף אחד בתעשיית המוסיקה לא היה מושג איך מגיעים לאותם אנשים אשר אחראים לסאונד החדשני שנשמע. בסופו של דבר, נציגי חברות התקליטים לקחו את הסאבווי לסטטן אילנד כשבתיקם חוזים להחתמת הלהקה החדשה. כתנאי לחתימה על חוזה הציבו הקלאן את קווי תוכניתם המקורית, להיות חתומים כחבורה, אך עם זכויות אוטונומיות לכל אחד מהחברים להקליט היכן שיבחר ועם מי שיבחר. סטיב ריפקינד, בעל הלייבל “Loud” האמין בהם והסכים להחתימם בתנאים שלהם. כרטיס הכניסה לוו טאנג קלאן בנובמבר 1993, בהרכב חסר (יו-גוד שהה באותו זמן בכלא) שחררו הקלאן את אחד מאלבומי הבכורה המרשימים של העשור, "(Enter The Wu-Tang (36 Chambers" - אלבום ששינה את פני ההיפ-הופ לחלוטין. האלבום הוכתר כיצירת מופת מייד עם יציאתו, ונמכר בכמויות היסטריות, הרבה מעל לאלו של תקליטי היפ-הופ. עטיפת האלבום הציגה את חברי הקלאן בבגדים זהים עם סמלי וו-טאנג וכשפניהם מכוסים במסכות. המסתוריות בעטיפה תאמה את המסתורין בצליל של הקלאן שהיה מנוגד לכל מה שנשמע עד אז בהיפ-הופ. ריזה, האיש שאחראי על ההפקה המוסיקלית, נקט בגישת ’לו-טק’ למוסיקה, עם דגימות מאובקות, ריפים של פסנתרים סהרוריים, בסים מינימליים ושימוש במשפטים ובאפקטים מסרטי הקונג-פו - כל הדברים האלו יחדיו יצרו צליל ספרטני חדש שהשפיע על עולם המוסיקה ככלל ("הפרודיג’י למשל) ועל ההיפ-הופ בפרט. יחד עם תקליטי הבכורה של נאס, “Illmatic” ושל נוטוריוס ב.י.ג. “Ready To Die" שיצאו כמה חודשים אחר כך, החזירו הקלאן עטרה ליושנה לעירם, והובילו ליצירת הגל החדש בהיפ-הופ של הצד המזרחי. תוך זמן קצר, הסתמנה תוכניתם של המובטלים לשעבר מסטטן איילנד כתוכנית מהפכנית. חברי הקלאן הפכו לכוכבים בינלאומיים במסגרת הלהקה, והחלו להתפרש לפרוייקטים עצמאיים כשהם משתפים פעולה אחד עם השני, וכשריזה משמש בדרך כלל כמפיק מוסיקלי. הכוכבים הגדולים שיצאו מהרכב זה היו מת’וד מן, הראשון שהוציא אלבום סולו בלייבל הנחשב “Def Jam" שנמכר בכמויות גדולות, גוסטפייס קילה, ג’יזה, וכמובן ריזה שהפך למפיק המוסיקלי החשוב ביותר בצד המזרחי. במקביל לפעילותם המוסיקלית השיקו הקלאן קו בגדים משלם, אותו פרסמו בהופעותיהם וקיימו הלכה למעשה את תוכנית האב המקורית שלהם, אותה הם ממשיכים עד היום, עם אלבומם השלישי, “W”.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.