לוסקי כתב למטה משהו מעניין

nooriko

New member
לוסקי כתב למטה משהו מעניין

כאן. (לצערי לא יכולתי להגיע למפגש.) אני מעתיקה אותו בשביל העצלנים שמתעניינים. "הכפר הגלובלי וכל הדיבור על גלובליזציה לא יכול להתחמק מהיותו חלק בתוך המערכת של המדיה וניזון מהמדיה. עצם המחשבה על גלובליזציה היא מחשבה מודרניסטית שלא מקובלת עלי; כי אין דבר כזה גלובליזציה, כמו שאין דבר כה מחוץ לשיח מודרניזם - ברגע שאת מתהווה בתוך המושג את מקיימת אותו לא מחוץ לו" חבל שלוסקי ברח כבר. כי רציתי לשאול אותו, בהנחה שהבנתי את דבריו, שאלה מורכבת שכזאת: הכפר הגלובלי הוא לא רק מוצר של המדיה ולא ניזון רק מהמדיה. הוא תוצר של טכנולוגיה מתקדמת כמו מטוסים מהרים למשל; הוא ביטוי לחיים עשיירם מאוד של חלק קטן, כת קטנה, של אנשים. אנשים החיים בכפרים באפריקה, למשל, הם לא בפירוש לא חלק ממה שקרוי גלובליזציה. אני לא מקבלת שהגלוב´ הוא תוצר בלעדי של המדיה. ברור שהמדיה מזינה אותו במאכלי אלים ובלעדיה הגלוב´ היה רזה ודהוי, אבל לא לחלוטין לא קיים; יש כאן מערכת של היזון חוזר שצריך להתייחס אליה: העובדה שאנשי עסקים יכולים לתייר בכמה ארצות ביומיים היא משמעותית מאוד; אותם אנשי עסקים הקרויים "האלפיון העליון" הם בדיוק אלה שמייצרים ומעצבים את המדיה שתראה כפי שהיא נראית היום. ולכן: הגלוב´ הוא משאלת לב שלא אותה קובצה קטנה שמעצבת את כדור הארץ לפי חזוונותיה המפוקפקים, שמייצרת ומעצבת את המדיה לפי טעמה וצרכיה - כול אלה משמרים את אותה קובצה קטנה כקובצת אלים מיתוגלוגית בעוד "שאר" כלורמ רוב אוכלוסיית כדור הארץ הם אנשי העבודה, אנשים קשיי יום, מעמד בינוני במקרה הטוב שמבכל מקרה במעיוט - צריך רק ל"הציץ" לסין ולאפקירה כדי להבין עד כמה הוא במיעטו - כלומר, כל המושג הזה גלובליזציה הוא מושג של עישרים שרוצים להמשיך לשלוט בעולם. וסליחה על הקיצניות אבל במקרה זה מודבר בעודת פשוטת ואמיתיות (לפקוחי עיניים בלבד ולא לילדים.) דבר שני: לא הבנתי את ההקבלה בין "אין דבר כזה גלוב´ כמו שאין מחוץ לשיח מודרניזם"; זו בטח אזלת ידי אבל מישהו מוכן להסביר לי. ואני ממש רצינית. אני מכירה כמה אנשים שהשיח שלהם מאוד "מחוץ למודרניזם" ונכון ש-קונקרטיזציה לא עוזרת כאן, אבל בכל זאת. והכי מוזר: "ברגע שאת מתהווה בתוך מושג את מקיימת אותו".זה משפט ממש מקומם! באמת התרגזתי. ובהחלט יכול להיות ששוב לא הבנתי. אבל לדעתי זה משפט מרגיז. אני בחרתי בכלל לתוך איזה מושג להתהוות?! "התהוותי" לי בתוך הרבה מושגים ואני לא מקיימת הרבה מהם. איש לא שאל אותי לאן ולתוך מה אני רוצה להיוולד ו"לתהוות"? נולדתי ולא היה לי שמץ של מושג חבל שלוסקי כבר ברח. עכשיו יש לי משהו ממש חשוב לשאול אותו. והרי שאלתי: כיצד אפשר לא לקיים מושג שמתהווים בתוכו מתוך חוסר ברירה!
 

אלי 00

New member
היי נוריקו

אני דווקא הייתי, אבל עד שהצלחתי להבין מה קורה פה, זה ניגמר. נחמד שאת כועסת, מתקוממת ומתרגזת.
 

רפרם

New member
אגב,

הוא די התלהב מהפורום הזה, וגם מהכתיבה שלך, נוריקו. אני אבקש ממנו להכנס לפורום ולהגיב לך.
 

InnerKid

New member
עשירים שרוצים לשלוט בעולם

אבל חשוב לשים לב שאותה קבוצת מיעוט מחורבנת של עשירים שפועלת בדרך שתיארת באופן מפליא, בהכרח משפיעה על כל הקבוצות האחרות , שסופגות את ההשפעה, ומהווות תוצר, בין אם מרצון ובין אם לאו,של אותה תרבות גלובלית שהם מובנים לתוכה. (דוגמה קטנה: נער הודי שהולך לסניף מקדונלד הקרוב)
 

nooriko

New member
זו השליטה

מה שאתה מכנה "השפעה" זו בעצם השליטה. "סניף של מקדונלד" זה לעשות כסף. מדובר באימפריה אדירה. אני שונאת מקדונלד כי אני שונאת אוכל עם שומן.. בעח.. אבל דיאטקולה אני שותה בטירוף. אז מה זה עושה אותי? למשתפת פעולה....? שאתחיל לשתות מיץ פטל?...
 

nooriko

New member
ואה... שכחתי

יש לי טונות מיקרוסופט ווינדווס סוני... ואני לא נער הודי "שהתפתה לשטן".
 

neoM

New member
התיחסת לדוגמה

ולא כלכך לעיקרון ש"הילד הפנימי" מביא/ה.
 

cuckingfunt

New member
מישהו מוכן להסביר לי

מה הקשר בין הפילוסופיה הלא קוהרנטית לכלכלה הלא ישימה שהובעו כאן? מה הקשר בין "העשירים המחורבנים" ל"להתהוות בתור מושג"? אה, מישהו?
 

nooriko

New member
נכון

כי אין לעקרון שום ביטוי במציאות החיצונית, אין לו תוקף, הוא פנימי ואבוד. איך אפשר בכלל להאבק על הילד הזה? איך הילד הזה בכלל יכול לעמוד מול כל ההצפה המותגית הזאת ולהמנע? הוא לא יכול. זה קרב אבוד מראש.
 

nooriko

New member
ונזכרתי

בעצם כבר התייחסתי לילד הפנימי הזה בגרגר או שניים כשדיברתי על האנורקסיה; ואמרתי אז, שזאת מחלה פוסטמודרנית, שזהו מרד של חסול עצמי למול השפע החלול האינסופי ההצפה והעומס: לא להיות אומר להיות יפה. אבל אתה לא הסכמת איתי. ...ואני יודעת שהמחלה הזאת קיימת כבר הרבה זמן עוד מלפני עידן אחד ויותר אבל בממדים הרבה הרבה יותר קטנים ומינוריים, והיא רובה של נערות נשים
 

neoM

New member
דבריך מזכירים לי

את הטענה, שלאחרונה מתגברת האלימות בתוך המשפחה.. האומנם?
 

neoM

New member
מדוע ולמה?

האם את חושבת שאנורקסיה היא מאפיין בולט של מאתיים השנים האחרונות דווקא? כלומר, אם תמצאי מידע היסטורי התומך בעמדתך.. מצויין (ואולי נעשה כמעשה פוקו בענין בתי המשוגעים)או האם אתה חושבת, שאנורקסיה היא ייצוג עקרוני אלגורית ולא רק של עידן הפומו?
 

nooriko

New member
אין לי "ממצאים" מדויקים אבל

אבל יש כאלה ממצאים אצל חוקרים שמנסים להבין את המחלה הזאת. ד"ר שטיין בתל השומר למשל. אתה יכול לבדוק. כל זה ידוע ברור ואפילו ישן, שהאנורקסיה היא מחלה שמתעצמת עם השנים ובעיקר בקרב נערות ונשים צעירות. כמות הנערים בנים נמוכה מאוד בהשוואה, משהו כמו עד 5% לדעתי, אבל אני לא מתחייבת על המספרים. אני אכן חושבת שהאנורקסיה בעלת ממד אלגורי. ואגב. לא רק אני. המוטיב הנפשי המוביל את האנוקרסיה הוא עצמיות חלשה. עצמיות שלא עומדת מול העולם עמוס הגרויים. זה נושא נורא מורכב. אגב.לפני כמה זמן יצא ספר שנכתב על ידי פסיכולוג שחוקר את המחלה הזאת ויש שם פרטים מאלפים בנושא הזה. לצערי לא זוכרת את שמו. מדובר במחלה בעלת ממד חברתי מדבק. מעין "מגפה" פסיכולוגית. כן כן. וידוע שלמחלה יש אפיון חברתי בנוסף לאפיונים נוספים. פעם היא הייתה הרבה הרבה יותר מינורית ולא היה לה הממד החברתי המדבק אפשר לדבר על זה שעות. מי שמתמצא יבין על מה אני מדברת אגב. גם הסלף-דיסטראקשן - הרס עצמי גופני פגיעות וכו´ היא תופעה שמתעצמת עם השנים. ולא רק. יש אמנות גוף שכל כולה פציעות ופגיעות בגוף אולי אמק ירצה להרחיב קצת בנושא..
 

neoM

New member
כלומר

אנורקסיה מתגברת בגלל הפוסטמודרניזם? הקפיטליזם המאוחר? התקשורת? האנורקסיה היא ייצוג אלגורי של "דחיית הגירויים" החיצוניים המתבטאים באמצעות מזון ודחייתו, ודימוי גוף מסויים? תראי, יש לי באמת בעיה ממשית בקבלת "השנים האחרונות", כיוון שמחקר פסיכולוגי נוסח המחקרים הקיימים כיום לא היה לפני 200 שנים, בניגוד לתיעוד הרב שפוקו מצא ביחס ל"מחלות נפש" באירופה, ועל כן טענה מהסוג שאת מעלה, ללא גיבוי מחקרי הולם, קצת בעייתית בפסקנות שיש בה. ואין זה מקרה שהעליתי את ענין "גילוי עריות" ו"אלימות במשפחה" כתופעה מתרחבת דווקא "עכשיו", למרות שבענין זה יש עדויות רבות מהעבר הרחוק מאוד.
 

nooriko

New member
ניאו. זה קצת הצטעצעות לדעתי

לנסח כך: "אנורקסיה מתגברת בגלל הפוסטמודרניזם?" מה גם שאתה קובע באמירה כזאת מהו בעיניך הפוסט´ וגם אומר שהוא "משהו" בעל קיימות. כלומר, שהוא הגדרה אמיתית ובעל תקוף לתופעה חברתית. אני בכל אופן לא אמרתי כזה דבר, וגם לא "שהאנורקסיה היא תוצאה של פוסטמודרניזם". אמרתי שהאנורקסיה התגברה בעשר עשרים השנים האחרונות. אמרתי שהיא תוצאה של מצב קיומי מסויים, שהפוסט´ מנסה להתמודד איתו, לפי עניות דעתי, וגם משקף אותו בדרך הכתיבה ודרך ההתמודדות. אמירה אולי מסורבלת אבל זה מהיש ומהאני יכולה להוציא מתחת ידי לעת עתה בעניין זה. על האנורקסיה אמרתי שאני לא יכולה לדבר באופן מקצועי. אני לא פסיכולוגית. מצד שני יש לי ידע על המחלה הנוראה והאיומה איומה הזאת שמוגדרת בפירוש גם כסינדרום חברתי. צר לי להגיד, אבל השאלות שלך מסגירות קצת חוסר ידע בעניין זה. ואני לא מופתעת. רוב האנשים לא יודעים פשוט כלום על המחלה-תופעה הזאת. וזה חבל מאוד. ואני שוב מדגישה שאני בשום אופן לא רוצה לערבב שמחה בשמחה. גלוי עריות ואלימות - דבר אחד. אנורקסיה - דבר אחר. ושני אלה - לא---אותו---דבר! אני גם לא מבינה את הששון הזה לרוץ ולחבר בין כל מיני רעות חולות. מה יש. אי אפשר להתעסק באחת ואחר כך לעבור לשניה? ככה בזמננו הפנוי נדבר על כל מיני קקי פישה. מה פשר הריצה והערבוב? אני לא מומחית לפוקו. ואני לא מחפשת אצלו את כל התשובות וההגדרות. הוא לעניות דעתי, אני באמת לא ידענית עליו מספיק, אבל נראה לי שהוא פילוסוף. בכל מה שקשור לאנורקסיה צריך הוגים מסוג אחר. ולמרות זאת - אני כן עושה קשר כזה שהוא: עומס הגרויים ההצפה המותגית הגלוב´ (ביטוי מגעיל גלוב´ אבל זה מהישלי לעת עתה) לבין המחלה הזאת. והפוסט מדבר על כל אלה.
 

neoM

New member
הטענה שלי

אחרת לגמרי - נראה לי שלראות באנורקסיה ביטוי מקביל ל-פומו זה קצת קיצוני. טענתי היא שאין לך ממצאים סבירים שיוכיחו שבעשור האחרון או במאה השנים האחרונות האנורקסיה מתגברת. זה הכל. אני יודע על המחלה רק את מה שאני יודע.
 

אלי 00

New member
נטפל בעייה בעייה. על מה את ניסמכת

כשאת אומרת שהאנורקסייה התרחבה ב10 השנים האחרונות. גם אני שמעתי אמירות כאלה, גם מאנשים ש"נחשבים". ונראה לי ששההתייחסות לאנורקסייה מאוד גברה בשנים האחרונות. אבל מעולם זה לא חרג מאמירות חסרות ביסוס. לי זה נראה יותר כאבחון שונה של בעיות שקודם קראו להן בשמות אחרים, או שלא התייחסו אליהן כלל (ונראה לי שלכך כיוון נאו כשהביא את גילוי העריות לדיון). אני לא חולק על האמירה, אני בסה"כ מסרב להתייחס אליה ברצינות כל עוד אינה מלווה במימצאים. אנורקסייה זו מחלה, כשאנו מסתכלים על תופעה תרבותית, אנו לא מסתכלים על מחלה. כשנערה ממעטת לאכול על מנת להראות כמו שחקנית טלוויזייה שהיא מעריצה - עד גבול מסויים, זו תופעה תרבותית, כשנחצה גבול זה, זו מחלה. משנחצה הגבול, אנו כבר לא מדברים על תופעה תרבותית. הבחנות קליניות והבחנות תרבותיות, אלה שני מבטים שונים (מתוך שפע מבטים אפשריים, שהפומו בהחלט פתח בפנינו) שלא ניתן לבצע אותם במקביל. או מבט קליני, או מבט תרבותי. אם קיים ממצא קליני שמוכיח התגברות האנורקסייה בשנים האחרונות, זה ממצא קליני שמחייב התייחסות של הרפואה, זה לא ממצא תרבותי שמחייב התייחסות תרבותית. פירסינג זו תופעה תרבותית, סוגים מסויימים של דייטה זו תופעה תרבותית. אנורקסייה, לא! ערבול המבטים השונים אין בו שום תועלת.
 
למעלה