הנה מה שענה לי שיר ורד:
ההשערה שלי היא שמדובר בבית גידול ייחודי. עמק עם אדמה עמוקה באזור גב ההר. זהו גם בית הגידול העיקרי בו נמצאו מינים נדירים ברכס מעון. בית-גידול של אדמה עמוקה הינו בית-גידול נדיר יחסית בארץ. הוא קיים בעיקר ברצועת הרוחב האלכסונית מעמק זבולון , דרך עמק יזרעאל וכלה בעמק בית שאן. בבית-גידול זה התקיימה חקלאות עתיקה לאורך התקופות ההסיטוריות ואליה הותאמו מספר מינים של צמחי בר. מינים אלו , נמצאים בתהליך הכחדה כתוצאה מהמעבר לחקלאות מודרנית (חריש עמוק ושימוש בקוטלי עשבים) ולכן מינים שהיו פעם מצויים בבית-גידול זה התמעטו מאוד עד לסף הכחדה (דוגמאות מרוה סורית, שלהבית הגלגל , ורבורגינה פקטורובסקי). עמקים אלו , הם בדרך כלל עשירים בקרקע חרסיתית הגורמת להוצרות ביצות ומגבילה את אזור התפוצה של חלק ניכר מן המינים.כאשר עמקים אלו, נמצאים באזור גב ההר, כמות החרסית המצטברץ קטנה יותר ולכן מתקיימים בה יותר מינים בכלל ולכן גם יותר מינים נדירים. גורם נוסף הוא הקור השורר בחורף הגורם לחדירה של מינים אירנו-טורניים. בתי הגידול הללו ,וביחוד ברכס מעון, הם גם בדרך כלל לא מטוילים (רוב הציבור מעדיף לטייל ביערות ולא בשדות, בנחלים עם מפלים תלולים, ולא באדמה עמוקה ולעיתים רבות בוצית ולכן לא התקיים מעקב רציף אחר מיני הצומח בשטחים אלו, ולכן מציאת המינים הנדירים (שהיו שם כנראה לאורך זמן) נחשבת לתגלית. לגבי עמק המצלבה, כנראה שבשנות העשרים עד הארבעים של המאה שעברה הרבו ראשוני הבוטנאים שלנו שעבדו באוניברסיטה העברית (בהר הצופים) לסייר באזור ירושלים ובכלל זה בעמק המצלבה ומכאן המידע הרב על מינים אלו מהעבר. הפיתוח העירוני וקלות הנסיעה ברכב, הרחיקה את המטיילים (כולל הבוטנאים של ימינו) מטיולים בתוך ירושלים לאזורים אחרים בארץ ולכן צומצם המעקב אחר הצומח במקום.
