לדעתי...
מה גם שאין בדיוק הגדרה ברורה לאכזיסטנציליזם, הרי שבאופן כללי הם או שואלים על קיומו של האדם (בניגוד לשאלת המהות הקלאסית) ומנסים להבין מהו בעצם קיומו של האדם מול קיום הסובב אותו (היידיגר, סרטר ועוד). ישנם אחרים הכופרים ביכולת התבונה להסביר את הפרטי ואת החוויה האותנטית שלו או שמבטלים את כל נסיונות הפילוסופיה לבנות תורה תבונית המבהירה מה היא תכליתו של האדם בעולמו.(קירקגור, ניטשה) בקצרה: האכזיסטנציליזם או טוען כנגד התבונה הפילוסופית שהיא איננה מספיקה בכדי לתאר את מהות האדם, (ניטשה וקירקגור) או נותן ניתוח תבוני משלו לשאלת קיום האדם (סרטר, היידיגר). ליבוביץ´ לעומת זאת לא כופר בהכרח ביכולת התבונה ואף לא מציג תאוריה משלו על הקיום שמזכירה ניתוחים אכזיסטנציליסטיים, אלא טוען שכל הסוגיות האלה הן בלתי רלוונטיות מבחינה ערכית, שכן שום תאוריה לא מכוננת ערכים. (לא תשמע אצלו שמעשה מסויים יש לעשותו כי הוא "אותנטי" יותר מאחר, במיוחד בנוגע למצוות שיש לעשותם כי אתה פשוט מקבל על עצמך לעשותם) [ההשוואות שניסו לעשות בין ליבוביץ´ לקיקרגור נענו בבוז על ידו. (ראה שיחות עם מיכאל ששר עמ´ 63)]
