אייץפאיריבארנטפלוורק
Member
הליברטריאניזם היא פילוסופיה פוליטית הטוענת כי לאדם זכות קניין בגופו וברכושו והוא חופשי לעשות באלו כרצונו, כל עוד הוא לא פוגע בזכותם של אחרים לנהוג כך.
הכוונה היא, שלאדם מותר לעשות כל מה שהוא רוצה וככל העולה על רוחו, כל עוד הוא לא פוגע בזכותם של אחרים לעשות כך, ולאף-אחד אחר אין שום מילה בכך. לא החוק. לא המשטרה. לא המדינה וכיוצא בזה.
משמעות האידיאולוגיה הנ"ל, ומה שהיא טוענת, זה שלמדינה אין זכות לגבות מיסים מהאזרחים לשם מימונה והתנהלותה השוטפת, לאנשים מותר לעשות כל מה שהם רוצים, גם אם הם פוגעים בעצמם באמצעות לדוגמה סמים, אסור לגייס לצבא בכפייה גם אם, לצורך הדוגמה, מדובר במדינה קטנה ומוקפת אויבים שאין בה מספיק אנשים בשביל לקיים צבא חזק מספיק, בוודאי ביחס לאיומים, בלי גיוס חובה, כמו לדוגמה טאיוואן, אסור לכפות חינוך על ילדים, אלא צריך להיות מותר להם שלא ללכת לבית-ספר כי לא בא להם, וכיוצא בזה.
אם זה נשמע כמו מתכון בטוח לאנרכיה במקרה הטוב, או חורבן מוחלט במקרה הרע, אז זה לא במקרה, כי זה אכן המתכון לאלו, ולא פעם הליברטריאניזם מזוהה עם האנרכיזם (שטוען כי לא צריך לא מדינה, לא מוסדות, לא חוק, ולא אמנה חברתית) והאנרכו-פרימיטיביזם (שלא רק טוען שלא צריך לא מדינה, לא מוסדות, לא חוק ולא אמנה חברתית, אלא גם לא טכנולוגיה, לא רפואה ולא קדמה).
איך המדינה אמורה להתקיים בלי מיסים ולספק את כל צורכי כל התושבים כמו ביטחון, חינוך, בריאות ורווחה? אז זהו, שכאמור, הרבה ליבטריאנים אומרים "בכלל לא צריך מדינה" (כן, כי זה יעבוד נהדר...). איך זה יעזור לאנשים שיהיה להם חופש מוחלט על עצמם, על רכושם ועל כספם, אם הם ישתמשו בכסף הזה בשביל לדוגמה לקנות סמים, להחזיק בהם, ולצרוך אותם? מדינה מוכת סמים באמת תהיה מדינה טובה יותר ומאושרת יותר? איך המדינה אמורה להמשיך לשרוד ולהתקיים, אם אין צבא גדול וחזק ואתה מדינה קטנה ומוקפת אויבים? כמו לדוגמה טאיוואן. איך אמורים לקיים את הקדמה ואת הטכנולוגיה ואת התעשייה ואת הרפואה ואת ההשכלה הגבוהה אם הרבה פחות ילדים הולכים לבית-ספר ולאוניברסיטאות, ויש הרבה פחות אנשים בעלי יכולות גבוהות?
לדעתי, ואם לנסח את הדברים כבצורה של "כל התורה על רגל אחת", הבעיה הגדולה, היסודית, האלמנטרית והמובנית באידיאולוגיה הכוזבת הזאת, זה שהתשובות הנכונות, בנוגע לכל סוגיה כלשהי ולא רק בפוליטיקה, במדע המדינה ובמחשבה המדינית, אלא בכל נושא כלשהו, או כמעט כל נושא כלשהו, זה תשובות שנמצאות "באמצע" ושהצליחו למצוא את שביל הזהב שבין שני טווחי הקיצון שמוציאים את האנשים מאיזון נכון ובריא, וכל זה כאשר הליברטריאניזם היא פשוט אידיאולוגיית קצה מטומטמת.
הליברטריאניזם הוא אינו "האור". חופש מוחלט לכל האנשים לעשות ככל העולה על רוחם וללא כל מגבלות כלשהן מצדו של אף גורם כלשהו הוא לא מתכון לאוטופיה.
הליברטריאניזם הוא נקודת הקיצון הסופית והמוחלטת של האינדיבידואליזם, ובכך, הוא נקודת ההיפוך הסופית והמוחלטת, לנקודת הקיצון הסופית והמוחלטת ההופכית, זאת של הקולקטיביזם-הפשיזם.
הליברטריאניזם הוא בסה"כ הפשיזם של האינדיבידואליזם.
ואנחנו הרי כבר ראינו מה עשתה לעולם נקודת הקיצון הסופית והמוחלטת של הקולקטיביזם-הפשיזם.
ההבדל היחיד בין נקודת הקיצון המוחלטת של הקולקטיביזם-הפשיזם, לבין נקודת הקיצון המוחלטת של האינדיבידואליזם-הליברטריאניזם, זה שהליברטריאנים הוא הרבה יותר גרוע מהפשיזם.
הפשיזם היה בכוחו לכופף את האינדיבידואל ולהרוס את האינדיבידואל למען המדינה, ומתוך ניסיון ורצון להעצים את המדינה, אך הליברטריאניזם בכוחו להרוס הן את המדינה והן את האינדיבידואל, מכיוון שמטרתו היא הרס המדינה, שזה הרבה יותר גרוע, מכיוון שהמדינה יכולה לשרוד עם אינדיבידואלים מדוכאים ומכופפים לרצונה, אך האינדיבידואלים אינם יכולים לשרוד ללא מדינה, ולכן, ללא שהם מבינים זאת, בבקשתם וברצונם של הליברטריאנים להרוס את המדינה, הם למעשה שואפים ללא יודעין הן להרס המדינה הן להרס האינדיבידואל.
הכוונה היא, שלאדם מותר לעשות כל מה שהוא רוצה וככל העולה על רוחו, כל עוד הוא לא פוגע בזכותם של אחרים לעשות כך, ולאף-אחד אחר אין שום מילה בכך. לא החוק. לא המשטרה. לא המדינה וכיוצא בזה.
משמעות האידיאולוגיה הנ"ל, ומה שהיא טוענת, זה שלמדינה אין זכות לגבות מיסים מהאזרחים לשם מימונה והתנהלותה השוטפת, לאנשים מותר לעשות כל מה שהם רוצים, גם אם הם פוגעים בעצמם באמצעות לדוגמה סמים, אסור לגייס לצבא בכפייה גם אם, לצורך הדוגמה, מדובר במדינה קטנה ומוקפת אויבים שאין בה מספיק אנשים בשביל לקיים צבא חזק מספיק, בוודאי ביחס לאיומים, בלי גיוס חובה, כמו לדוגמה טאיוואן, אסור לכפות חינוך על ילדים, אלא צריך להיות מותר להם שלא ללכת לבית-ספר כי לא בא להם, וכיוצא בזה.
אם זה נשמע כמו מתכון בטוח לאנרכיה במקרה הטוב, או חורבן מוחלט במקרה הרע, אז זה לא במקרה, כי זה אכן המתכון לאלו, ולא פעם הליברטריאניזם מזוהה עם האנרכיזם (שטוען כי לא צריך לא מדינה, לא מוסדות, לא חוק, ולא אמנה חברתית) והאנרכו-פרימיטיביזם (שלא רק טוען שלא צריך לא מדינה, לא מוסדות, לא חוק ולא אמנה חברתית, אלא גם לא טכנולוגיה, לא רפואה ולא קדמה).
איך המדינה אמורה להתקיים בלי מיסים ולספק את כל צורכי כל התושבים כמו ביטחון, חינוך, בריאות ורווחה? אז זהו, שכאמור, הרבה ליבטריאנים אומרים "בכלל לא צריך מדינה" (כן, כי זה יעבוד נהדר...). איך זה יעזור לאנשים שיהיה להם חופש מוחלט על עצמם, על רכושם ועל כספם, אם הם ישתמשו בכסף הזה בשביל לדוגמה לקנות סמים, להחזיק בהם, ולצרוך אותם? מדינה מוכת סמים באמת תהיה מדינה טובה יותר ומאושרת יותר? איך המדינה אמורה להמשיך לשרוד ולהתקיים, אם אין צבא גדול וחזק ואתה מדינה קטנה ומוקפת אויבים? כמו לדוגמה טאיוואן. איך אמורים לקיים את הקדמה ואת הטכנולוגיה ואת התעשייה ואת הרפואה ואת ההשכלה הגבוהה אם הרבה פחות ילדים הולכים לבית-ספר ולאוניברסיטאות, ויש הרבה פחות אנשים בעלי יכולות גבוהות?
לדעתי, ואם לנסח את הדברים כבצורה של "כל התורה על רגל אחת", הבעיה הגדולה, היסודית, האלמנטרית והמובנית באידיאולוגיה הכוזבת הזאת, זה שהתשובות הנכונות, בנוגע לכל סוגיה כלשהי ולא רק בפוליטיקה, במדע המדינה ובמחשבה המדינית, אלא בכל נושא כלשהו, או כמעט כל נושא כלשהו, זה תשובות שנמצאות "באמצע" ושהצליחו למצוא את שביל הזהב שבין שני טווחי הקיצון שמוציאים את האנשים מאיזון נכון ובריא, וכל זה כאשר הליברטריאניזם היא פשוט אידיאולוגיית קצה מטומטמת.
הליברטריאניזם הוא אינו "האור". חופש מוחלט לכל האנשים לעשות ככל העולה על רוחם וללא כל מגבלות כלשהן מצדו של אף גורם כלשהו הוא לא מתכון לאוטופיה.
הליברטריאניזם הוא נקודת הקיצון הסופית והמוחלטת של האינדיבידואליזם, ובכך, הוא נקודת ההיפוך הסופית והמוחלטת, לנקודת הקיצון הסופית והמוחלטת ההופכית, זאת של הקולקטיביזם-הפשיזם.
הליברטריאניזם הוא בסה"כ הפשיזם של האינדיבידואליזם.
ואנחנו הרי כבר ראינו מה עשתה לעולם נקודת הקיצון הסופית והמוחלטת של הקולקטיביזם-הפשיזם.
ההבדל היחיד בין נקודת הקיצון המוחלטת של הקולקטיביזם-הפשיזם, לבין נקודת הקיצון המוחלטת של האינדיבידואליזם-הליברטריאניזם, זה שהליברטריאנים הוא הרבה יותר גרוע מהפשיזם.
הפשיזם היה בכוחו לכופף את האינדיבידואל ולהרוס את האינדיבידואל למען המדינה, ומתוך ניסיון ורצון להעצים את המדינה, אך הליברטריאניזם בכוחו להרוס הן את המדינה והן את האינדיבידואל, מכיוון שמטרתו היא הרס המדינה, שזה הרבה יותר גרוע, מכיוון שהמדינה יכולה לשרוד עם אינדיבידואלים מדוכאים ומכופפים לרצונה, אך האינדיבידואלים אינם יכולים לשרוד ללא מדינה, ולכן, ללא שהם מבינים זאת, בבקשתם וברצונם של הליברטריאנים להרוס את המדינה, הם למעשה שואפים ללא יודעין הן להרס המדינה הן להרס האינדיבידואל.
