לידה בבית חולים - תמיכה
- פותח הנושא talit2
- פורסם בתאריך
מה שלא נחוץ - מכבים
נדמה לי שהדבר הראשון שעשינו היה לכבות את הטלויזיה. גם עמעום האורות עוזר מאוד. ואני בטוחה שהיו שם ארונות וכד' (זה היה השבוע הראשון שלהם בחדרים החדשים והן כל הזמן לא מצאו דברים). אבל עכשין כשאת כותבת אני קולטת שלא ראיתי כלום מזה. הייתי כ"כ מכונסת בתוכי. אם אני מתאמצת לזכור מראות אני מצליחה להזכר ב: כפכפים של הדולה שלי כשהיא איתי במקלחת. הייתי בכריעה בעזרת המוט שם וכנראה בהיתי הרבה ברצפה החיוך הטוב של המיילדת המתלמדת שביקשה ממני רשות להיות בלידה. החיוך שלה גרם לי לענות בחיוב בעלי נוחר על הכורסא לידי בשלב מסוים, וכמה זה הצחיק אותי פתאום אח"כ יש לי זכרונות ויזואליים רק מהרגע שמיה יצאה. שאר הלידה טבועה בזכרון בריחות (של השמנים שהרחתי) בטעמים (התירוש ששתיתי, המים שמרגישים כ"כ מרווים וטעימים כשהגרון ניחר) בתחושות (של כאב, של מאמץ, של כוח, של עיסוי) ובמעט מאוד קולות (הדולה שלי מסייעת לי בדימיון מודרך, המיילדת מעודדת אותי, הנהמות שיצאו ממני). אני כן זוכרת את המראות שראיתי בדימיון בתוכי. ראיתי את העובריתשלי שטה אלי באגם, ואותי עומדת על היבשה ועוזרת לה לבוא אלי. ראיתי איך הנשימות העמוקות שלי מביאות אוויר אליה ואת בית החזה של המתרומם. זו הבועה שלי. ואני יודעת שהיא שונה מאוד ממה שבעלי ראה וחווה וממה שהדולה מתארת. אני הייתי במקום אחר מאוד מהם. במקום שלי ושל מיה.
נדמה לי שהדבר הראשון שעשינו היה לכבות את הטלויזיה. גם עמעום האורות עוזר מאוד. ואני בטוחה שהיו שם ארונות וכד' (זה היה השבוע הראשון שלהם בחדרים החדשים והן כל הזמן לא מצאו דברים). אבל עכשין כשאת כותבת אני קולטת שלא ראיתי כלום מזה. הייתי כ"כ מכונסת בתוכי. אם אני מתאמצת לזכור מראות אני מצליחה להזכר ב: כפכפים של הדולה שלי כשהיא איתי במקלחת. הייתי בכריעה בעזרת המוט שם וכנראה בהיתי הרבה ברצפה החיוך הטוב של המיילדת המתלמדת שביקשה ממני רשות להיות בלידה. החיוך שלה גרם לי לענות בחיוב בעלי נוחר על הכורסא לידי בשלב מסוים, וכמה זה הצחיק אותי פתאום אח"כ יש לי זכרונות ויזואליים רק מהרגע שמיה יצאה. שאר הלידה טבועה בזכרון בריחות (של השמנים שהרחתי) בטעמים (התירוש ששתיתי, המים שמרגישים כ"כ מרווים וטעימים כשהגרון ניחר) בתחושות (של כאב, של מאמץ, של כוח, של עיסוי) ובמעט מאוד קולות (הדולה שלי מסייעת לי בדימיון מודרך, המיילדת מעודדת אותי, הנהמות שיצאו ממני). אני כן זוכרת את המראות שראיתי בדימיון בתוכי. ראיתי את העובריתשלי שטה אלי באגם, ואותי עומדת על היבשה ועוזרת לה לבוא אלי. ראיתי איך הנשימות העמוקות שלי מביאות אוויר אליה ואת בית החזה של המתרומם. זו הבועה שלי. ואני יודעת שהיא שונה מאוד ממה שבעלי ראה וחווה וממה שהדולה מתארת. אני הייתי במקום אחר מאוד מהם. במקום שלי ושל מיה.
אתי של ירדן
New member
הילהל מופלא בעיני
התיאור שלך לבועה הזאת שהיית בה פשוט מדהים כ"כ מעריצה אותך !
כ"כ הייתי רוצה להגיע לזה אצלי בלידה... האם הדולה שלך עבדה איתך על זה לפני?
התיאור שלך לבועה הזאת שהיית בה פשוט מדהים כ"כ מעריצה אותך !
דיברנו על זה
אמרתי לה שאני מאוד מתחברת לדימיון מודרך (בקלות מבהילה כמעט) ושזה טוב לי. אמרתי לה שאני טיפוס היסטרי ומאוד צריכה את הסיוע שלה בהרגעות ובניתוק מההיסטריה שהסביבה הרפואית משרה. דיברנו על הדברים שכדאי להעלות במחשבה. אבל לא מעבר. במהלך הלידה זה עבד כ"כ יפה, שאפילו הצלחנו ככה לעזור למיה להוריד את הופק המטורף וככה לקבל שיחרור מהמוניטור.
אמרתי לה שאני מאוד מתחברת לדימיון מודרך (בקלות מבהילה כמעט) ושזה טוב לי. אמרתי לה שאני טיפוס היסטרי ומאוד צריכה את הסיוע שלה בהרגעות ובניתוק מההיסטריה שהסביבה הרפואית משרה. דיברנו על הדברים שכדאי להעלות במחשבה. אבל לא מעבר. במהלך הלידה זה עבד כ"כ יפה, שאפילו הצלחנו ככה לעזור למיה להוריד את הופק המטורף וככה לקבל שיחרור מהמוניטור.
אני חייבת להגיב
למרות שאני קוראת די פאסיבית כאן. אני ילדתי בהדסה עין כרם. אמנם הגישה שלי לבתי חולים שונה משלך לגמרי, אבל בכל זאת בלידה אני לא מגיעה כחולה וגם לא התייחסו אלי ככזו. ואני יודעת איך רופאים ואחיות בעין כרם כן מתייחסים לאנשים חולים. זה היה שונה בתכלית השינוי מכל חוויה שאי פעם עברתי בהדסה עין כרם, ולצערי עברתי הרבה (ניתוח, גרידה, בירורים רפואיים ועוד כל מיני פרוצדורות במסגרת "חולנית" יותר). וכאן שורש ההבדל. היחס של המיילדות, אחיות, רופאים וכו' הוא יחס של נותני שירות מעולים שבאים לעזור לך לעבור את הלידה הכי טובה שאפשר. תודה לאל, שום דבר לא השתבש אצלי בלידה ואולי הייתי מקבלת רושם אחר אם היה קורה משהו מלחיץ מבחינה רפואית. עם זאת, הרגשתי נינוחה ומטופלת היטב ושכולם רק רוצים שיהיה לי נוח וטוב. לגבי החדר המאובזר, תאמיני לי אם אגיד לך שאני ממש לא זוכרת מה היה בחדר מלבד הפוף שבעלי ישב עליו וכדור הפיזיו? כשאת בלידה את כל-כך לא מתייחסת למה שלא תורם לך באותו רגע. זה פשוט לא נקלט כי זה לא רלוונטי. אני זוכרת שהופתעתי כשראיתי את כמויות הציוד מאחורי פאנל העץ מאחורי מיטתי שלא חשדתי בו שהוא מסתיר כאלו דברים מעניינים. מעבר לזה, כלום לא עניין אותי. וגם היה די חשוך ואפלולי. גם אני מתכוונת להגיע הפעם להדסה עין כרם עם דולה מוכרת לצוות שם, וממה ששמעתי מחברות שילדו איתה בבית חולים זה - כשמדובר בדולה שהצוות מכיר וסומך עליה, פשוט עוזבים אותכם לנפשכם. אני בטוחה שאת יכולה לסמוך על הדולה שלך שהיא תדאג להעלים משדה הראיה שלך את הדברים המציקים בכך שתגרום לך להיות שקועה בלידה ובעצמך. ואם לא? תביאי איזה צעיף הודי שיכסה את המחשב והפקס...
לידה קלה ובהצלחה! (מותר לשאול מי הדולה?)
למרות שאני קוראת די פאסיבית כאן. אני ילדתי בהדסה עין כרם. אמנם הגישה שלי לבתי חולים שונה משלך לגמרי, אבל בכל זאת בלידה אני לא מגיעה כחולה וגם לא התייחסו אלי ככזו. ואני יודעת איך רופאים ואחיות בעין כרם כן מתייחסים לאנשים חולים. זה היה שונה בתכלית השינוי מכל חוויה שאי פעם עברתי בהדסה עין כרם, ולצערי עברתי הרבה (ניתוח, גרידה, בירורים רפואיים ועוד כל מיני פרוצדורות במסגרת "חולנית" יותר). וכאן שורש ההבדל. היחס של המיילדות, אחיות, רופאים וכו' הוא יחס של נותני שירות מעולים שבאים לעזור לך לעבור את הלידה הכי טובה שאפשר. תודה לאל, שום דבר לא השתבש אצלי בלידה ואולי הייתי מקבלת רושם אחר אם היה קורה משהו מלחיץ מבחינה רפואית. עם זאת, הרגשתי נינוחה ומטופלת היטב ושכולם רק רוצים שיהיה לי נוח וטוב. לגבי החדר המאובזר, תאמיני לי אם אגיד לך שאני ממש לא זוכרת מה היה בחדר מלבד הפוף שבעלי ישב עליו וכדור הפיזיו? כשאת בלידה את כל-כך לא מתייחסת למה שלא תורם לך באותו רגע. זה פשוט לא נקלט כי זה לא רלוונטי. אני זוכרת שהופתעתי כשראיתי את כמויות הציוד מאחורי פאנל העץ מאחורי מיטתי שלא חשדתי בו שהוא מסתיר כאלו דברים מעניינים. מעבר לזה, כלום לא עניין אותי. וגם היה די חשוך ואפלולי. גם אני מתכוונת להגיע הפעם להדסה עין כרם עם דולה מוכרת לצוות שם, וממה ששמעתי מחברות שילדו איתה בבית חולים זה - כשמדובר בדולה שהצוות מכיר וסומך עליה, פשוט עוזבים אותכם לנפשכם. אני בטוחה שאת יכולה לסמוך על הדולה שלך שהיא תדאג להעלים משדה הראיה שלך את הדברים המציקים בכך שתגרום לך להיות שקועה בלידה ובעצמך. ואם לא? תביאי איזה צעיף הודי שיכסה את המחשב והפקס...
ברור, ולכן אני בדרך כלל לא כותבת
כאן, כי אני יודעת שאני באה עם גישה שונה. עם זאת, היא תיאלץ ללדת בבית חולים. אז רק ניסיתי להראות שאולי אפשר לחיות עם הפשרה, כי באמת היחס שם הוא לא יחס סטנדרטי בית-חולימי. עם כל הגישה החיובית שלי לבתי חולים, אפילו אני הופתעתי לטובה. ברור שזה לא יהיה כמו לידה ביתית וזו כבר אכזבה בשביל טלית. אבל ניתן לרכך את המכה על ידי בחירת בית חולים סביר ודולה. ושוב, אני חוזרת על כך שאני בטוחה שהיא לא תשים לב לכל הפרטים אליהם שמה לב תוך כדי ביקור. ניסיתי להסביר את הלך הרוח בלידה, אבל אז קראתי את מה שהילהל כתבה הרבה יותר יפה ממני ואני מפנה למה שהיא כתבה (אולי כי היא חוותה את זה במלוא העוצמה ואני רק על קצה המזלג? בכל זאת לא שמתי לב לקיומו של מחשב או פקס שם).
כאן, כי אני יודעת שאני באה עם גישה שונה. עם זאת, היא תיאלץ ללדת בבית חולים. אז רק ניסיתי להראות שאולי אפשר לחיות עם הפשרה, כי באמת היחס שם הוא לא יחס סטנדרטי בית-חולימי. עם כל הגישה החיובית שלי לבתי חולים, אפילו אני הופתעתי לטובה. ברור שזה לא יהיה כמו לידה ביתית וזו כבר אכזבה בשביל טלית. אבל ניתן לרכך את המכה על ידי בחירת בית חולים סביר ודולה. ושוב, אני חוזרת על כך שאני בטוחה שהיא לא תשים לב לכל הפרטים אליהם שמה לב תוך כדי ביקור. ניסיתי להסביר את הלך הרוח בלידה, אבל אז קראתי את מה שהילהל כתבה הרבה יותר יפה ממני ואני מפנה למה שהיא כתבה (אולי כי היא חוותה את זה במלוא העוצמה ואני רק על קצה המזלג? בכל זאת לא שמתי לב לקיומו של מחשב או פקס שם).
הבועה
כן... יותר ויותר אני מכוונת ליצור לעצמי את הבועה הזו... אני מגיעה עם דולה ידועה לצוות (ג'וני) וע"פ הסיפורים שאני מושכת כרגע לחיי, אני מבינה שאהיה מאד בתוך עצמי ולא אזכור כ"כ את ה"תפאורה". אי אפשר לכסות את המחשב והפקס (בבירור עם הצוות), אבל אם אהיה בתוך הבועה, אם אדמיין את האגם הזה, אני חושבת שיהיה לי יותר קל. כרגע הדבר הקשה ביותר, זה להתמודד עם האכזבה, כמו שכתבה סטיוויה. טוב שיש לי עוד קצת זמן לעכל.
כן... יותר ויותר אני מכוונת ליצור לעצמי את הבועה הזו... אני מגיעה עם דולה ידועה לצוות (ג'וני) וע"פ הסיפורים שאני מושכת כרגע לחיי, אני מבינה שאהיה מאד בתוך עצמי ולא אזכור כ"כ את ה"תפאורה". אי אפשר לכסות את המחשב והפקס (בבירור עם הצוות), אבל אם אהיה בתוך הבועה, אם אדמיין את האגם הזה, אני חושבת שיהיה לי יותר קל. כרגע הדבר הקשה ביותר, זה להתמודד עם האכזבה, כמו שכתבה סטיוויה. טוב שיש לי עוד קצת זמן לעכל.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.