לידות בית ומרכזי לידה
- פותח הנושא מאמיה
- פורסם בתאריך
ציוד למצבים מיוחדים
קטטר- אם האישה לא מצליחה לתת שתן בעצמה. זה עלול להיות מסוכן. נדיר מאד בלידה טבעית. פוקענים - לפקיעת מי השפיר. כשגם הסבלנות של מיילדת הבית (שהיא לרוב רבה הרבה יותר מאשר בבי"ח) פוקעת, והיא סבורה שצריך זירוז - עדיף להתחיל מפקיעת המים. אני מקווה, שזה משמש רק לעיתים נדירות, ורק בצירוף לעובר שמראה סימנים של קושי, כך שהסבלנות לא יכולה להיות אינסופית. פיטוצין - כשיש בעיות עם יציאת השיליה לאחר הלידה (ו*לא* כשגרה, כמו בחלק מבתי החולים), לפעמים יש צורך במתן פיטוצין, למניעת דימום יתר מסוכן. זוהי זריקת פיטוצין. (פיטוצין במהלך הלידה דורש ניטור קבוע ושהות בבי"ח, ואם מחליטים שיש בו צורך, לא נשארים בבית). מתרגין - משמש למניעת וטיפול בדימומים לאחר לידה. בלידות בית אני מניחה שלא משתמשים בו למניעה, אלא רק במקרה שהדימום מוגבר ונעשה מסוכן. זה שהציוד קיים, לא אומר שחייבים להשתמש בו בשגרה. מיילדת בית, צריכה להיות מסוגלת לטפל גם במצבי שיבוש - אחרת היא מיותרת (אני יודעת שלדעתך היא מיותרת, ובכל זאת), והיא צריכה ציוד בשביל זה. ההבדל העיקרי, הוא שכאן השימוש הוא כשיש צורך ולא כשגרה. אישית, אני לא פוסלת שימוש ביתרונות הרפואה המערבית - כשיש צורך בכך (וזה לא ניגוד לשימוש בדרכים אלימות פחות, כמו תה ילקוט הרועים לכיווץ הרחם ומניעת דימומי יתר, אלא באופן משלים, כשאלו לא מספיקים).
קטטר- אם האישה לא מצליחה לתת שתן בעצמה. זה עלול להיות מסוכן. נדיר מאד בלידה טבעית. פוקענים - לפקיעת מי השפיר. כשגם הסבלנות של מיילדת הבית (שהיא לרוב רבה הרבה יותר מאשר בבי"ח) פוקעת, והיא סבורה שצריך זירוז - עדיף להתחיל מפקיעת המים. אני מקווה, שזה משמש רק לעיתים נדירות, ורק בצירוף לעובר שמראה סימנים של קושי, כך שהסבלנות לא יכולה להיות אינסופית. פיטוצין - כשיש בעיות עם יציאת השיליה לאחר הלידה (ו*לא* כשגרה, כמו בחלק מבתי החולים), לפעמים יש צורך במתן פיטוצין, למניעת דימום יתר מסוכן. זוהי זריקת פיטוצין. (פיטוצין במהלך הלידה דורש ניטור קבוע ושהות בבי"ח, ואם מחליטים שיש בו צורך, לא נשארים בבית). מתרגין - משמש למניעת וטיפול בדימומים לאחר לידה. בלידות בית אני מניחה שלא משתמשים בו למניעה, אלא רק במקרה שהדימום מוגבר ונעשה מסוכן. זה שהציוד קיים, לא אומר שחייבים להשתמש בו בשגרה. מיילדת בית, צריכה להיות מסוגלת לטפל גם במצבי שיבוש - אחרת היא מיותרת (אני יודעת שלדעתך היא מיותרת, ובכל זאת), והיא צריכה ציוד בשביל זה. ההבדל העיקרי, הוא שכאן השימוש הוא כשיש צורך ולא כשגרה. אישית, אני לא פוסלת שימוש ביתרונות הרפואה המערבית - כשיש צורך בכך (וזה לא ניגוד לשימוש בדרכים אלימות פחות, כמו תה ילקוט הרועים לכיווץ הרחם ומניעת דימומי יתר, אלא באופן משלים, כשאלו לא מספיקים).
תודה, הרגעת אותי
לגבי הקטטר, את צודקת במצבי חירום לגבי הפוקענים, הייתי שוללת אותם מכל ומכל ולגבי הפיטוצין, איני מסכימה: יש מקרים שלוקח לשיליה לצאת בכמה שעות ולא חצי שעה - שעה שמיילדות בית נותנות. אפשר למנוע רוב מצבי שיליה שלא יוצאת על ידי שלא חותכים ולא קושרים את חבל הטבור. זה גורם לשאיבת הדם כולו מהשיליה לתינוק מה שמכווץ אותה ועוזר לה להתנתק מעצמה ביעילות. הנוהג ללחוץ על הבטן בזמן יציאת השיליה, עם משיכה עדינה בחבל הטבור גורם לדימומים. במידה ויש דימום אחרי צאת השיליה ומשהו לא בסדר ושום דבר לא עוצר את הדימום, יש שיטה נפלאה להפסיק את הדימום על המקום ועוד יותר יעילה מזריקת פיטוצין, קראתי בmidwiferytoday על מה שקרה בלידת בית אחת עם מיילדות היולדת דיממה במהירות, ואפילו זריקת פיטוצין לא עזרה אז המיילדות חתכו חתיכה קטנה מהשיליה, ושמו אותה במערבל מזון עם עגבניה, מלח ופלפל, ונתנו לה לשתות מזה. תוך רגע הדימום הפסיק. בדרך כלל יספיק להחזיק חתיכת שיליה קטנה מתחת ללשון. או לבלוע כמו כדור.
לגבי הקטטר, את צודקת במצבי חירום לגבי הפוקענים, הייתי שוללת אותם מכל ומכל ולגבי הפיטוצין, איני מסכימה: יש מקרים שלוקח לשיליה לצאת בכמה שעות ולא חצי שעה - שעה שמיילדות בית נותנות. אפשר למנוע רוב מצבי שיליה שלא יוצאת על ידי שלא חותכים ולא קושרים את חבל הטבור. זה גורם לשאיבת הדם כולו מהשיליה לתינוק מה שמכווץ אותה ועוזר לה להתנתק מעצמה ביעילות. הנוהג ללחוץ על הבטן בזמן יציאת השיליה, עם משיכה עדינה בחבל הטבור גורם לדימומים. במידה ויש דימום אחרי צאת השיליה ומשהו לא בסדר ושום דבר לא עוצר את הדימום, יש שיטה נפלאה להפסיק את הדימום על המקום ועוד יותר יעילה מזריקת פיטוצין, קראתי בmidwiferytoday על מה שקרה בלידת בית אחת עם מיילדות היולדת דיממה במהירות, ואפילו זריקת פיטוצין לא עזרה אז המיילדות חתכו חתיכה קטנה מהשיליה, ושמו אותה במערבל מזון עם עגבניה, מלח ופלפל, ונתנו לה לשתות מזה. תוך רגע הדימום הפסיק. בדרך כלל יספיק להחזיק חתיכת שיליה קטנה מתחת ללשון. או לבלוע כמו כדור.
גם אם משתמשים בשיטות אלטרנטיביות
חשוב, ולו פורמלית, שהציוד הזה יהיה למיילדת בתיק. אפילו ככסת"ח, ולמצבים בהם האלטרנטיבי לא עוזר. אני מאד מאד מקווה שאף מיילדת בית לא מושכת בחבל הטבור, ולא לוחצת על בטן היולדת (לכל היותר עיסוי קל). הלוואי וגם בבי"ח הייתי יכולה לומר אותו דבר, אבל לצערי - תלוי איפה. יש מצבים ממצבים שונים. יש יולדת, ששיליה שלא יוצאת במשך שעה זה סביר אצלה, ויש כזו, שזה סימן אזהרה. אני חושבת, שלמיילדת מנוסה (או ליולדת שמחוברת לעצמה) יש יכולת אינטואיטיבית לזהות את רוב המצבים שבהם ההתערבות כן נדרשת.
חשוב, ולו פורמלית, שהציוד הזה יהיה למיילדת בתיק. אפילו ככסת"ח, ולמצבים בהם האלטרנטיבי לא עוזר. אני מאד מאד מקווה שאף מיילדת בית לא מושכת בחבל הטבור, ולא לוחצת על בטן היולדת (לכל היותר עיסוי קל). הלוואי וגם בבי"ח הייתי יכולה לומר אותו דבר, אבל לצערי - תלוי איפה. יש מצבים ממצבים שונים. יש יולדת, ששיליה שלא יוצאת במשך שעה זה סביר אצלה, ויש כזו, שזה סימן אזהרה. אני חושבת, שלמיילדת מנוסה (או ליולדת שמחוברת לעצמה) יש יכולת אינטואיטיבית לזהות את רוב המצבים שבהם ההתערבות כן נדרשת.
צודקת...
את יודעת, בלידה הראשונה בבית חולים הוציאו לי את השיליה 'בעדינות' תוך 15 דקות, תוך לחיצות חזקות על הבטן בכוח נגד רצוני, וסחיבה איטית 'עדינה' בחבל הטבור, בנחישות וברגישות. התוצאה היתה דימום היסטרי. בלידה השניה לקח לשיליה לצאת 50 דקות אחרי הלידה. היא פשוט היתה שם ולא הראתה נוכחות עד שפתאום היה ציר נוסף שגרם לי ללחוץ, והשיליה עפה בבת אחת החוצה נורתה החוצה כמו טיל למרחק 30 ס"מ
את יודעת, בלידה הראשונה בבית חולים הוציאו לי את השיליה 'בעדינות' תוך 15 דקות, תוך לחיצות חזקות על הבטן בכוח נגד רצוני, וסחיבה איטית 'עדינה' בחבל הטבור, בנחישות וברגישות. התוצאה היתה דימום היסטרי. בלידה השניה לקח לשיליה לצאת 50 דקות אחרי הלידה. היא פשוט היתה שם ולא הראתה נוכחות עד שפתאום היה ציר נוסף שגרם לי ללחוץ, והשיליה עפה בבת אחת החוצה נורתה החוצה כמו טיל למרחק 30 ס"מ
אני עומדת לפני לידה ראשונה
ובחרתי במרכז לידה טבעי (בבי"ח). אצלי זה נובע מהצורך בפשרה בין שני העולמות (לידה טבעית וביטחון של בית חולים שלי באופן אישי וסובייקטיבי הוא נחוץ). אבל זה לא המצב שלך. אני קולטת ממך ביטחון גדול ללדת בבית. כבר קישרו אותך לכל מיני מקורות שמסבירים מצויין את היתרונות שבלידות בית, אז נותר לי לאחל לך בהצלחה (ואני בטוחה שעם בעלך זה יסתדר)
ובחרתי במרכז לידה טבעי (בבי"ח). אצלי זה נובע מהצורך בפשרה בין שני העולמות (לידה טבעית וביטחון של בית חולים שלי באופן אישי וסובייקטיבי הוא נחוץ). אבל זה לא המצב שלך. אני קולטת ממך ביטחון גדול ללדת בבית. כבר קישרו אותך לכל מיני מקורות שמסבירים מצויין את היתרונות שבלידות בית, אז נותר לי לאחל לך בהצלחה (ואני בטוחה שעם בעלך זה יסתדר)
ממליצה בחום על הספר של אילנה
כשאני עברתי את ההתלבטות הזאת בלעתי את הספר הזה, והוא סיפק לי את כל המידע שהייתי צריכה. בעידן האינטרנט, אני באמת ממליצה לך לעשות מעין מחקר בעניין. גם אצלי היה פחד (שהתברר כלא ממש מבוסס) מעניין לידת הבית, מה ששיכנע אותי בסוף, בין השאר, הוא איזה משפט ששמעתי שהולך בערך כך: בלידה, כמו בכל דבר בחיים, יש סיכונים, כל אישה צריכה לקחת על עצמה את האחריות על הסיכונים האלה, כאשר אישה יולדת בבית החולים היא רק מעבירה את האחריות מעצמה לצוות הרפואי- האם דבר זה מקטין אפילו במעט, את הסיכונים? בסופו של דבר ההחלטה ללדת בבית, היא ההחלטה לקחת אחריות על החיים שלך, על הגוף שלך ועל הלידה שלך. בהצלחה
כשאני עברתי את ההתלבטות הזאת בלעתי את הספר הזה, והוא סיפק לי את כל המידע שהייתי צריכה. בעידן האינטרנט, אני באמת ממליצה לך לעשות מעין מחקר בעניין. גם אצלי היה פחד (שהתברר כלא ממש מבוסס) מעניין לידת הבית, מה ששיכנע אותי בסוף, בין השאר, הוא איזה משפט ששמעתי שהולך בערך כך: בלידה, כמו בכל דבר בחיים, יש סיכונים, כל אישה צריכה לקחת על עצמה את האחריות על הסיכונים האלה, כאשר אישה יולדת בבית החולים היא רק מעבירה את האחריות מעצמה לצוות הרפואי- האם דבר זה מקטין אפילו במעט, את הסיכונים? בסופו של דבר ההחלטה ללדת בבית, היא ההחלטה לקחת אחריות על החיים שלך, על הגוף שלך ועל הלידה שלך. בהצלחה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.