ציוד למצבים מיוחדים
קטטר- אם האישה לא מצליחה לתת שתן בעצמה. זה עלול להיות מסוכן. נדיר מאד בלידה טבעית. פוקענים - לפקיעת מי השפיר. כשגם הסבלנות של מיילדת הבית (שהיא לרוב רבה הרבה יותר מאשר בבי"ח) פוקעת, והיא סבורה שצריך זירוז - עדיף להתחיל מפקיעת המים. אני מקווה, שזה משמש רק לעיתים נדירות, ורק בצירוף לעובר שמראה סימנים של קושי, כך שהסבלנות לא יכולה להיות אינסופית. פיטוצין - כשיש בעיות עם יציאת השיליה לאחר הלידה (ו*לא* כשגרה, כמו בחלק מבתי החולים), לפעמים יש צורך במתן פיטוצין, למניעת דימום יתר מסוכן. זוהי זריקת פיטוצין. (פיטוצין במהלך הלידה דורש ניטור קבוע ושהות בבי"ח, ואם מחליטים שיש בו צורך, לא נשארים בבית). מתרגין - משמש למניעת וטיפול בדימומים לאחר לידה. בלידות בית אני מניחה שלא משתמשים בו למניעה, אלא רק במקרה שהדימום מוגבר ונעשה מסוכן. זה שהציוד קיים, לא אומר שחייבים להשתמש בו בשגרה. מיילדת בית, צריכה להיות מסוגלת לטפל גם במצבי שיבוש - אחרת היא מיותרת (אני יודעת שלדעתך היא מיותרת, ובכל זאת), והיא צריכה ציוד בשביל זה. ההבדל העיקרי, הוא שכאן השימוש הוא כשיש צורך ולא כשגרה. אישית, אני לא פוסלת שימוש ביתרונות הרפואה המערבית - כשיש צורך בכך (וזה לא ניגוד לשימוש בדרכים אלימות פחות, כמו תה ילקוט הרועים לכיווץ הרחם ומניעת דימומי יתר, אלא באופן משלים, כשאלו לא מספיקים).