ליוגי בר- בעניין היוגה והוודנטה-

[yogaoflove]

שם רוחני

כל אדם נולד לתוך אשליה שהינו הגוף הזה. צמיחה רוחנית, לפי תורת היוגה, משמעה הבנה שאין אנו הגוף הזה אלא מהות רוחנית. רוחניות משמעה להתחבר למהות הרוחנית. השם שקיבלנו בילדותנו מחזק בנו את זהותנו החומרית, האשלייתית (אלא אם מישהו טרח להדגיש באוזננו, כבר מלכתחילה, את זהותנו הרוחנית. אך זה רק לברי מזל מיוחדים). שם שיש בו משמעות של זהות רוחנית, או המבטא יחסים עם האל, בקונטקסט של הסמכה רוחנית, יכול לתרום לצמיחה הרוחנית של האדם, לפחות מעצם האסוציאציות הרוחניות שהוא מבטא. כל טוב לכולם.

 

[תהלה לאל חי]

התלבטות

די התלבטתי אם להמשיך את הרב שיח ולא משום שאין לי מה לומר אבל יש לי הרגשה שזה עומד להיות רב שיח של חרשים ואני אצא די מתוסכלת מזה (כשאני כמובן, צד חרש בעניין). רק רציתי להוסיף משהו קטן ותחשבו על זה: אנחנו כל הזמן מדברים על איך לאהוב את השונה, את האחר. דבר נהדר ואידיאל נפלא לשאוף אליו. רק שוכחים שכדי לאהוב את האחר, את השונה, עלינו קודם כל לאהוב את עצמנו. ובעניין זה אני, כמובן, מתכוונת למקורות שלנו. ישנה התנכרות למורשת שלנו, כאילו כל מה שהוא שלנו והוא של פעם, מהשורש, הוא גלותי נדחה ומכוער ואילו מה שיש לתרבויות זרות להציע הוא קסום, מיסטי וחדשני. אז זהו שאני חושבת שעלינו לכבד את השורשים שלנו, לאהוב את המקורות שלנו. ובכלל, אני אישית רואה בהחלפת שם משהו קריטי שרק מי שבאמת באמת מבין בזה, כמו רב שהוא-הוא ה"גורו" שלנו, היהודים, הוא קרוב לתרבות ולמורשת שלנו ויודע טוב מ"רב" הינדי שהעביר איזה "איניואיישן". אבל אפילו עוד לפני כן, חשבתם פעם על איך הורים מקבלים את זה? אני יודעת שלילדי נתתי את שמותיהם בהמון מחשבה והמון אהבה והמון המון כוונה. אני עצמי, כשהייתי בגיל הנעורים השתעשעתי בדמיון בשמות חלופיים אבל תמיד עמדו לנגד עיני הורי האהובים, שיחיו, וחשבתי איך הם ירגישו אם השם שהם נתנו לי בהמון אהבה יוחלף על ידי. טוב. זה מה שפחות או יותר רציתי להוסיף. חיבוקים!

 

[yogaoflove]

אהבה עצמית

תהילה אל חי יקרה (האם שמך הוא שמך ממש, או אך כינוי יפה?), תורת היוגה לא מבדילה בין מקורות יהודיים או הודיים. הבדלים אלו קיימים במישור הדתי. אהבה עצמית, במישור הדתי, מתבטאת באהבה למורשת, למשפחה, לעם, וכו'. במישור הגופני אהבה עצמית מתבטאת במשיכה ליופי שלנו, ובמישור הנפשי לערך שלנו. אך היוגה שואפת לחבר אותנו למישור שונה, שמעבר לדת ומסורת, שיתכן וקיים ביהדות או לאו, אך נושא אותנו מעבר להגדרה גופנית, דתית ולאומית. אהבת המסורת או המורשת "שלנו" משאירה אותנו במימד חומרי מסויים, שהתחיל בזמן מסויים, של גנטיקה מסויימת, ותלוי בגיאוגרפיה מסויימת. אך כל אלו כובלים אותנו לחולף. אין אלו מבטאים את טבענו הנצחי. התקשרות אליהם לא מבטאת אהבה לעצמנו, כי אם צורך להגדרה חומרית מסויימת, במישור הגופני והנפשי. ויש להיפטר מצורך זה כדי להגיע לדבר האמיתי, לאהבה האמיתית. היוגה מגדירה את האדם כמשרת נצחי של אלוהים. "עבד אלוהים אנוכי" - זו הגדרה שמתייחסת לנצחי, אם במסורת הישראלית או ההודית. ומי שכמה לנצחי כזה, הינו מעבר להגדרות לאומיות ודתיות. אהבה עצמית אמיתית הינה לנשמה, ולא לגוף ולנפש. הנשמה היא הרוח שבנו. הבעיה שאת מעלה נובעת ומתייחסת לאי-ידיעת ההבדל בין חומר לרוח. אכן, מה הטעם להחליף חומר בחומר, או יהדות חומרית בהינדואיזם חומרי? זה כובל לעולם החומרי, וזה כובל לעולם החומרי. כבלים יהודיים, וכבלים הודיים. מה ההבדל? מי שמתקדם בחיים רוחניים יודע איך להעניק את מלוא הכבוד והאהבה להוריו, אפילו אם יחליף את שמו (או יוסיף שם רוחני לשם שהוריו נתנו לו). ההפך, הורים ראויים, מאוד ישמחו שבנם מתקדם למישור ערכי ורוחני גבוה יותר ולא יהיו צרי עיןזה מוסיף עומק למשפחה.

 

[תהלה לאל חי]

וכך השאלה נותרת בעינה:

למה להחליף דווקא לשם וודי? הדבקות באמת, אחד מכללי היסוד של היאמה-ניאמה. בבקשה ממך יקירי, הצמד לרגע לאמת: האין אתם מעניקים שמות וודיים בחניכה? אם נכון מה שאתה כותב, מדוע לא תעניקו שמות עבריים חלופיים?

 

[yogaoflove]

שאלה הרבה יותר עמוקה

יש כאן כמה שאלות יותר כבדות. האם מחליפים לשם וודי או לשם של האל במציאות הרוחנית? לאל שמות רבים. יש שמות תפקודיים, המתייחסים למעמדו, ויש שמות של יחסים, של אהבה, המתייחסים למעשיו, קשריו, אהבותיו, העדפותיו, יופיו, וכו'. אך כאן אנו נכנסים לשאלה הרבה יותר עמוקה - מה טבעו של האל. ואני מפחד שהיוגה מתארת את האל בשונה ממה שהדתות (אפילו ההינדוהיסטיות) מתארות. עד שלא נבין את האל באופן דומה, לא נוכל להעריך אם השמות הניתנים לאדם שקיבל חניכה הם שמות וודיים, יהודיים, או שמקורם מהמציאות הרוחנית, ובהיותם כאלה, מזמינים את היוגי להתעלות מדת ותרבות ארצית, מ"תרבות שלי תרבות שלך", להתעלות מהאשליה הגופנית. ברכות.

 

[תהלה לאל חי]

שורש העבודה הזרה:

"אלוה זה אחד הוא--אינו לא שניים ולא יתר על שניים, אלא אחד, שאין כייחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם: לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה, ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות; אלא ייחוד שאין ייחוד אחר כמותו בעולם." (הלכות יסודות התורה, משנה תורה, רמב"ם) והוא לבדו המציאות היחידה. וכל השאר, לרבות מה שאתה כותב, הם-הם האשליה.

 

[יוגי בר]

הבנה תובנה ופריזמה

היי גלעד בטוח שאין לך כוונה לקנטר ותהיה בטוח שאין לי כוונה לקטר. 1. הבנה כל אחד בדרכו ובמהלך חייו צובר את ההבנות והתובנות שלו וזה נעשה דרך הפריזמה האישית שלו(שמשתנה-אצלי- כל העת.) אתה מתייחס לוודנטה (דרך הלימוד שלך- אקדמי-מחקרי-אחר ו/או סינתזה של כולם) כדת במכלול ההינדוהיסטי. אני בשלב הזה של חיי ומנקודת ההתייחסות האישית שלי, בוחר להגדיר וודנטה כפילוסופיה מעשית. וככזו, ליצור איתה את הקשר. בברכה ואהבה יוגי בר