כואבת ובוכה
New member
לילדה שלי (אל נא תשפטו אותי)
אתחיל מזה: ...למרות הכל, מעתה אצחק מחיוך אנגב את דמעתך, אחבק, אנשק, אלטף, גם כשתצעקי - אנסה להתענג מקולך לא אשפוט אותך במילים ובטח לא בכעסים - אני אוהבת אותך מאוד גם אם לא הראיתי לך כלום בפנים!! ועכשיו בדיוק מסתיימת לה ההדגשה כי כל מילה שאכתוב כאן קשה. לפני כמה חודשים באותו שבוע שאבא היה במילואים פרצו לנו, את היית ישנה עם שני אחייך, בקומה למטה קרה דבר שלא ידעתם עליו..אונס! גם גנב וגם אנס - הוא פגע בי, ועשה מעשה נורא,היה מדובר בעבריין לא קטן, הוא פגע בי וצילק את נפשי הייתי שבורה כי מיד לאחר מכן פגע גם בגופי, כאן כבר הפנמתי הכל ושתקתי -ואת - את לא ידעת למה, מה קרה לי, למה אני השתניתי, לא דיברתי, לא ידעתי למי לספר שהאדם הזה פשוט אנס אותי באכזריות, רק המחשבה שאבא ידע ובדיוק כשהוא למילואים הלך, ראיתי רק את החינוך שלך ושל שני אחייך, היה עלי להיות חזקה ולא להשבר - למראית עין נראיתי חזקה - אבל למעשה תוך זמן קצר התמוטטתי - וזה פשוט יצא עלייך -ביקשתי כל פעם שלא יהיו מריבות בבית בניכם - כי כל טון בבית היה מעצבן אותי ומזכיר לי את האימה, ביקשתי כל פעם שתוותרי כי את הגדולה, ובצדק את לא הסכמת לזו ההגדרה כי גם לך מותר להיות מי שאת- פעם אחת, את בטח לא שוכחת את ענית לי ואמרת את דעתך אני לא הייתייכולה יותר - סטרתי לך, ודחפתי אותך, את, כל כך יפה ועדינה בכית וצרחת מכאב, ואני הייתי עיוורת כאילו לא ראיתי כלום, בהתקפת אמוק המשכתי לסתור לך, והשיער הארוך והיפה שלך כיסה את הפנים עם הדמעות, את גוננת על פנייך בידייך והתחננת שאפסיק אבל לא יכולתי, אל תשפטי אותי, הייתי כמו בטרוף, רציתי למות באותם רגעים, ידעתי שאסור לי להמשיך, אך נכנסתי לפרנויה של אותו לילה אכזרי. את הלכת לישון בוכה וממוטטת, יום למרת המחשבה שהלכת ככה לבית הספר מוטטה גם אותי. עוד לא חלף שבוע ושוב פגעתי בך הפעם זרקתי לך מילים קשות שאת טיפשה ובעצם מה לא, שוב בכית, שוב התחננת ואפילו אמרת לי לספר לך מה עובר עלי, ושוב לא יכולתי. רציתי לברוח להעלם ידעתי שעשיתי מעשה נורא ואת לא תשכחי לי את זה כל החיים, אני מצטערת אולי - אולי זה בכלל לא קשור לאונס, אולי זה בגנים אולי לקחתי משהו מאמא שפעם לפני שנים, אבא היה מכה אותה ואני, אני הייתי עדה להכל אמא פחדה לדבר ואת כל הכעסים היתה מוציאה עלי - מרביצה לי, מכה אותי באכזריות כשאבא היה הולך - כך היתה אמא שלי מוציאה את התסכול עלי. לאחר שהתגרשה נהייתה אמא לאדם אחר, אוהב, מחבק מנשק וגם היום או בעצם עד היום בגיל כבר אחרי 60 שנה היא לא מפסיקה לדאוג לי, לחשוב עלי, לחבק לנשק ורק בגלל שהיא הכתה על חטא סלחתי לה ואני אוהבת אותה נורא, ויודעת שעברה עליה פעם תקופה קשה. אז אולי תסלחי לי, תסלחי לי כי בדיוק לפני זמן מה, סיפרתי את הכל למישהו, מישהו מוסמך שיעזור לי לדבר על מה שקרא לי, אני מבטיחה שלא אגע בך יותר, אני אוהבת אותך מאוד ואת עוד לא מתארת לעצמך איך.
אתחיל מזה: ...למרות הכל, מעתה אצחק מחיוך אנגב את דמעתך, אחבק, אנשק, אלטף, גם כשתצעקי - אנסה להתענג מקולך לא אשפוט אותך במילים ובטח לא בכעסים - אני אוהבת אותך מאוד גם אם לא הראיתי לך כלום בפנים!! ועכשיו בדיוק מסתיימת לה ההדגשה כי כל מילה שאכתוב כאן קשה. לפני כמה חודשים באותו שבוע שאבא היה במילואים פרצו לנו, את היית ישנה עם שני אחייך, בקומה למטה קרה דבר שלא ידעתם עליו..אונס! גם גנב וגם אנס - הוא פגע בי, ועשה מעשה נורא,היה מדובר בעבריין לא קטן, הוא פגע בי וצילק את נפשי הייתי שבורה כי מיד לאחר מכן פגע גם בגופי, כאן כבר הפנמתי הכל ושתקתי -ואת - את לא ידעת למה, מה קרה לי, למה אני השתניתי, לא דיברתי, לא ידעתי למי לספר שהאדם הזה פשוט אנס אותי באכזריות, רק המחשבה שאבא ידע ובדיוק כשהוא למילואים הלך, ראיתי רק את החינוך שלך ושל שני אחייך, היה עלי להיות חזקה ולא להשבר - למראית עין נראיתי חזקה - אבל למעשה תוך זמן קצר התמוטטתי - וזה פשוט יצא עלייך -ביקשתי כל פעם שלא יהיו מריבות בבית בניכם - כי כל טון בבית היה מעצבן אותי ומזכיר לי את האימה, ביקשתי כל פעם שתוותרי כי את הגדולה, ובצדק את לא הסכמת לזו ההגדרה כי גם לך מותר להיות מי שאת- פעם אחת, את בטח לא שוכחת את ענית לי ואמרת את דעתך אני לא הייתייכולה יותר - סטרתי לך, ודחפתי אותך, את, כל כך יפה ועדינה בכית וצרחת מכאב, ואני הייתי עיוורת כאילו לא ראיתי כלום, בהתקפת אמוק המשכתי לסתור לך, והשיער הארוך והיפה שלך כיסה את הפנים עם הדמעות, את גוננת על פנייך בידייך והתחננת שאפסיק אבל לא יכולתי, אל תשפטי אותי, הייתי כמו בטרוף, רציתי למות באותם רגעים, ידעתי שאסור לי להמשיך, אך נכנסתי לפרנויה של אותו לילה אכזרי. את הלכת לישון בוכה וממוטטת, יום למרת המחשבה שהלכת ככה לבית הספר מוטטה גם אותי. עוד לא חלף שבוע ושוב פגעתי בך הפעם זרקתי לך מילים קשות שאת טיפשה ובעצם מה לא, שוב בכית, שוב התחננת ואפילו אמרת לי לספר לך מה עובר עלי, ושוב לא יכולתי. רציתי לברוח להעלם ידעתי שעשיתי מעשה נורא ואת לא תשכחי לי את זה כל החיים, אני מצטערת אולי - אולי זה בכלל לא קשור לאונס, אולי זה בגנים אולי לקחתי משהו מאמא שפעם לפני שנים, אבא היה מכה אותה ואני, אני הייתי עדה להכל אמא פחדה לדבר ואת כל הכעסים היתה מוציאה עלי - מרביצה לי, מכה אותי באכזריות כשאבא היה הולך - כך היתה אמא שלי מוציאה את התסכול עלי. לאחר שהתגרשה נהייתה אמא לאדם אחר, אוהב, מחבק מנשק וגם היום או בעצם עד היום בגיל כבר אחרי 60 שנה היא לא מפסיקה לדאוג לי, לחשוב עלי, לחבק לנשק ורק בגלל שהיא הכתה על חטא סלחתי לה ואני אוהבת אותה נורא, ויודעת שעברה עליה פעם תקופה קשה. אז אולי תסלחי לי, תסלחי לי כי בדיוק לפני זמן מה, סיפרתי את הכל למישהו, מישהו מוסמך שיעזור לי לדבר על מה שקרא לי, אני מבטיחה שלא אגע בך יותר, אני אוהבת אותך מאוד ואת עוד לא מתארת לעצמך איך.
