לילה טוב

[ה מוזה]

לילה טוב

זה היה אחד הלילות הפחות טובים היותר קשים אחד הלילות שהייתי מעדיפה שלא לפתוח מחשב .... עצוב לי קצת ואני כמו ציפור שהכאיבו לה בכנפיים לפעמים אני חושבת לעצמי שאולי אני לוקחת יותר מדי ללב לילה שאני מוכנה למחוק... מחר יום חדש אז לילה טוב בתקווה למחר מואר יותר והכי מטורף שאני חוששת ללחוץ כאן על שלח .. אוף

 

[יוֹאב]

מוזה ../images/Emo24.gif

במיוחד בשבילך אני מקדיש קטע משיר יפהפה של הגדול מכולם

"לא לקחתי ללב, את זה וההוא, בבוקר קשה התחלתי לרוץ, לא לקחתי ללב, כשכולם נשברו, נהייתי חשוד, לא לקחתי ללב, לא נשברתי נפשית, מתוך הסיבוך, עשיתי היפוך, הדלקתי ת´אור הקטן הפנימי, שמאז ותמיד זה האור החשוב. אל תיקחי לך ללב, את כל מי שמאשים, זה שאמר לך אוהב, ואחר כך הכחיש, אל תקחי לך ללב את היום המעונן, הדמעות לפעמים זולגות מעצמן. העולם הטועה ימשיך עוד לטעות, את מה שקורה רק ההיסטוריה תשפוט, תיזכרי איך בלונדון ביום של מועקה, צחקנו מהמלך והמלכה." עם המון

ות ו

ים

 

[ה מוזה]

../images/Emo9.gif שוב פעם אתה מצליח לחייך אותי

אל תקחי לך ללב את היום המעונן, הדמעות לפעמים זולגות מעצמן. העולם הטועה ימשיך עוד לטעות, את מה שקורה רק ההיסטוריה תשפוט.. (אגב הצבעתי לזה ..) תודה יו-אב

 

[מישהי שאיכפת לה]

ה מוזה יקרה../images/Emo24.gif

גם עליי עוברים ימים לא קלים בניהול ולכן לצערי אני יכולה להבין אותך, ולהגיד לך שאני מקווה שיהיה לשתינו ולכל מי שמתמודד עם הימים הלא קלים, [כל אחד מסיבותיו הוא], שיהיה קצת יותר קל ויותר פשוט. סיפרת שאת חוששת ללחוץ על "שלח", אני מבינה אותך, אבל יחד עם זאת אומרת שלפעמים אין ברירה וצריך לשתף מישהו/מישהי במצוקה שלנו, כי אחרת נתמוטט וזה לא מה שאנחנו רוצים שיקרה, זה לא בריא בשבילנו, והגולשים צריכים אותנו חזקים שזה דבר לא פחות חשוב. מאחלת לך שהיום הזה יעבור קצת יותר בקלות, ליאת.

 

[ה מוזה]

ליאת מקסימונת ....

אתמול וגם עכשיו לפעמים מרוב שקשה אפילו לא יוצאות מילים ... לא יודעת , המשפט הזה שכתבת "והגולשים צריכים אותנו חזקים .." פשוט לא יודעת ...מזכיר לי אתמול באחד המסרים כתבתי לגולשת מצטערת שיש לי חולשות או בעצם לא מצטערת אני לא חושבת שאני רוצה שיראו בי איזו חומה חזקה אני מעדיפה שיראו בי בן אדם כמותם ... ואת , את באמת מיוחדת ואכפתית ואני מקווה שכולנו וגם את נדע ימים ולילות יפים יותר

תודה ..

 

[מישהי שאיכפת לה]

ה מוזה יקרה../images/Emo24.gif

תודה על תגובתך המרגשת האנושית ומחממת הלב, ליאת.

 

[sh53]

מקווה שעכשיו את מרגישה יותר טוב../images/Emo140.gif

את יכולה להעלות כאן את מה שאת מרגישה בפנים. קראתי מה שאת כתבת בהודעה אחרת, שבגלל כל הנושא של ההדלפות את לא מרגישה בנוח להעלות את זה לכאן, ואני חושבת שדווקא כן העלות, כן לפרוק את הלב ולא להשאיר את הדברים בפנים. היי את עצמך, אם את אוהבת לשתף ולספר, אל תשתני בגלל אנשים שלא שווים את זה. נתמודד עם כל מצב שיהיה כאן ואיתך

 

[ה מוזה]

את צודקת שלא להשתנות בגלל אחרים

לא יודעת למה או אולי יודעת מצאתי את עצמי אחרי שכתבתי את הכמה שורות האלו פשוט מהססת עם היד על השלח כנראה שהצורך לפרוק טיפונת היה חזק יותר אני שמחה שעשיתי את זה לילה שהותיר אותי מבולבלת וקצת חסרת כוחות אולי טעיתי עם הציפיה הזו שאני אקבל הבנה כאדם הרגשתי כמו דלי מים קרים נשפך עלי כמו סטירה אז עשיתי החלטה כמנהלת ופתאום כאילו ..אני איזו זרה שיורים בה מילים בלי לחשוב בלי לשאול בלי לנסות להבין .. פפפפפ.... תודה יקירתי

 

[Pure SilenCe]

לילה מאוד קשה ../images/Emo10.gif

ולפעמים היו לילות שהייתי אומרת: "היה קשה אבל הסוף טוב" הפעם אני לא יכולה לומר זאת אפילו שכולם בריאים ושלמים אני מרגישה מפורקת.

 

[ה מוזה]

זה סוחט אנרגיות וכוחות נפש ..

לילות כאלו לפעמים ההרגשה מגיעה אחרי הלילה.. אני יודעת שתמצאי בתוכך את הכוח ואת הדרך לעוד לילות יודעת למה ? כי את באה ממקום של אהבת אדם אמיתית

 

[Pure SilenCe]

../images/Emo20.gif הלוואי...

 

[ה מוזה]

יש לי שני כובעים

כובע אחד מלטף כובע אחד מנהל פעם בכמה זמן מחליפה כובעים והם כנראה לא מבינים יורים בי במילים לא עצרו לרגע לחשוב שמבעד לכובעים יש שם אותי זו שהקשיבה ומחתה דמעה והיתה שם בליטופים החלטה אחת ומילים נורו כחיצים יש לי שני כובעים האחד כחול השני חברי ושניהם ביחד זו בסכה אני ----------------------------------------- אתמול בשם שני הכובעים כתבתי בפורום את זה זה נמחק כמו עשרות ההודעות האחרות שעלו בערב אומלל "לא רק אתן ......פגועות חשבתי שלא להגיב על מה שנכתב כתגובה להודעת המחיקה חשבתי לי לשתוק לעצמי לספוג שוב את העלבון והאכזבה .. כנראה שיש צורך בהסבר כי ציפיתי כאן למידת ההבנה ..במיוחד מכן מעבר לכך שאני צוחקת איתכן בצאט , או כאן בפורום בכל מיני שרשורי אוף מצחיקים וקלילים , יש לי גם את החובה כלפי גולשים אחרים , לכבד ולשמור את ההודעות שלהן ראויות . אני לא יודעת עד כמה ניסיתן להבין את הצד שלי .. כנראה שכלל לא , כי אף אחת מכן לא מצאה לנכון לשאול אותי במסר אישי , אותן מסרים שחלקכן מכירות כה טוב כשזקוקות לאוזן קשבת או לכל דבר אחר ..מעולם לא התחמקתי מתשובה הצורה הזו של להגיב לי "לא לעניין " .. מבלי כלל לעצור לרגע ולחשוב .. אולי השיקולים למחיקה לגיטימיים ? אולי היא שקלה אלף פעמים האם למחוק ? אולי זה לא היה קל לה ? אף מסר אחד . חשבתן לרגע מה אתן הייתן מרגישות לו הייתן כותבות מכתב מן הלב אולי לאיש שהציל את חייכן אולי למישהו אחר ..ומוצאות את המילים שלכן בשרשור של בדיחות פרטיות שאתן לא מבינות ואין לכן מושג מה הקשר ? כפי ששמרתי ואמשיך לשמור על כבודו של כל מכתב כאן ,גם שלכן כך עשיתי גם הפעם .ושלא תחשבו לרגע אחד ..שזלזלתי בשרשור שלכן הוא לא היה במקומו ,חבל שאין בכן את מידת ההבנה שחשבתי .. המחיקה נעשתה מתוך שיקול דעת כאדם וכן...כמנהלת פורום שמחויבת לכל הכותבים כאן . ------------------------------------------------------------- ספגתי אתמול מילים קשות מעל במת הפורום של אותן גולשות שכל כך קרובות לליבי שלא היה מסר אחד או לילה אחד של קריאה לעזרה שלא הייתי שם בכל דרך .. יכול להיות שאני לוקחת ללב יותר מדי ועלה לי בהרבה קושי לכתוב לבסוף הודעה בגלוי באמת שחשבתי להבליג ולשתוק .. הערב נגמר במסרים של התנצלות אבל הטעם המר עדיין נותר ..

 

[Pure SilenCe]

את יודעת מה?

אל תתנצלי. את לא לבד כאן. גם אני, כמוך, מחולקת לשניים. אני חברה בפורום. אני חברה של הפורום. אבל בראש ובראשונה, אני המנהלת. כשהקמתי את פורום, באו בנות מיואל ושאלו: "יא את מנהלת" ועניתי שכולנו מנהלים פה. כולנו מנהלים פה פורום תמיכה, בית אוהב. זו המטרה. מתי אני מנהלת כחולה? כשהחברה שבי לא תתמודד עם הבעייה. לא פעם הנפתי דגל ומתחתי קו. "עד כאן !" מפה אני שמה קץ ולא מסכימה יותר. זו גם הסיבה שאין ריבים בפורום וכי מחלוקות מקבלות צורת ביטוי הולמת ולא התלהמות. הרגלתי אותם מההתחלה שבבית הזה אין במה לריבים. חילוקי דיעות יתקבלו בברכה כשהם לא מעליבים או פוגעים. גם כשיש מצוקה או אובדן, אז אני מנהלת. מגייסת את כל מה שלמדתי בדרך, את כל מה שעוד לומדת, בייחוד מסהר, ומנסה לפעול ביעילות. אל תתנצלי על שאת צריכה לשמור על הבית שלך. כמו בכל מסגרת, יש חלוקת תפקידים. תפקיד הגולשים הוא לכתוב, להגיב, להיות שם בשביל.. תפקידך גם הוא כזה, אבל יש לך גם תפקיד חשוב לוודא שהבית שלכם נשמר. אם מחקת משהו, אזי היה צורך. לפעמים כובע המנהל זקוק לך. כל זמן שאת שומרת על ביתכם, את עושה עבודה נפלאה. והערות? מתקבלות בברכה. לא על גבי הפורום ולא בצורת התלהמות ותקיפה. והכי חשוב מוזה.. את לא לבד. עומדים לצידך מנהלים רבים שיישמחו להיות כאן בשבילך, לפרגן לך, לתת עצה או סתם כתף. תמשיכי להיות חברה. זה לא מפחית מערכך כמנהלת. זה רק מוסיף.

הייתי חייבת להגיב.. ועכשיו אמת אני עפה לסדר את הבית. אחזור אח"כ.

 

[ה מוזה]

זהו ש .. אני שלמה עם ההחלטה

שלי כמנהלת וזו לא היתה החלטה קלה אחר כך הכובע השני שלי קצת לקח ללב..

תודה פיור .. ( והיית חייבת להזכיר סידור בית ? מוזה מציצה על הבלגן שלידה) לא יודעת מה עוד לכתוב.. תודה פשוט תודה

 

[ה מוזה]

../images/Emo10.gif והירי ממשיך

עצוב לי כל כך כואב לי ולמה לכל הרוחות אני צריכה את זה ? ואני כועסת ומאוכזבת והכל ביחד מסרים שיורים מילים ישר ללב אני מצטערת אם זה לא מובן עדיף שאני אכבה מחשב

 

[Pure SilenCe]

אולי פסק זמן זה טוב עכשיו

תנשמי אוויר נקי. תחזרי מחוזקת יותר.

 

[ה מוזה]

ומה עושים עם האכזבה ?

ומה עושים עם התחושה הקשה שלי כאדם שנתתי את כל כולי כאדם ,האם לא מגיע לי אותו יחס? אותה הבנה כבוד בסיסי שקיים בין אנשים ,גם וירטואלים גם חברים בבית וירטואלי .. ואני שואלת את עצמי אם לא טעיתי כשהסרתי את כובע המנהלת והפכתי לחברה לאחת שצוחקת ביחד איתם ונותנת להן להכנס לי לכל הנימים של הלב , אז מה עושים עם האכזבה ? שאותן אלו שהענקת להן מבלי לבקש דבר .. לא יכולות לגלות מעט הבנה ,או לכבד את הבית , את הפורום את הבמה ..איזה טעם מר וכואב עוטף אותי עכשיו אני מעלה בכל סופ"ש פינת מכתבי תודה לאלמונים ההחלטה למחוק שרשור של בדיחות פרטיות שנוצל"ש לשרשור זה לא היתה קלה כי אני יודעת מה הסתתר מאחרי זה אני יודעת את הכוונה להעלות חיוך על פני אחת שקשה לה אבל מה יכול להבין מכך גולש מזדמן שכתב מכתב תודה יש שם מכתבים של תודה על הצלת חיים ולער"ן ועוד ועוד ואותם גולשים לא מצויים בהווי הבדיחות הפנימי והיה שם שרשורפלצת שחרג מהטעם הטוב מחקתי והעלתי הודעה עם סיבה למחיקה ועם התנצלות מהנמחקים אז עכשיו יורים חיצים בעצם עד עכשיו .. של קטנוניות "למה לא שלחת מסר לפני "? העלתי הודעה פומבית ,זה לא מספיק ? וגם אם טעיתי בכך שלא שלחתי מסר בנוסף להודעה בפורום לי לא מגיע מידת ההבנה ? אין לי מושג אפילו למה אני כותבת כאן בעצם כן כי אני לא יכולה לכתוב את כל זה שם שם אני צריכה להיות מנהלת שמבליגה וסופגת עשיתי צעד אחורה החלטתי להניח לכובע של החברה כנראה שבגלל זה אנשים מרשים לעצמם לירות מילים אני כבר לא יודעת ..לא יודעת לא יודעת מה עושים עם האכזבה ? האם הייתם מוחקים ? זה השרשור וזו דוגמא לאחת ההודעות שנמחקה "רק ככה נדבקים - אז מתי את באה? אני נכנסת לאמבטיה לעשות רגלים ידים ושחי ללבוש את הבגדים הכי סקסיים שלי תעשי טובה רק כשאת באה תביאי איתך את xxx אולי תגאלי אותה מיסוריה... ואני אני אמשיך לאהוב גברים!!! ומה אמור להבין מזה גידי שכתב תודה לאיש שהציל אותו או גולשת שמודה למתנדבת ער"ן על הצלה .. עליהם חשבתי ומגיע לתודות שלהם במה מכובדת לא , אני לא מתחרטת לרגע אחד שמחקתי רק חבל שהמחיקה הזו הולידה הר וזה היה כל כך טוב לשחרר כאן חלקיק ממה שאני מרגישה

 

[Pure SilenCe]

אוי כמה אני מזדהה..

אולי בעצם אני לאיכולה לומר שמזדהה, כיאני לא בטוחה שאת מרגישה כעת כמוני.. אני מרגישה כישלון. אני מרגישה מחנק. כל הכוח שהיה בי אבד. הפעם זה לא שנגמרו הכוחות ומחר אגייס שוב. הפעם זה אחרת. אני לא מוצאת את מי שהייתי עד אתמול בערב. אני כל כך מבינה אותך. להשקיע את כל כולך מבלי לבקש מאום בתמורה ואז לקבל סטירת לחי.. זה כואב. הלוואי והיו לי המילים לחזק אותך, אבל אני לא יכולה כרגע. אני ארגיש צבועה לחזק אותך כשאני עצמי מרגישה כל כך תלושה כרגע. קחי אוויר לנשימה. צעד צעד, זה יעבור. את לא לבד.

 

[שומרת מסך07]

מוזית../images/Emo140.gif

מוזית-מחזקת אותך כמה שרק אפשר. אני בטוחה שבאיזשהו מקום, למרות הפגיעה האישית שנכנסה הישר פנימה, את יודעת שהחיצים לא הופנו אליך ישירות ובאופן אישי אלא אליך כמנהלת פורום. שלא תתני לשום משבר שכזה לשנות את מי שאת ואת הצורה שאת מתנהלת (מעבר לקבלת ביקורת בונה-שרצויה תמיד).

 

[ברבורה לבנה]

../images/Emo24.gif יקירתי מוזתי...../images/Emo151.gif

למרות שהחלטתי שדי מסוכן לי כאן... חייבת לשלוח לך חיבוק אמיץ של אהדה, הבנה ותמיכה.... כן, כואב לי כשצובטים אותי ומאחורי המסיכה - אני דומעת כמו אותו ליצן בוכה.. ותמיד ברגעים אלה אני נזכרת בשירו של בני ברמן: הליצן היו היה פעם, כך סבתא אומרת היו היה פעם קרקס, מחבל אל חבל, שם דמות מקפצת, זו דמות הליצן הננס.. שמש עולה יורד גם הליל אך הליצן עוד ממשיך וצוהל... עיניו מעולם לא ידעו מה זה בכי אך עת לזירה הוא נכנס, פורץ הקהל בתשואות חן לפתע... לכבוד הליצן הננס, שמש עולה.... אך ערב אחד, אביו מן החבל, נפל וגופו התרסק... בכה הקרקס וטמנוהו בקבר... אך... בנו הליצן עוד צוחק.... שמש עולה...