לילה לבן

[~Lia~]

לילה לבן

צפיתי בתוכנית של יעקוב אילון הערב... לישון אני כבר לא אוכל הלילה... זה כנראה הולך להיות עוד לילה לבן לראות את הבניין קורס...שוב עלו כל השאלות... האם הוא סבל? האם כאב לו? האם הוא פחד? האם הוא הבין שזה הסוף? הקטע עם השוטרת הוא ששבר אותי...לשמוע את הפחד בקולה, את הכאב... וחשבתי עליו... מה הוא הרגיש אם בכלל... אני כבר מתחילה לקלוט שהוא לא כאן יותר אבל חייבת לדעת שלא כאב לו, שהוא לא סבל, שפשוט הוא ראה אור לבן והלך אל האור. אמרו לי שהוא בטוח לא סבל כי לא הגיע לו לסבול...אבל גם לא הגיע לו למות... רק רוצה לדעת שהוא לא פחד... אבל לעולם לא אדע...

 

[הלן...אמא של אמיר]

שלום ליאת

גם אני צפיתי בתוכנית של יעקב אילון. היה מרגש מאד לראותך שם. ורק התחזקתי מאישיותך. השאלות שאת שואלת, גם אני שאלתי אחרי שבני נהרג. כנראה שתמיד עולות השאלות האלה לאויר. אגב, ביום שבת או שישי הייתי בפורום שלך וכתבתי לך בכדי לחזקך כאשר ראיתי את כל הבלאגן שהיה שם. מקוה שהספקת לקרוא. שולחת לך חיבוק חם. הלן.

 

[~Lia~]

תודה על תגובתך בפורום

אני מצטערת שנאלצנו למחוק את כל התגובות. ביקשתי מהנהלת תפוז למחוק את כל מה שהיה קשור לאדם הזה שניסה להשתלט על הפורום. פשוט לא יכולתי לסבול את המחשבה על הרוע הזה באתר של שי.

 

[הלן...אמא של אמיר]

שמחה לראותך פה

לצערינו תמיד נמצא מישהו עם רועה, שלא בוחל בשום אמצעי. גם לי היה מאד עצוב לראות את זה. קבלתי את עצם המחיקה בהבנה גמורה. וטוב עשית שמחקת את כל ההודעות. האם התחלת לחשוב על הנצחה של שי? וכיצז את חושבת לעשות את זה?

 

[~Lia~]

הנצחה

נראה כי זה כל מה שאני עושה בחודש האחרון דבר ראשון, קניתי כוכב ונתתי לו את שמו. הכוכב שי לוינהר מצוי בגלקסיה אוריון. עכשיו אני רק צריכה לקנות טלסקופ כתבתי לו שיר ונתתי לחבר זמר להלחין ולבצע יצרנו קלטת וידאו בת 6 שעות עם ראיונות של חברים מארה"ב, חברים ללימודים ולעבודה, משפחה, תמונות, וקטעי וידאו. אנחנו עושים לו ערב זכרון בנובמבר עם חברים ומשפחה. ביקשתי מכל החברים לכתוב מכתבים לספיר שיתארו אותו וכבר התחלתי לקבל כמה. בעתיד אני רוצה גם לתת מלגות על שמו אבל אני חושבת שקודם כדאי להתבסס קצת. שמו יוסף בפינת הנצחה לחללי צה"ל וחללי טרור בישוב שלו, נווה מונוסון. בשבט הצופים בו הוא היה רשג"ד יעשו פינה לזיכרו. ואני עוד חושבת על רעיונות.

 

[Lihy&Nogi@Zimb]

עוד רעיון

קחי מכתבים נבחרים כמה הספדים והמון תמונות ותערכו אותם לספר/חוברת זיכרון.... אנחנו עשינו את זה לג´נג´ית המדהימה שלנו ז"ל ....וכשיש געגוע ועצוב אנחנו פותחים את החוברת ומזילים על התמונות המדהימות עוד דימעה ... הג´נג´ית ( בת דודה שלי ) גם היתה ילדה שכתבה המון ( יומן וסתם פטקים ) אז אספנו גם כאלה ( כמו פטק מבוקר שהיה לה טוב והיא כתבה סתם "טוב לי היום ואני מאושרת" וכו´

 

[ניצן16]

הלן, סליחה על הציפה

אבל הייתי בטוחה שהתוכנית על האסון במגדלי התאומים עם יעקב אילון תשודר ביום רביעי בערוץ 2. לא ככה? ואם לא- מתי היא שודרה? לא היה לזה פרסום בעיתון... או שהיה ולא ראיתי???

 

[עדנה, אמא של אייל]

הוי ליאת...והלילות הלבנים שמתחילים

וממשיכים אצלך..... ואיך הכל מוצף ומועלה שוב ושוב....כי מדברים על זה. ולא רוצה להגיד קלישאה כמו "תחזיקי מעמד"......רוצה רק להגיד שמבינה. אישה מיוחדת את.

 

[אחת מהצד]

היי חמודה

מה שלומך?

 

[~Lia~]

לילה קשה

יושבת מול המסך, חושבת על הקול של השוטרת ההיא, מדמיינת אותו ובוכה. בוכה בעיקר כי אני יודעת שלעולם לא יהיו לי תשובות. כל כך קיוויתי שכשימצאו אותו אני אדע. אבל טעיתי. הדבר היחיד שאני יודעת כעת הוא שלעולם לא אדע. מרגישה כאילו זה קרה אתמול כי רק בזה אני עוסקת ומפחדת מאוד שבשבילי תמיד זה יהיה כאילו קרה אתמול. שלעולם לא אצא מזה כי אני צריכה תשובות. ואין.

 

[הלן...אמא של אמיר]

ליאת

האם יש איתך ועם ספיר כעת עוד מישהו?

 

[עדנה, אמא של אייל]

לילה לכן יקרות...מקווה שתצליחו

גם אתן בכל זאת לישון.

 

[~Lia~]

כן

אני חיה כיום אצל אמא שלי. חשבתי שזה מוקדם מדי עדיין לעבור לדירה משלי.

 

[הלן...אמא של אמיר]

טוב את עוש שאת אצל אימך.

ולגבי ההנצחה. כל מה שכתבת, זה ממש טוב, תעשי כל הנצחה שתעלה לך בראש. לפי כל הרשימה, את בודאי עסוקה מאד, והרי בנוסף לכל העיסוקים הקשורים להנצחה, אני לא שוכחת שאת גם מטפלת בספיר הקטנה. את כנראה אישה יצירתית מאד, ואני מאמינה שזה יעזור לך בהתמודדות.

 

[~Lia~]

כל הפעילויות האלה...

עוזרות להעסיק אותי אבל אני כבר תוהה...מה אני אעשה אחרי שיגמרו פעולות ההנצחה? מרגישה כאילו אני לא מתמודדת...רק בורחת...אבל בסוף. כבר לא יהיה לאן.

 

[אחת מהצד]

למה? מה זה להתמודד לפי לדעתך?

 

[אחת מהצד]

לילה טוב לכל מי שעדיין ער/ה

 

[~Lia~]

להתמודד = להתקדם הלאה

אני סתם דורכת במקום

 

[BooBee]

ליאת, אין דרך נכונה

אני בעד לעשות איך שזה מרגיש לי. תראי, אני קראתי את מה שכתבת וזה בכלל לא נראה כמו לדרוך במקום. את עושה כל כך הרבה דברים מדהימים לדעתי. גם העובדה שניהלת את הפורום היתה מדהימה בעיניי, כי אני יודעת כמה זה קשה. אין דבר כזה להתמודד נכון. כל שלב של עיבוד האבל שלנו גורם לנו לעשות דברים שאולי יתפשו כמוזרים או "לא במקום" אצל האחרים. שיקפצו. אני גם רציתי להגיד משהו לגבי התוכנית של יעקב איילון, ראיתי חלקים ממנה והיה לי קשה, אז לא הסתכלתי כל הזמן, ואז ראיתי אותך. ואני יכולה להבין את הרצון שלך לדעת מה עבר עליו ברגעים האחרונים, אם כאב לו, אם הוא קרא בשמך, אם אני-לא-יודעת-מה היה שם. כולנו ככה. זה כמו שאני חושבת על אחותי, מה היה לה ברגעים האחרונים. האם נפטרה תוך כדי שינה, או התעוררה ואז נפטרה. גם הנתיחה אחרי המוות לא נתנה לנו תשובות. רק שמות של חומרים שיש בגוף וכל מיני מונחים משפטיים. זה לא מה שהביא לנו את השלווה. זה לא מה שגרם לנו להפסיק לחשוב מה היה שם, מה קרה שם. ואת, בדיוק כמוני, לעולם לא תדעי, והחיטוט הזה הוא רק מקשה, כי כמו שאת אין לך מושג מה עבר עליו ברגעיו האחרונים, את גם לעולם לא תדעי, אז עדיף לוותר מראש, כי אין מצב שנדע מה קרה להם, על מה הם חשבו. ליאת, אני רוצה שתדעי שאני חושבת עליך ושולחת לך חיבוק חם ועוטף, ויודעת, פשוט יודעת, שיש סיבתיות בעולם המטורף הזה. אני מאוד מאמינה בזה, שכל מה שקרה לנו, היה צריך לקרות. אני לא אומרת בואי נסתכל על הצד החיובי, כי גם אני, שנה אחרי האסון הפרטי שלי, עוד לא מצאתי מה כל כך טוב בעובדה שאחותי מתה בגיל 21. אני רק אומרת, שכמו שיש לי את האפשרות לבחור לחשוב מחשבות עצמאיות משלי, שאני ממציאה על המקום בלי להניד עפעף, אני יכולה באותה מידה לחשוב שלאחותי טוב עכשיו, שאחותי מתה בלי שיכאב לה, בדיוק כמו שי היקר שלך. ששניהם עכשיו יושבים שם וחושבים עלינו, או מסתכלים לתוך הבית שלנו ומחייכים כל לילה לפני שאנחנו מניחות את הראש על הכרית ומקוות להרדם הפעם ממש מהר. אני יודעת שיש הרבה דברים שלא הספקתי להגיד לה, אבל הכי חשוב, אני חושבת, זה ששבוע בערך לפני שמתה, אמרתי לה כמה אני אוהבת אותה. אני מתנחמת בזה, לפחות. זה קצת מרגיע אותי. ואם היא יכולה להסתכל עליי, אני מקווה שהיא קוראת בדיוק מה שאני מקישה לך עכשיו. בדיוק כמו שלפעמים אני כותבת משהו מאוד ארוך, ומשאירה את המחשב דלוק, שאם במקרה תעבור בסביבה תוכל להציץ. כשכתבתי במגזינים לפני חצי שנה(זו היתה העבודה הקודמת שלי), הייתי פותחת את המגזינים בכתבות שלי ומשאירה אור קטן בחדר, מאותה סיבה. ולפעמים כשאני אצל ההורים שלי, אני יוצאת לעשן סיגריה סמרפסת ומדברת אליה, את יודעת, על כל מקרה. בגלל זה אני אומרת שאין דרך נכונה להתמודד, או לשאול, או לחטט, או לכתוב. תעשי מה שאת מרגישה. זה הרבה פחות קשה לחיות ככה, לדעתי. לילה טוב ונשתמע. רויטל.

 

[אחת מהצד]

דורכת במקום?

ליאת יקרה קחי כסא. שבי. נוחי. את לא בשום מירוץ מה שיש לך להתמודד איתו עכשיו זה לא עוד פרוייקט זה לא עוד נושא זה לא משהו שמסמנים עליו ´וי´ ומשיכים הלאה להתמודד עכשיו זו מלה חדשה זה להמשיך לחיות ואחר כך לחיות נעים. ואחר כך לחיות טוב. וגם לא כל כך מתקדמים פה הלאה הולכים קדימה, הצידה, אחורה, נופלים. ההתמודדות היא לבחור מחדש בחיים לגדל את ספיר עם שמחה ואהבה ההתמודדות היא גם לקום בכל פעם מחדש ורוצה להגיד לך יקרה שאחרי תקופה כל כך קצרה את מתמודדת באופן מעורר קנאה אחת סתם שמחבקת באהבה