לילה לבן

[אילה1]

אחת, אהבתי

אוהבת את הדרך שלך (גם את דרך החשיבה וגם את הדרך בה את מצליחה להעביר את התחושות לכתב) אילה

 

[אחת מהצד]

../images/Emo39.gif תודה

 

[אחת מהצד]

אהה.

זוכרת איך זה יכול להטריף. ההתעסקות הזו ב"האם הוא סבל". אולי תנסי לחשוב ראציונאלי קצת. ונניח שכן? סבל. פחד. למה את צריכה לדעת את זה עכשיו. לא סתם יכאיב לך יותר? פשוט תחליטי לך שהוא לא סבל ולא פחד. ושכמו שאת חשבת, גם הוא האמין עד רגע ההכרה האחרון שלו שהוא יצא מזה. ומה שיותר חשוב זה שעכשיו הוא כבר לא סובל. ומה שהכי חשוב, זה שתנסי לא לחשוב. יתר טוב סתם לבכות

 

[~Lia~]

יש רגעים בהם המוח משותק

וזה פשוט לא אפשרי לחשוב באופן ראציונאלי. רק הלב עובד. ואני חייבת לדעת למרות שזה כבר לא משנה. חושבת על הפעם האחרונה שראיתי אותו. על האור שקרן ממנו. איך יכול להיות שאדם כזה סבל? זה פשוט לא הגיוני. אבל איך יכול להיות שאדם כזה מת? אם הוא היה מסוגל למות, הוא כנראה גם היה מסוגל לסבול. פשוט אין חוקים, אין הגיון ואין צדק.

 

[אחת מהצד]

נכון. פשוט אין

גם באמת הזמן של הלב. ובכל זאת. עכשיו אולי אפשר להקל עליו. תחשבי על זה כעל הישרדות. על לנסות לעשות סדר בכאוס. ובעולם של האין.

 

[הלן...אמא של אמיר]

ליאת, האם קבלת החלטה

לגבי המשך הצפיה שלך בתוכנית של יעקב איילון על האסון בניו יורק? אולי כדאי לך פשוט לא לצפות בזה?..זה הרי מענה אותך ולא תורם לחיזוקך. תראי מה עובד עליך הלילה בעיקבות התוכנית הזו. אם את רוצה לא להפסיד את התיעוד של האירוע שנעשה על ידי יעקב אילון, תקליטי את התוכנית...ותשמרי אותה לזמנים אחרים, יכול להיות שבבוא הזמן יהיו לך מספיק כוחות, ויכול להיות שכלל לא תרצי לצפות בזה.

 

[~Lia~]

אני לא חושבת שאצפה בהמשך

הייתי שם. חייתי את זה. אין לי מה ללמוד מהתוכנית.

 

[מיכל@בר]

ליאת יקרה, שעוד הרבה לילות לבנים

נכונים לך (ואני מאחלת לך כמה שפחות מהם), שבלילות האלה, החשוכים, מתנקז הכל. הכאב, הגעגוע, הזכרון וכל התחושות האלה שמלוות אותנו כמו צל.. מאחלת לך מעטים מהם...