אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
ליל מנוחה
- פותח הנושא גילה זילברמן
- פורסם בתאריך
כמו שכבר כתבתי אבל לא נראה לי
ששמו לב לזה כל כך.... לי יש חרדות אבל לא דיכאון... פעם הייתי בדכאונות ואני לא רוצה להזכר בהם... גם אמא שלי לפעמים בדכאונות וזה דבר רע רע רע רע ואני לא כל כך אשמח להכנס לפורום שנקרא על שמו כי זה יזכיר לי את הימים שעברו... את מה שהיה פעם... לא כל מי שחרד מדוכא. וכמו שכתבת בוזיקית - קשה להכנס לסהר נכון? את צודקת. אולי בסוף גם יהיה קשה להכנס לכאן? מי אמר שהמצב לא יגיע למה שיש בסהר? הרי זה דכאון..
ששמו לב לזה כל כך.... לי יש חרדות אבל לא דיכאון... פעם הייתי בדכאונות ואני לא רוצה להזכר בהם... גם אמא שלי לפעמים בדכאונות וזה דבר רע רע רע רע ואני לא כל כך אשמח להכנס לפורום שנקרא על שמו כי זה יזכיר לי את הימים שעברו... את מה שהיה פעם... לא כל מי שחרד מדוכא. וכמו שכתבת בוזיקית - קשה להכנס לסהר נכון? את צודקת. אולי בסוף גם יהיה קשה להכנס לכאן? מי אמר שהמצב לא יגיע למה שיש בסהר? הרי זה דכאון..
אהלן מותקית ../images/Emo103.gif
יש לי כמה תשובות בשבילך חמודה. קודם כל את צודקת, לא כל מי שחרד הוא מדוכא. אבל רוב האנשים שסובלים מחרדות חווים גם דכאון ברמה כזאת או אחרת. אפשר לעשות על זה סקר ולראות. אגב, אני לא יודעת אם זה גם הפוך, כלומר אם רוב האנשים שסובלים מדכאון סובלים גם מחרדות. זה א'. דבר שני - קשה להיכנס לסה"ר, בגלל ששם האופי של הפורום שונה - מרבית הפניות לשם היא של אנשים עם מחשבות אובדניות. קריאות המצוקה שלהם חמורה ומהדהדת למרחקים, וקשה מאוד למצוא שם פינה של אור. ישנם בסה"ר גולשים שחותכים את עצמם, שמדברים כל הזמן על המוות, ובעיות ברמות כאלה, שלי, אישית, לא נוח לקרוא. מה שהצעתי היה, בסך הכל, לפתוח את הדיונים בפורום (ובכלל זה את שם הפורום עצמו) לבעיה שמוכרת לרבים מהאנשים שמתמודדים עם חרדות, ולגולשים נוספים שאינם אובדניים, בניגוד לפורומים של סה"ר, שמיועדים בדיוק לכאלה מקרים. אני אמרתי במפורש, שגם אם שמו ויעודו של הפורום יתרחב, עדיין יש להפנות גולשים אובדניים לסה"ר, כדי לא להכביד על האווירה כאן ולא לגלוש לדיונים על "התאבדות האם למה ומתי"... אז לא, אני לא חושבת שהאוירה כאן היתה משתנה מזה. שימי לב, גם ככה אנשים מדברים פה בין השאר גם על דכאון, אם כי לא מספיק לטעמי. ולתפוז אין פורום העוסק בדכאון. הפורומים של סה"ר כלליים ולא מיועדים לאנשים עם הפרעת דכאון בלבד, ולשם מתנקזים גם האובדניים, ואני, אישית, לא הייתי רוצה להתעסק בנושא הזה, מסיבות ברורות. יהיה קשה להיכנס לכאן? אהמממ... אני חושבת שאם לא היינו שומרים על אופי מחויך ותומך כאן, באמת היה קשה מאוד להיכנס. כבר פתחנו על זה שרשור בעבר, וראית לאילו מסקנות הגענו. וחוץ מזה אפילו עכשיו קשה להכנס לכאן לפעמים. קשה לי לקרוא על מצוקות של אנשים, כי אני נוטה לאובר - הזדהות עמם, וכפי שכבר סיפרתי, לא אחת אני מוצאת את עצמי מאמצת לחיקי סימפטומים עליהם מספרים הגולשים כאן, שלא ידעתי ולא שמעתי על קיומם לפני שנכנסתי לפה. וזה לא טוב. וגם אני צריכה להפחית את המינון של כניסותי ותגובותי פה, אבל מה לעשות - אני מכורה (עובדת גם על זה). ודבר אחרון - אין לך מה לדאוג. לא ראית מה שגילה כתבה? מבחינתה אין מקום לשינוי שמו או יעודו של הפורום, כי ככה היא החליטה, בהיותה מנהלת הפורום, וזו זכותה כמובן. כך שאין לך צורך לחשוש מהשינוי.
יש לי כמה תשובות בשבילך חמודה. קודם כל את צודקת, לא כל מי שחרד הוא מדוכא. אבל רוב האנשים שסובלים מחרדות חווים גם דכאון ברמה כזאת או אחרת. אפשר לעשות על זה סקר ולראות. אגב, אני לא יודעת אם זה גם הפוך, כלומר אם רוב האנשים שסובלים מדכאון סובלים גם מחרדות. זה א'. דבר שני - קשה להיכנס לסה"ר, בגלל ששם האופי של הפורום שונה - מרבית הפניות לשם היא של אנשים עם מחשבות אובדניות. קריאות המצוקה שלהם חמורה ומהדהדת למרחקים, וקשה מאוד למצוא שם פינה של אור. ישנם בסה"ר גולשים שחותכים את עצמם, שמדברים כל הזמן על המוות, ובעיות ברמות כאלה, שלי, אישית, לא נוח לקרוא. מה שהצעתי היה, בסך הכל, לפתוח את הדיונים בפורום (ובכלל זה את שם הפורום עצמו) לבעיה שמוכרת לרבים מהאנשים שמתמודדים עם חרדות, ולגולשים נוספים שאינם אובדניים, בניגוד לפורומים של סה"ר, שמיועדים בדיוק לכאלה מקרים. אני אמרתי במפורש, שגם אם שמו ויעודו של הפורום יתרחב, עדיין יש להפנות גולשים אובדניים לסה"ר, כדי לא להכביד על האווירה כאן ולא לגלוש לדיונים על "התאבדות האם למה ומתי"... אז לא, אני לא חושבת שהאוירה כאן היתה משתנה מזה. שימי לב, גם ככה אנשים מדברים פה בין השאר גם על דכאון, אם כי לא מספיק לטעמי. ולתפוז אין פורום העוסק בדכאון. הפורומים של סה"ר כלליים ולא מיועדים לאנשים עם הפרעת דכאון בלבד, ולשם מתנקזים גם האובדניים, ואני, אישית, לא הייתי רוצה להתעסק בנושא הזה, מסיבות ברורות. יהיה קשה להיכנס לכאן? אהמממ... אני חושבת שאם לא היינו שומרים על אופי מחויך ותומך כאן, באמת היה קשה מאוד להיכנס. כבר פתחנו על זה שרשור בעבר, וראית לאילו מסקנות הגענו. וחוץ מזה אפילו עכשיו קשה להכנס לכאן לפעמים. קשה לי לקרוא על מצוקות של אנשים, כי אני נוטה לאובר - הזדהות עמם, וכפי שכבר סיפרתי, לא אחת אני מוצאת את עצמי מאמצת לחיקי סימפטומים עליהם מספרים הגולשים כאן, שלא ידעתי ולא שמעתי על קיומם לפני שנכנסתי לפה. וזה לא טוב. וגם אני צריכה להפחית את המינון של כניסותי ותגובותי פה, אבל מה לעשות - אני מכורה (עובדת גם על זה). ודבר אחרון - אין לך מה לדאוג. לא ראית מה שגילה כתבה? מבחינתה אין מקום לשינוי שמו או יעודו של הפורום, כי ככה היא החליטה, בהיותה מנהלת הפורום, וזו זכותה כמובן. כך שאין לך צורך לחשוש מהשינוי.
אני לא יודעת מאיפה שאבת את הידע שלך
אבל זה ממש ממש לא נכון! כל כך כל כך לא נכון! זה תלוי ממה נובע הדכאון, הם הוא דיכאון קליני מאג'ורי, אם הוא דיכאון תגובתי, אם הוא משברי או אם הוא כרוני, אם הוא "קו באישיות" או הפרעה של ממש, מה מידת התיפקוד של האדם, מה הוא מסוגל או לא מסוגל לעשות, האם הוא מטופל ואם כן איך, מהם הביטויים של הדכאון... אז כמו שאת רואה כמו שיש לחרדות גוונים וסוגים שונים ורבים, ויש פוביות, וכל מיני הגדרות (לי למשל אין חרדה חברתית, לפחות לא בעוצמה שלך יש) יש גם כל מיני סוגים של דכאון, כמו שפירטתי לעיל. ויש כמובן סתם "דיכי" את יודעת, מצב רוח כזה שבא והולך... מחשבות אובדניות אופייניות רק למקרים מסוימים של דיכאון. לי ברוך השם אין מחשבות אובדניות. ואני עברתי טיפולים, ואני מטופלת תרופתית, ואני לא חושבת אפילו לשנייה לשים קץ לחיי, רחמנא ליצלן. חוץ מזה כבר אמרתי לך שאין לך מה לדאוג - גילה החליטה לא לשנות.
אבל זה ממש ממש לא נכון! כל כך כל כך לא נכון! זה תלוי ממה נובע הדכאון, הם הוא דיכאון קליני מאג'ורי, אם הוא דיכאון תגובתי, אם הוא משברי או אם הוא כרוני, אם הוא "קו באישיות" או הפרעה של ממש, מה מידת התיפקוד של האדם, מה הוא מסוגל או לא מסוגל לעשות, האם הוא מטופל ואם כן איך, מהם הביטויים של הדכאון... אז כמו שאת רואה כמו שיש לחרדות גוונים וסוגים שונים ורבים, ויש פוביות, וכל מיני הגדרות (לי למשל אין חרדה חברתית, לפחות לא בעוצמה שלך יש) יש גם כל מיני סוגים של דכאון, כמו שפירטתי לעיל. ויש כמובן סתם "דיכי" את יודעת, מצב רוח כזה שבא והולך... מחשבות אובדניות אופייניות רק למקרים מסוימים של דיכאון. לי ברוך השם אין מחשבות אובדניות. ואני עברתי טיפולים, ואני מטופלת תרופתית, ואני לא חושבת אפילו לשנייה לשים קץ לחיי, רחמנא ליצלן. חוץ מזה כבר אמרתי לך שאין לך מה לדאוג - גילה החליטה לא לשנות.
יקירה, בפעם השלישית - הסירי דאגה
מליבך! הדיון נסגר ונחתם על ידי גילה בסוף פסוק, והכותרת שלו לא תשתנה! אל תחפשי לך סיבות נוספות עכשיו לדאגה! יש לך מספיק סיבות... חבל לנהל ויכוח עקר, מעניין ככל שיהיה, על דבר שלא יקרה... וכן, ייתכן שלפחות חלק מהגולשים היה חש כמוך מן הסתם, אבל זה לא יקרה אז אנו טוחנות כאן מים וסובבות סביב הזנב של עצמנו לשווא...
מליבך! הדיון נסגר ונחתם על ידי גילה בסוף פסוק, והכותרת שלו לא תשתנה! אל תחפשי לך סיבות נוספות עכשיו לדאגה! יש לך מספיק סיבות... חבל לנהל ויכוח עקר, מעניין ככל שיהיה, על דבר שלא יקרה... וכן, ייתכן שלפחות חלק מהגולשים היה חש כמוך מן הסתם, אבל זה לא יקרה אז אנו טוחנות כאן מים וסובבות סביב הזנב של עצמנו לשווא...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.