לימודי פיזיקה בגיל 33

[shopkins]

לימודי פיזיקה בגיל 33

אני מעוניין להתחיל ללמוד תואר ראשון בפיזיקה, בארץ, בגיל 33. אני מודע לחוסר התעסוקה לאחר תואר ראשון, ולכך שצריך לפחות תואר שני וכנראה גם דוקטורט. האם יש סיכוי ללמוד את הדוקטורט בחו"ל, או שיידחו אותי אוטומטית בגלל הגיל? ומה לגבי פוסט? האם יש אפשרות אחרי הדוקטורט למצוא תעסוקה בחו"ל?

 

[ANZ1]

מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול ?

ומה עשית עד היום ?
יצא לי לעבוד עם די הרבה פיזיקאים, רובם עשו תואר ראשון בפיזיקה ואז עשו שינוי לתחומים אחרים, הנדסת מערכות, ניהול, תרמודינמיקה וכל מני אחרים.
אני אישית חושב שכל מחשבה לפני תחילת תואר ראשון מה יקרה בהמשך היא מיותרת לגמרי, כי אין לך מושג אם תסיים את התואר ומה תרצה לעשות בהמשך.
החיים יותר מדי דינמיים ויותר מדי קומבינציות בשביל לתכנון כל כך רחוק.
זה נכון, זה מהלך לא רגיל, מצד שני כל ישראלי שמגיע ללמוד בחול הוא כבר חריג, כי בעולם מתחילים ללמוד תואר ראשון בגיל 18 ודוקטורט לפני גיל 25, מה שיקבע זה מי אתה ומה עשית עד אותו הרגע.
האם מה שעשית עד עכשיו הוא בתחומים אקדמאים שאפשר לחבר בינהם ?

 

[shopkins]

תשובה

עשיתי תארים בתחומים קרובים. באיזשהו מובן זה אולי אפילו עוד יותר גורם לעניין להראות יוצא דופן, כי אני רוצה לחזור להתחיל תואר ראשון אחרי שכבר עשיתי תואר מתקדם. אני לא מרגיש שקבלתי את הכלים לעסוק בתחומים שאני רוצה, וזה יותר מדי מכדי להשלים בעצמי על הדרך. מצד שני אני מאמין שכן יש לי אינדיקציות שאני יכול להצליח בזה.

 

[ANZ1]

יוצא דופן זה הדבר שיכול לגרום לזה לעבוד

באופן רגיל, אם סתם אדם שלא למד מתחיל ללמוד לתואר ראשון בגיל 33 אפשר להגיד באופן די וודאי שהוא כבר איחר את הרכבת,
אתה צריך למצוא את המקום המיוחד שלך שמשתמש ומחבר את מה שעשית עד עכשיו, אני מתחיל עכשיו תואר ראשון אחרי שכבר עשיתי 4 תארים בתחומים אחרים לגמרי (ובכל המקצועות עבדתי במשרות אמיתיות ולא של סטודנטים).
אבל אני בספק אם תקבל כלים כלשהם מתואר ראשון בפיסיקה, זה תואר מאד כללי ומתחיל, כדאי לך לחפש דווקא תואר שני בתחום קרוב ולא להתחיל עם תואר ראשון, שהוא כנראה יהיה מיותר, ואם מעניין אותך, בפורומים בעולם המון אנשים שואלים את השאלה :
"האם מאוחר להתחיל דוקטורט בגיל 30 ?" והתשובות נמצאות על כל הספקטרום.
http://chrisblattman.com/2013/06/12/when-are-you-too-old-for-a-phd/

https://www.quora.com/Is-30-too-late-to-start-a-PhD

 

[shopkins]

תגובה

לא הבנתי אם בתחילת דבריך אתה מעודד אותי ללכת על זה או שלא. בקשר למה שכתבת בסוף, אני מסכים שזה תואר כללי, אבל מצד שני הוא נותן המון. הרי זה לא שתיקח בן אדם מהרחוב ותצניח אותו לתואר שני בפיזיקה. אני אישית לא מרגיש שיש לי את הכלים לעשות את זה. אגב, אני לא בהכרח מכוון למשרה באקדמיה, בין השאר כי אני מבין שזה לא ריאלי. אבל אני מעוניין לדעת אם לפחות מבחינת התעסוקה בתעשייה יש אופק.

 

[ANZ1]

הכל בראש

ככה אמרו בצבא, וזה נכון מאד בסיום הלימודים,
אני יכול ליאש אותך ולהגיד לך שאף תואר שתלמד לא יהפוך אותך לבעל מקצוע, אף תואר, ובמיוחד תואר ראשון, אני סיימתי תואר ראשון ולא היה לי מושג בשום דבר, אבל היה לי מזל וקיבלו אותי לעבודה, והבנתי שזה הזמן לקפוץ למים , או שאשחה או שאטבע,
היום אני יודע שאם תתן לי שנה לשבת במשרד עורכי דין (ומעולם לא התעסקתי בתחום), אחרי שנה אני אשמע כמו עורך דין ואוכל להיות כמו אחד מהם בלי שאף אחד יוכל להבדיל ביני לבן אחרים, אותו הדבר בכל תחום אחר.
אבל הכל בראש, לא בידע שתקבל, הידע שתקבל מתואר ראשון בפיזיקה הוא רק ענן של קורסים לא קשורים לשום דבר.
מעטים מאד בעולם באמת מתעסקים בפיזיקה באמת גם אם יש להם תואר בפיזיקה.
לכן שאלתי : מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול ? אבל סביר שפיזיקאי נטו כבר לא תהיה, לכן כן היתי מחפש תואר שני כלשהוא שייגע בכל התחומים האלו , כמו הנדסת מערכות.

 

[shopkins]

למה זה סביר

שאני לא אהיה פיזיקאי? אם אני אעשה את כל המסלול ואסיים דוקטורט בפיזיקה בתחום יישומי, למה שלא תהיה משרה בתעשייה?

 

[ANZ1]

מכל כך הרבה סיבות שונות

אבל בעיקר שכשתנסה להתקבל לדוקטורט יהיו מולך אנשים בני 25, צעירים, מלאי התלהבות , עם מוח צעיר, ויכולות שכבר לא עובדות אחרי שעברת את גיל 30,
הסיכוי שתצליח בתוכנית שלך זה רק אם אתה גאון וחדור מוטיבציה במסלול, ועצם השאלה הראשונה שלך אומרת שאתה כנראה לא שם.
המסלול שלך היום הוא לא יכול להיות כמו של ילד בן 21 ששואל ומתכנן את העתיד.
אבל, אם אתה כן, חדור מוטבציה, נעול על המסלול ומוכן לשלם כל מחיר להגיע לשם, לך על זה, בכל הכח ,כי תצטרך להצטיין בכל שלב ושלב.

 

[shopkins]

תוכל בבקשה להרחיב

איזה יכולות לא עובדות אחרי שעוברים את גיל 30? למה המסלול לא יכול להיות כמו של בן 21? מבחינתי הסיבה היחידה שדבר כזה יכול לקרות זה אם מישהו ישפוט אותי נטו על הגיל ולא על ההישגים. וזה מה שאני שואל, האם זה תרחיש צפוי של תקרת זכוכית, או שאם אני אצטיין זה לא משנה. באמת לא יקבלו אותי לדוקטורט, אפילו בארץ, רק בגלל הגיל?

 

[ANZ1]

המח שלנו מת לאט לאט

1. תרשום לעצמך רשימה של שמות של ציירים, זמרים, ממציאים שעולה לך בראש, ותראה ש 95 אחוז מהם עשו את היצירות הגדולות שלהם לפני גיל 30, בזמן האחרון היתי בכמה הופעות של זמרים גדולים שכבר מזמן עברו את גיל 60, וכל השירים המוכרים שלהם נוצרו לפני גיל 30.

2. המסלול שלך לא יכול להיות כמו של בן 21, כי כדי להתקבל לדוקטורט לא מספיק ציונים, אלא בודקים מי אתה , והאם אתה מתאים למסלול עתידי , אף אחד לא יגיד לך שגיל 40 זה מאוחר מדי, כולם יסתכלו מי אתה ,בן כמה אתה ומה עשית עד אותו הרגע, אם ברזומה שלך יהיו דברים ענקים בתחומים אחרים, יש לך סיכוי, אבל אתה סתם עוד מועמד, יעדיפו לקבל מועמד אחר בן 25 ולא אותך.

ושוב, התחושה היא שאתה קצת "אבוד", ולא מצאת את עצמך עם מה שעשית עד היום, לא בטוח שלהתחיל במקצוע שמצריך דרך כל כך ארוכה מתאימה לך.
אנחנו לא בני 21 ולא נהיה בגלגול הזה, אפשר להשתמש בדברים שקיבלו בדרך (אם קיבלנו בדרך) כמו ניסיון, בגרות, הבנה של העולם וידע שצברנו כל הדרך,
אבל אם אתה מנסה להיות חזרה בן 21, זה לא יעבוד, אתה לא בן 21.

 

[shopkins]

תגובה

לפחות בארץ לא יצא לי לראות שבודקים כזה לעומק שאני אישיות מופת.. מנחים בעיקר רוצים שיהיו אצלם במעבדה ידיים עובדות. אני מסכים איתך שאני אבוד, מהבחינה הזו שלא מצאתי את המקום שלי, נו אז מה אני אעשה, אחפור לעצמי קבר רק כי עברתי את 30? זהו סיימתי את החיים? זה מה יש. זה עדיף על לעבוד עשרות שנים במה שאני לא אוהב ולהרגיש החמצה. לא?

 

[ANZ1]

לא לא לא

תראה, אתה צריך להבין שאנחנו לא יכולים לחזור בזמן , אנחנו לא יכולים לחזור לגיל 21 (אלא אם פיזיקאי יבנה מכונת זמן), הדבר החשוב כרגע מבחינתך הוא להבין
1. איפה אתה עומד, מי אתה, מה אתה יודע, מה אתה אוהב, במה אתה טוב, ומה אתה יכול להרשות לעצמך (מבחינת כסף, זמן, אילוצים).
2. ואז להבין מה האפשרויות שעומדות בפניך והן רבות, יש אין סוף תחומים ומקצועות
3. למצוא לעצמך מסלול, ורצוי שישלב את מה שצברת עד היום, ורצוי לקצר את התהליך, לבחור מסלול שלא מצריך תואר ראשון, שני, שלישי , פוסט...

ובעיקר, אני חושב שאתה צריך עזרה, לא לעשות את זה לבד, כי האפשרויות שאתה רואה הם כנראה חלק מאד קטן ולא באמת אוביקטיבים ומתאימים.
או עם עזרה מקצועית כמו יעוץ לבחירת מקצוע, או עם מאמן לחיים, או עם איזה איש אקדמיה, חכם ובעל ניסיון ובעיקר סבלנות לעבוד איתך.
אי אפשר לעזור לך כאן, כי לא מכירים אותך, לא יודעים מי אתה ומה עשית עד היום, אני משוכנע שיש תחום ומקצוע שמתאים לך, אבל לא נראה שזה המסלול שבחרת כרגע.

 

[shopkins]

דיברתי עם הרבה אנשים

כולם כאחד ייעצו לי להמשיך לדוקטורט. זה לא שכנע אותי. לדעתי הם גם לא באמת יכלו להזדהות עם המצב שלי. זה די טבעי שכשאתה רואה מהצד סיטואציה כזו אז אתה חושב שאתה יותר עוזר לבן אדם אם אתה דוחף אותו להתקדם לדוקטורט במקום לחזור לראשון. אבל קודם כל אני רוצה להגשים לעצמי חלום ולעשות את התואר הראשון הזה. מבחינתי זה לא עול אלא עונג. וחוץ מזה, אני לא רואה מצב שאני עושה עכשיו דוקטורט בתחום שמעניין אותי, אין לי את הכלים. יש תחומים אחרים שהייתי יכול לבחור, אבל הם לא מעניינים אותי, ואני לא רוצה להמשיך להיסחף עמוק יותר לתוך עבודה שאני לא סובל. לי אין שום בעיה עם להתחיל עכשיו מסלול מהתחלה. השאלה כמה לגורמים חיצוניים זה משנה. הסיבה שהגעתי בכלל למצב הזה היא כי לא הייתי אמיתי לעצמי, לא באמת למדתי מה שאני אוהב. לא רוצה להיות מאלה ששונאים את החיים שלהם בגלל העבודה.

 

[ANZ1]

אז לך ללמוד תואר ראשון בפיזיקה

אם אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה לעשות כרגע, ואין שום דבר אחר יותר מתאים,
ואם אתה מוכן לשלם את המחיר (ללמוד עם ילדים, לעצור את החיים, לשלם שכר לימוד, לא לדעת מה יקרה בעתיד ולענות על שאלות של כל הסביבה על הבחירה המוזרה שלך).
אבל אל תשאל מה יקרה בתואר שלישי, אתה עוד לא שם.
אם אתה לא ממהר לשום מקום, לך תעשה תואר ראשון, ותתמקד בו, ובשנה האחרונה תתחיל לחשוב מה האפשרויות הלאה.

 

[shopkins]

אני חייב לשאול עכשיו מה יהיה בתואר שלישי

אני יוצא למסלול הזה מתוך הנחה שאם אני מצליח בלימודים אני מתקבל לדוקטורט ואז בתור דוקטור מוצא עבודה. אני לא הולך לזה כדי להיות מובטל אלא כדי לסדר את החיים, גם אם זה ייקח לי עשור של עבודה. אבל אני צריך לדעת שיש אופק.

אגב, תודה רבה על תשובותיך ועל ההתכתבות. אני מעריך את זה.

 

[ANZ1]

אז אל תלך ללמוד תואר ראשון בפיזיקה

הפוך, אם אתה הולך למסלול הזה רק אם אתה בטוח שתסיים תואר ראשון + בציונים טובים מאד + ותואר שני + בציונים טובים מאד + תתקבל לדוקטורט + תסיים את הדוקטורט + תמצא עבודה בתחום.
אז לא,
מה יקרה אם תעמוד באותו מקום כמו היום בסיום תואר שני, שוב פעם, רק שהפעם אתה תהיה קרוב לגיל 40,
כי לא רק שזה לא בטוח שזה יקרה, יש סיכוי יותר טוב שזה לא יקרה מכל מני סיבות, לך ללמוד תואר ראשון בפיזיקה, רק אם אתה רוצה ללמוד תואר ראשון בפיזיקה, אתה כרגע כמו אדם שמשתקם מתאונת דרכים, הדרך היחידה לעבור אותה, היא להסתכל רק צעד אחד קדימה ולהתמקד ולהנות במקום שאתה נמצא בו.

 

[shopkins]

בעייתי

אם אני הולך לתואר הראשון אז אני מפסיד את המסלול שהתקדמתי בו עד כה. כאמור לא שאני מעוניין לעבוד בו, אבל בכל זאת. אז אני צריך לפחות להיות בטוח שהמסלול תלוי רק בי, כי עליי אני סומך.

אני הולך לישון עכשיו, לילה טוב

 

[חייבתלהגיב]

זו טעות. מה שקרה בעבר, בדורות אחרים

שבהם המסלול היה אחר (או גם בדור הזה שכמו שאתה מתאר המסלול המקובל בו הוא אחר) לא אומר כלום לגבי המוח האנושי. זה אומר משהו לגבי המסלול המקובל.
בגיל 30, ובמיוחד כשמישהו במסלול שבו הוא כן למד עד היום - רק משהו קצת אחר - המוח ממש לא מת, ולא רק זה, יכול להיות שהוא אפילו טוב יותר מהמוח שלך כשהיית בן 20 (וכשהוא ינסה להתקבל ללימודים בחו״ל גם יבחנו את המוח שלו במבחנים כמו GRE שמתיימרים לבדוק את המוח, והוא יוכל להראות להם שזה המצב, אם זה אכן המצב).
להתקבל לדוקטורט בחו״ל גם לא בודקים גיל, לפחות במקומות מסוימים. אם הוא יוכל לתאר את קורות החיים שלו כך שהגיל לא יהיה ברור מהן, זה עשוי לא להשפיע בכלל.
נראה לי שיש מחקרים שמראים שהיכולות של מי שממשיך ללמוד נשמרות, ושזה ״לא הגיל אלא התרגיל״, אבל אני צריכה לחפש את המאמרים.
היתרון של להיות בעל. ארים קודמים הוא באמת היכולת לעשות השלמות במקום תואר ראשון מלא. במקרה של פיסיקה, זה בסיס נדרש לגמרי, ולא כמו שתיארת. אבל גם בפיסיקה חלק גדול מהנקודות לתור לא יהיו בקורסים בפיסיקה, אלא במתמטיקה, מחשבים, וכו׳. ואם הוא למד תחומים דומים הוא לא יצטרך אותם. כך שסביר שהוא יוכל לעשות איזה פרק זמן של השלמות (ולאו דווקא אפילו לקחת את כל הקורסים באופן רשמי, אלא חלקם כשומע חופשי) במסגרת תואר שני או אפילו שלישי בתכנית מתאימה (ובארה״ב אני מניחה שהבסיס שמקבלים בתואר ראשון פחות רציני כי כך התארים הראשונים שם בנויים - השאלה אם זה יקדם אותו כמו הקורסים פה) כדי לרכוש את הבסיס של תואר ראשון בפיסיקה, ולהמשיך משם.

 

[חייבתלהגיב]

(הכוונה שהמוח שלו

בגיל 30 עשוי להיות טוב יותר מהמוח שלו עצמו בגיל 20 - לא מהמוח של זה שאני מגיבה אליו, שאני לא מנסה לרמוז כלום לגבי היכולות שלו לכאן או לכאן).

 

[תמי יונועה]

אתה מאוד נחרץ בעמדה שלך... יש גם יוצאי דופן?

אני אספר לך סיפור על חברה שלי. כשהיא גמרה תיכון (בארה"ב) אבא שלה לחץ עליה ללמוד הנדסה כי זה מקצוע טוב שהיא תוכל להתפרנס ממנו בכבוד. היא לא ממש אהבה את התחום אבל עשתה את מה שאבא שלה אמר לה לעשות. גמרה תואר בהנדסה, נסעה ל-6 שנים לישראל ועבדה שם כמהנדסת. אחרי 6 שנים היא החליטה שלא בא לה להיות מהנדסת, והיא לא נהנת מהמקצוע הזה, והיא רוצה ללמוד רפואה. ניסתה להתקבל ללימודי רפואה בישראל ולא הצליחה, חזרה לארה"ב התקבלה ל-BU ולמדה רפואה. על הדרך גם נולדו לה 3 ילדים, ועכשיו היא רופאה. אז כן, לא תמיד הדברים הולכים לפי מה שמתכננים, ואם לבחור יש כסף ללמוד ולהחזיק את עצמו אז סבבה. בקשר למוח, זה הכל עיניין של הרגשה, התנהגות ואיתגור שאתה מאתגר את עצמך.
אבא שלי בן 97, רוב בני גילו פיספסו את מהפכת המחשב כי הם חשבו שהם מבוגרים מידי ללמוד דבר חדש, אבא שלי רכש מחשב כי החליט שהוא לא מפספס את המהפכה הזאת, היום כשהוא מקבל תרופה מהרופא הוא עושה עליה מחקר בגוגל ובודק מה תופעות הלוואי שלה, הוא משחק שחמט מול המחשב, הוא משתמש בסמארטפון, שולח לי הודעות בוואטסאפפ וכו.
הניוון של המוח קשור חד משמעית לכמה אתה מאתגר את עצמך.
המוח גמיש ואפשר למתוח אותו, אם הבחור מרגיש שהוא בתחום הלא נכון, אז זה הזמן לשנות. חייו יהיו קשים מבחינה כלכלית, אבל אם יש לו תעוזה לשנות ולהתחיל מחדש אז יש לו לא פחות סיכוי להצליח מאשר לבני 20. אגב בני 20 שרק עזבו את בית ההורים עסוקים בלהשתולל בתואר הראשון בקולג', בין מסיבות ובין שתיה הם לא עסוקים כל הזמן בלימודים, בחור בגילו שהוא יותר מיושב, מלא מוטיבציה ובאמת רוצה ללמוד יכול להצליח יותר מבן 20.