לימודי רפואה(הסבה)

[rachelalm]

לימודי רפואה(הסבה)

שלום, שמי רחל תמיד חלמתי ללמוד רפואה, מסיבות שונות לא הגשמתי משאלה זו. אני בת 26 עובדת במחשבים ומסיימת תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה ועדין שוקלת ורוצה לעבוד כרופאה. רציתי לשאול אותכם הלומדים האם יש סטודנטים מבוגרים (שאני יתחיל ללמוד אני יהיה בת 27+) הלומדים אתכם.. או אולי משהו מכיר אדם שהתחיל ללמוד בגיל מבוגר. הלימודים ממשיכים לתוך שנות השלושים האם יש נשים שילדו תוך כדי וכד' (אני מאוד רוצה ללמוד אבל חוששת מעט מפני הגיל, לו הייתי מתחיל הלפני ז הכל השאלות של משפחה וילדים וכד' לא היו בכלל עולות) האם הלימודים הם במשך כל היום או שיש אפשרות לעבוד במקביל? תודה מראש, לכל מי שיענה לשאלתי או שיציין דוגמה מהכרותו.

 

[natalysh]

יש אצלי בכיתה

אנשים שהתחילו ללמוד בגיל 28 וכמה בגיל 30. יש אצלנו אם לארבעה ילדים, אנשים נשואים ואנשים שהתחתנו כבר במהלך הלימודים. בשנה הראשונה יש הרבה זמן לעבוד במקביל. שנה ב' קצת פחות אבל בשנה ג' (לפחות אצלנו - ת"א) אומרים שיש המון זמן. בהצלחה.

 

[harbor]

ואני חשבתי שלגמור לימודי רפואה

בגיל 29 זה יותר מדי

 

[roig1981]

My humble opinion

היי רחל, אני חדש כאן בפורום, אבל אחרי ששאלתי את אותה השאלה לפני שלושה שבועות בערך (את יכולה לחפש), אני מרגיש את הצורך לחלוק את המחשבות שלי חזרה איתך (ותודה לכל מי שענה לי אז...). אז ככה, זה יהיה ארוך..... אני מסיים השנה, בגיל 25, תואר במדעי המחשב וגם אני כל חיי חלמתי ללמוד רפואה. אני בטוח שכמוני, גם את, הדחקת את החלום והאמנת שזה יעבור. היום, אחרי שהתחלת לראות את העולם האמיתי, פתאום הרצון עולה מחדש. אני לא אומר שזו ההחלטה הכי חכמה מהרבה בחינות (בהשוואה למצבך היום): - משתלם פחות כלכלית - בצורה משמעותית. - לימודים ארוכים וקשים לתוך גיל 30+. - קשה להחזיק משפחה, ילדים, משכנתה וכו' באמצע תואר (אני מתאר לעצמי). אבל...וזה אותו אבל שמיום ליום דוחף אותי גם בכיוון - ההגשמה העצמית, העזרה לזולת, תחושת הסיפוק וביחד עם אלו - עניין בתחום, הכיוונים הרבים שאפשר ללכת אליהם ועוד. כל אלו ואחרים נותנים את התשובה, או לפחות עוזרים בהחלטה. עדין בעצמי לא קיבלתי את ההחלטה אבל בחודש האחרון התחושות שלי הם כמו כדור שלג - כל פעם שאני מדבר על כך עם אנשים אחרים וחושב על זה כל ערב, אני יותר משתכנע שזה הצעד הנכון. מהודעות בכל מיני פורומים אני שומע עוד ועוד על אנשים שמתחילים בגיל כזה ותצחקי אבל שמעתי כבר בחודש האחרון על לפחות 4 בוגרי מדעי המחשב שבחרו בשינוי הזה. גם דרך הכתיבה כאן, אני משתכנע בעצמי ואני מאמין שאתחיל באוקטובר 2007. אז זהו, זו דעתי, לכי על זה אם את מאמינה בכך, הגיל הוא לא issue והעיקר שתקומי עוד 10 שנים ולא תצטערי - אז יהיה מאוחר באמת. ודבר אחרון - אחרי שקשקשתי כל כך הרבה, תודה רבה לכל האנשים כאן, אחלה פורום!!! בהצלחה לכולם ולך רחל. רועי

 

[אנכרוניסט]

הרבה בהצלחה!

כל הכבוד על האומץ שכרוך בהגשמת החלום.

 

[rachelalm]

תודה לכולכם

רועי, הצלחת לעלות את כל הסיבות לרצונות שלי(הגשמה עצמית, עזרה לאחרים וסיפוק מול ישיבה ממושכת מול קופסה ששמה מחשב) ואת כל החששות שלי. אכן זהו אינו שיקול מקצועי, הדחקתי את המשאלה שלי תוך כדי ופתאום הכל מתנפץ בפרצוף והרצון הזה עולה שוב. אז ילה להתחיל לעבוד על הפסיכומטרי(פג התוקף שלו עשיתי אותו בגיל 17)

 

[לטינית בנשמה]

ברוכה הבאה לפורום ../images/Emo140.gif

כמו שאמרו מעלי, לא חסרים אנשים שמתחילים ללמוד רפואה בסביבות גיל 30, אחרי תואר ראשון ואפילו אחרי תואר שני במקצועות אחרים. זה אמנם לא קל, אבל בהחלט אפשר להתחתן ולהקים משפחה תוך כדי הלימודים, וממש לא חסרים אנשים שעשו ועושים את זה. יש לי חברה שעובדת בתור מטפלת של שני ילדים בני 8 ו5 של סטאז'רית לרפואה שלמדה בתל אביב, והיא מסתדרת לא רע בכלל. אפשר גם לעבוד במקביל ללימודים, אולי לא במשרה מלאה, אבל אפשר בהחלט לשלב משרה חלקית עם הלימודים. בכל אופן, בקשר לקבלה עצמה ללימודים: אם ממוצע התואר שלך בפסיכולוגיה הוא מעל 90, אני חושבת שאת יכולה לנסות להתקבל על סמך התואר במקום לשפר בגרויות. פסיכומטרי עדיין תצטרכי, אבל אולי לפחות תוכלי לחסוך לעצמך שיפור בגרויות שיכול לקחת לא מעט זמן. אושרית.

 

[The Reaper]

אם זה עוזר לך

אני התחלתי ללמוד רפואה אחרי תואר שני ובגיל 28. כיום אני בן 31 ולומד שנה רביעית רפואה בטכניון. הכל אפשרי אם רוצים.

 

[rachelalm]

איזה יופי!

אם זה לא אכפת לך לאחר מעשה איך אתה רואה את השינוי. אני משערת שאתה מאוד מרוצה מהבחירה שלך.

 

[The Reaper]

שלם מאד

ללא ספק להתחיל ללמוד רפואה בגיל 28, תבע ממני מחיר מסויים. בגיל הזה רוב האנשים מנסים לבסס קריירה, להקים משפחה וכולי. מאחר ומאד חשוב לי לעסוק במקצוע אליו יש לי תשוקה, ההבנה וההכרה שזה מה שאני צריך לעשות חילחלו לתוכי והפכו את החלטתי למשהו שאני מאד שלם איתו. אני לא מתחרט ואין בשבילי דרך אחרת.

 

[סיון87]

בהצלחה לכולם!

אנשים אתם יודעים כמה פעמים חיים איטס נאו אור נבר לכו על זה!!

 

[lernery]

חיים רק פעם אחת

וגם את הפעם הזאת לוותר עליה בשביל רפואה..

 

[סיון87]

אני יודעת שאמרת את זה בצחוק

אבל בכ"ז הייתי חייבת להגיב.. השאלה היא איך אתה תופס אושר? חיים קלים(אני יודעת שאין חיה כזאת "חיים קלים") שבהם ויתרת על סבל זמני(או מתמשך) כדי לעשות את מה שאתה אוהב או חיים קשים ומספקים שבהם אתה מרגיש את המשמעות זועקת מכל פינה במסדרונות חייך לא התכוונתי להתפלסף אבל יתא ככה

 

[lernery]

אי אפשר להחליט מה האושר

הבעיה היא שמתחילים לחשוב "איך להיות מאושר", לא צריך לחשוב על זה, זה לא מועיל לכלום. בכל מקרה מעשית, לגבי רפואה, מי שהולך רק בגלל שזאת המשמעות של חייו, לא בטוח שעושה נכון, כדאי מאוד גם שהמקצוע עצמו יעניין אותו וייתן לו הנאה בלי קשר למשמעות שבו (בדיוק כמו שמשחקי מחשב מעניינים ומהנים אבל אין להם משמעות) - ואני לא בא לומר שאני לא הלכתי לרפואה בגלל משמעות, אלא שבסופו של דבר כל הרופאים אומרים שהמשמעות נשחקת עם השנים

 

[אינפונדיבולום]

פלספן

כולם רוצים להיות מאושרים, ואם המקצוע גורם להם אושר, לא משנה מאיזו סיבה- אדרבה. ולא, לא כל הרופאים אומרים שהמשמעות נשחקת עם השנים. ויש לך חתימה חביבה

 

[lernery]

הא תודה .. זיהית (אני מקוה?)

אני אומר שמי שבא לרפואה כדי להציל חיים כי זה חשוב, אבל משתעמם מלימודים ניתוחים דיאגנוזות ודם - צריך לחשוב פעמיים

 

[אינפונדיבולום]

כמובן, מונטי פייתון

and now for something completely different קלאסיקה. נו, זה ברור, אף אחד לא ילך למקצוע שעצם העיסוק בו משעמם אותו.

 

[Y a n i B]

לא כולם רוצים להיות מאושרים

ויש כאלו שיעידו על עצמם באמת ובתמים שלא יהיו מאושרים לעולם.

 

[סיון87]

כי הם לא רוצים להיות מאושרים?

אין חיה כזאת בעצם יש, אבל לא במחוזות הבריאות הנפשית לצערנו. ואני לא צוחקת עליהם,אני עובדת עם אנשים כאלה, וגם כשהם מעידים את זה על עצמם-זהו לא קול השפיות שמדבר מגרונם.

 

[Y a n i B]

דברי בשם עצמך

"מחוזות הבריאות הנפשית" - יש חיה כזו? תגדירי לי אותה בבקשה (ואני לא פוסט-מודרניסט, חס חלילה, אבל נראה אותך קוראת, למשל, לפרופ' אסא כשר, "אדם שאינו בריא נפשית").