ליקוי "פוסט למידה"

[תשרי]

ליקוי "פוסט למידה"

שלום לכם, את ההודעה הזו כתבתי לפני מספר ימים בפורום לקויות למידה, ואחד ממשתתפי הפורום, KFIRB, המליץ לי להעלות אותה גם כאן- והנה היא לפניכם: שלום לכם, מגיל צעיר שמעתי פעמים רבות משפטים כגון "אתה לא חושב- אתה רק לומד בעל פה"... ובאמת יכולת הזכרון שלי למספרים ולטקסטים הייתה מאוד טובה, אך מה, פעמים רבות כשנשאלתי שאלות שהן "לא בדיוק" כתובות בטקסט גיליתי שלא תמיד הבנתי והפנמתי את החומר כהלכה, אלא רק זכרתי אותו. ובאמת, בלימודים שלי בבית הספר התיכון וגם באקדמיה, הייתי משיג ציונים מאוד טובים (אם כי לאחר מאמץ מרובה וזמן לימוד שלקח זמן רב), אך פעמים רבות כשנדרשתי ליישם את החומר הלכה למעשה- אם מחוץ למסגרת הלימודים ואם במהלך עבודתי, נתקלתי (ואני עדיין נתקל) בקשיים רבים לתרגם את מה שלמדתי לחיי היומיום, ובכל פעם אני נוכח מחדש עד כמה בעצם לא הבנתי את החומר, אלא בעצם רק שיננתי אותו! דיברתי על כך עם פסיכולוגית והיא אמרה לי שלדעתה יש לי חולשה של האונה הימנית במוח (האחראית, כפי שהבנתי, על ההפנמה והיצירתיות) וכי לאורך השנים עסקתי רק בחיזוק של האונה השמאלית (האחראית על הזכרון). רציתי לשאול אתכם- האם אתם מכירים מסגרות שונות שיאפשרו לחזק ולתרגל את האונה הימנית, החלק שכפי הנראה הוזנח זמן כה רב? תודה רבה ובברכת שנה טובה וגמר חתימה טובה, תשרי.

 

[האגס 1]

לפי עניות דעתי ומיטב ידיעתי

זה ההיפך - האונה (או ההימספרה - בהנחה שזה אותו הדבר) השמאלית, היא האחראית על הצד המילולי, ואלה שזה חזק אצלם יותר מהימנית - טובים יותר מילולית מאשר כמותית. האונה הימנית שולטת בחשיבה הכמותית והפחות "שטיתית". אולי זאת שאבחנה אותך התכוונה לההיפך - חשוב לברר את זה כדי לדעת במה בדיוק לטפל.

 

[יונה שורק]

שינויים - והמלצות לספר מעניין

פעם הייתה הנחה של ימין ושמאל באופן מוחלט וכן התפקודים המוחלטים שלהם. שני צדי המוח מחליפים ביניהם מידע די בחופשיות, בדרך כלל. יש עיסוקים שמפעילים צד אחד של מוח, אולם כשהאדם נהיה כבר מנוסה ומומחה בתחום הזה, מסתבר, שהצד השני הוא הפעיל יותר. לדוגמא : מתחילים במוסיקה - משתמשים בצידם הימני, ואילו המוסיקאים מעבדים את המוזיקה שלהם בחצי השמאלי. מפתיע, נכון ? אותי כן.. פעם חשבו שאם אדם הוא איטר, ישתמש באונה ההפוכה למי שיד ימינו היא הדומיננטית, אך לא כך, רק חצי מהאיטרים משתמשים בחלק הימני של המוח כדי לעבד שפה. גם מוטוריקה עדינה או גסה - לא פועלות (או מפעילות) אותו חלק במוח. דבר אחר שמעניין - שפה - מצאו שהעברית לעומת אנגלית לעומת שפה זרה אחרת - נמצאות במקומות שונים במוח... אולי זה משהו שיכול להסביר את השימוש בשפת הילדות לעומת השפה הנרכשת מאוחר יותר אצל חולי אלצהיימר ?? זה דווקא יכול להיות מעניין. מי שיודע.... שיגיד. ממליצה מאד - לקרוא בעיון ספר : חנוֹך לנַער על פי מוחו - ההשלכות של חק המוח על ההוראה והלמידה. כתב : אריק ג'נסן, שהוא מומחה לנושאי מוח ולמידה ועוד ועוד... (הוצאות : משרד החינוך ומכון ברנקו וייס).

 

[יונה שורק]

לא ליקוי - גילוי ../images/Emo70.gif

אתה לומד דרך זכירה ושינון, וכשנדרש לענות תשובה – יש "הקאה" של החומר, ללא בקרה, מיון או סינון ובעיקר ללא בנייה (סינתזה) של הידיעות. יש הרבה מאד מבחנים שנדרשת בהם בדיוק המיומנות הזו. יש דרך לימוד שהיא ע"י הבנה של חומר, חוקים אירועים וכו', וכשמישהו נדרש לתת מידע מדויק הכולל זיכרון לפרטים – עלול להיתקל בבעיה. הדרך האינטגרטיבית היא זו המשלבת את ההבנה והזיכרון ביחד. האחסון של מידע יכול להיות מעולה, אך אם לא נעשית בו איזושהי פעילות, אם אין עיבוד של המידע, הוא עלול לא להיות שמיש ולא רלבנטי לצרכים שונים. מה אני בעצם רוצה להגיד –

כדי להשתמש בידע הצבור שלך, רצוי להתאמן בכתיבה אינטגרטיבית של חומרי הלימוד. כלומר – נושא שבו אתה בקי - לערוך השוואה של נתונים, להוציא מסקנות, להעביר ביקורת על יעילות וכו'.... בעצם העבודה צריכה להיות על אסטרטגיה של עיבוד החומר והיכולת לעיבוד תבוא לידי ביטוי בפלט – בכתיבה או בתרשים שבו ניתן לעקוב אחר דרך החשיבה. אם תוכל לפרט בנושא מסוים, שבו אתה בקי מבחינת ידע, שינון, זכירה – תגיד מהו, וננסה כאן לבנות עפ"י שאלה או מטלה, כך שיבוא לידי ביטוי הידע שלך בצורה אינטגרטיבית. אם נראה לך נכון לעבוד כאן בפורום, נדמה לי שיש רווח גם לך וגם לנו. אם תחליט שאתה רוצה מישהו שילמד אותך באופן אישי לא אינטרנטי – תגיד, וננסה למצוא מישהו באזור מגוריך שיכול לעזור בלימוד האסטרטגיות הנכונות לך. לצערי, יש מספר לא מבוטל של מורים במערכת החינוך, המלמדים עפ"י שיטת הזכירה בלבד. יכול להיות שאתה תוצר של מערכת כזו, שעודדה את היכולת המעולה שלך לזכור, ולא נתנה הזדמנות לחלק אחר לצמוח, להתבטא...

 

[תשרי]

תיאור מודל למידה..(זה ארוך...)

אתאר לכם מודל למידה שלי שעבד נהדר בבית הספר (החל מכיתה ט' בערך) ובאוניברסיטה (אני על סף סיום לימודי התואר השני שלי) אך רע מאוד לחיים. שלב ראשון: השיעורים בבית הספר או ההרצאות באוניברסיטה- במידה וההרצאות וולנטריות, הייתי מוצא את עצמי מהר מאוד מאבד את דברי המרצה ומתחיל לחשוב על דברים אחרים, במיוחד אם ההרצאה גדושת פרטים, בנויה נדבך על נדבך או מתארת תהליכים מורכבים. יתכן מאוד שבתחילת הדרך הייתי מבין את דברי המרצה, אך עם התפתחות ההרצאה הייתי שוכח את תחילת דבריו ומפספס דברים חשובים. בשלב זה, היכולת שלי לחשוב על המידע שאמר, לעבד אותו וכמובן לשאול שאלות עמוקות- בין אם הן מראות על ידע ובין אם על הבנה/ הפנמה שואפת לאפס. במידה וההרצאה הינה בקורס חובה- קורה אותו דבר, אך "בלוק הכתיבה פתוח והיד רושמת". כמובן שעם השנים לומדים יותר לסנן מה רלבנטי ומה לא ומה חשוב לבחינה, אך שוב- היכולת לשאול שאלות "בזמן אמת" וכמובן להשיב לשאלות המרצה כמעט ואינה קיימת, ואין שום סיכוי לעשות כן כשעסוקים כל העת בכתיבה.... כמובן שאם שואלים אותי מה למדתי באותו יום אני יכול לציין אולי במקרה הטוב 10% מהחומר הנלמד, וגם לרוב אלו לא תובנות שלי אלא אוסף של פרטים. מזל שהכל רשום במחברת.... שלב שני: ההתכוננות לבחינה- בדרך כלל החומר בכיתה אינו מספק ויש לבצע אינטגרציה ממקורות נוספים. גם כאן היד רושמת (או מקלידה על המחשב) לוקחים את הספרים/ המאמרים הרלבנטים וממזגים עם חומר ההרצאה. בנוסף אם קיימים תרגילים (בין אם כוללים חומר משלים ובין אם שאלות מילוליות ו/או כמותיות), מכניסים אותם גם פנימה. מובן שמגלים בדרך הפתעות רבות ("מה- את כל זה למדתי? איפה בעצם הייתי באותו היום???"- פיזית- בודאי בכיתה, אך מנטלית????). שלב שלישי: לאחר האינטגרציה של כל נושא בפני עצמו, וכשכל החומר מרוכז במקום אחד, הגיע הזמן בעצם "לשפוך את הכל למוח". איך עושים את זה? נכון! שוב על ידי הכנת תקצירים של החומר שכבר נעשה לו אינטגרציה. כאן כבר הסיכום הינו יותר אינטיליגנטי וכולל בתוכו: • תרשימי זרימה וחיצים. • הכנת שאלות בקיאות עצמיות (בנוסח- "ציין 5 נקודות המשפיעות על...." או "מהם 5 השלבים בניתוח תהליך ה...." • סיכומי הדברים החשובים באמת מתוך ים האינפורמציה, לרבות קישור וחיבור בין כל מרכיבי החומר הנלמד. בשלב זה אני נמצא במצב בו באמת כל החומר הנלמד הוקף בצורה טובה מאוד, ופעמים רבות סטודנטים אחרים נוהגים להתקשר אלי בשאלות של "לפני הבחינה". הציונים- טובים, כמעט לכל אורך הדרך- הבעיה היא, שכפי שציינתי בתחילת דברי, זו שיטה רעה מאוד לחיים (מעבר לזמן הרב שהיא גוזלת) וזו ממספר סיבות: 1. פעמים רבות למרות ההבנה ורמת האינטגרציה הטובה מאד, זמן קצר לאחר הבחינה החומר נשכח כמעט כולו, במיוחד אם אני לא משתמש בו בשוטף (אינני יודע מה נמצא במחקרים כ"נורמלי" מבחינת פרק הזמן שבו אמור החומר להשאר בראש....) 2. בחיים האמיתיים- זה פשוט לא עובד. כנותן שירות אתה יושב מול אנשים או מול הבוס בעבודה, ומרגיש שאתה פעמים רבות מאבד אותו, במיוחד אם התהליכים וההסברים הם יותר מורכבים. לעתים אם המשימות הן אדמיניסטרטיביות, אתה יכול לקחת דף ולרשום נקודות, אך זה לא תמיד עובד. בנוסף הרבה פעמים, בדיונים, קשה לי מאוד לעקוב אחר הדינמיקה והזרימה שלו, שלא לדבר על להשתתף בו, ואני מוצא את עצמי הרבה פעמים מנסה לשחזר מה לעזאזל היה בדיון הזה ואיזה החלטות בעצם קיבלו בו..... פעמים רבות כשאני נשאל שאלות, או כשהבוס שלי נשאל שאלות (ואז אני בוחן את עצמי – "לו אני היה זה שהיו שואלים אותו את השאלה, האם הייתי יודע לענות?) ברוב המוחלט של המקרים איני יודע את התשובה, או נותן תשובה שגויה, וגם אם אני יודע את התשובה, אני מנסח אותה בצורה מאוד עילגת ולא ברורה. שיחות הטלפון שאני עורך הן בדרך כלל מאוד קצרות וממוקדות באינפורמציה שאני מבקש להשיג או לתת. בדרך כלל אם צף ועולה מידע חדש, היכולת שלי לטפל בו בזמן אמת היא קטנה מאוד, ואם מתפרסים על נושאים רבים, סביר להניח שאני אשכח חלק מהם בסוף השיחה או אפילו במהלכה, גם אם אנהל תרשומת חלקית במהלכה (מה ששוב יסיט את הריכוז שלי מהדובר לכתיבה). בקיצור, אני חי שנים רבות עם התחושה, שאני טוב בלימודים, אך בינוני ומטה בכל הקשור ליישום שלהם, בחיים. ושלא תבינו אותי לא נכון- אני שמח בחלקי, יש לי משפחה נהדרת וחברים רבים, אך לדעתי יש לי עוד הרבה מקום לשיפור ולהגברת הפוטנציאל שלי. לדעתי, ותקנו אותי אם אני טועה, יש לי איזושהי בעיית קשב וריכוז, ומעולם לא עלה על דעת איש לשלוח אותי לאבחון, כי הסימנים החיצוניים, קרי, הציונים, מעולם לא שיקפו בעיה כזו. כל השנים חשבו שאיני משתתף בשיעורים, כי אני שקט וביישן. איש לא העלה על דעתו שבעצם איני יודע דבר... על כל פנים, וכתבתי די הרבה, אשמח אם תתנו לי כיוון התחלתי כלשהו- כדי שאוכל להתחיל ולנסות לטפל בדברים שהוזנחו כל כך הרבה שנים! תודה רבה לכם וסליחה מראש על האורך, תשרי.

 

[יונה שורק]

ראיתי, לא קראתי,

אל תחשוב שזנחנו אותך. אני אשתדל להגיב ביום או יומיים הקרובים. אוקיי ?

 

[תשרי]

קחי את הזמן!

אני מאוד מעריך את העבודה שאת ומנהלי פורומים אחרים עושים כאן לגמרי בהתנדבות. כל הכבוד לכם! שבת שלום, תשרי.

 

[יונה שורק]

../images/Emo101.gif למידה - מודל - הסבר

תשרי יקר, התיאור שלך נשמע מצד אחד מתוסכל מדרך הלמידה, ומצד שני ידיעה שבכל זאת יש בך משהו. זה עלול מאד לבלבל, כשיש הצלחה אם כי לא ברמת היכולת, והרגשה של חוסר מיצוי פוטנציאל. ניסיתי לעשות קצת סדר בדברים שכתבת - ולענות על פי הבנתי. אני משתמשת בדברים שכתבת, ומנסה להראות לך איך האבחנה שלך לעצמך יכולה להיות מאד נכונה, וגם... מה אפשר לעשות הלאה ?

מאבד את דברי המרצה = מאבד ריכוז.

נדבך על נדבך, תהליכים מורכבים = אופייני להפרעה של קשב וריכוז.

מפספס דברים חשובים מתחילת דברי המרצה = בהחלט תופעה שיכולה להעיד על הפרעה כזו.

ידע, הבנה, הפנמה שואפת לאפס = כשקיימת הפרעה של קשב וריכוז – יש קושי בריכוז המאמץ להקשבה לאורך זמן בהרצאה, ומה שקורה שבאמצע מפספסים אינפורמציה, ובזמנים שאתה כן מרוכז בהרצאה האינפורמציה "נזרקת" לא באופן מסודר, סתם כך למקומות שונים במוח.

בלוק כתיבה פתוח ויד רושמת = למדת שבהרצאת חובה חייבים לזכור יותר – ולכן פיתחת את האסטרטגיה של רשימה.

הקשבה ושאילת שאלות תוך כתיבה והבנה = אחד הפתרונות של הקושי גם להקשיב, גם לזכור וגם להבין ולשאול שאלות – יכול להיות הקלטה של החומר, או צילום / העתקה ממישהו שתוכל לסמוך עליו, כך שהלחץ מאיסוף החומר יורד. עדיין זה נכון לכתוב משהו, אבל לא הכל, אלא פה ושם מלה, כדי להיות מרוכז, וכדי שבשנייה שאתה חוזר מההתנתקות (לא הפוליטית...) תוכל לדעת איפה אתה נמצא.

השיטה רעה לחיים = השיטה של תרשים וריכוז החומר הוא שיטה נפלאה ואפילו לחיים זה מצוין. ונראה שהדאגה שלך לאיבוד החומר קשורה לעיבודו... אם אתה מעבד את החומר, ומרוכז בזמן העיבוד, יש סיכוי שכל החומר יהיה בתוך אותה "תיקיה" ולתיקיה יהיו לינקים המתאימים לתיקיות אחרות.

ניסוח תשובות או תשובות שגויות, לא ברורות = הדרך בה אתה משתמש בלימודים, כשאתה יודע שזו חובה – לרשום כמה נקודות, כך הדרך דווקא מצוינת לחיים. כשמישהו מדבר איתך, רשום נקודות חשובות. כשתצטרך לענות על השאלה, תוכל להגיד שנייה, תן לי לחשוב – ואז... האינטגרציה תוכל להתבצע. יש להניח, שאתה מדבר הרבה יותר מהר מאשר כותב, ולכן אולי מרגיש בהבדל רציני בין הדרך שבה אתה עונה מהר על כל דבר, לבין התשובה הנכונה שצריכה להיות כנותן שירות טוב.

יישום בחיים = אם יש אפשרות – רצוי לא להגיב במהירות, אלא להגיד, רגע. אני מברר, חושב, בודק, "אני לא רוצה להיות פזיז, אני חושב..." וכו'. אלו תחבולות השהייה טובות לכך שתוכל לעשות את האינטגרציה. אבל... כמו שהקושי בהקשבה בזמן ההרצאה קיים, כך גם בחיים. הפרעת קשב וריכוז אינה קיימת אך ורק בלמידה, בדרך כלל, אלא קיימת בתחומי החיים. אלא מאי... בהרבה מאד פעמים בגילאים מאוחרים לומדים לחיות עם הקושי הזה, ומנתבים אותו אחרת מאשר כשצעירים. יש יותר מרחב מחיה כאדם בוגר, מה שקשה מאד כתלמיד, ואפילו לפעמים כסטודנט.

איש לא העלה על דעתו שאתה לא יודע דבר = לא כי אתה לא יודע דבר... אני לא מסכימה לכך, לא היית מגיע לאוניברסיטה בלי לדעת כלום. כדי להצליח לפחות במידה מסוימת בבחינות באוניברסיטה ובעבודות – משהו צריך לדעת בכל זאת.. אלא במקרים יוצאי דופן, ואתה לא היוצא דופן.

מה אני ממליצה : א. להגיע לבדיקה אצל נוירולוג – ורצוי מהרציניים שיש. ב. להשתמש באסטרטגיות שכבר אימצת לך ועובדות – גם לחיים. ג. להגיע לפורום של הפרעות קשב וריכוז - ADHD – הם גם יכולים לספק לך אינפורמציה נוספת בנוגע לטיפולים, תרופות, מאמרים שכדאי לקרוא ועוד. ד. אם הגעת לרמת הלמידה של תואר שני, למרות הפרעת הקשב והריכוז – סביר להניח שהיכולת האינטלקטואלית שלך גבוהה מאד. וההמלצה – להבין שאתה יודע, והזיכרון שלך לא פגום – אלא – צריך ללמוד איך להשתמש בקידוד של חומר הלימוד והפרטים הרבים שיש לך לזכור ולדעת – בצורה מסודרת. ייתכן שצריך מישהו שמבין באסטרטגיות כדי לעזור לך, ואולי תוכל להתגבר על כך בעצמך. בנוסף, תמיד תוכל להביא לכאן איזשהו חומר לימוד וננסה ביחד לבנות את האסטרטגיה הנכונה לך. ו.... אם תוכל לשתף אותנו עוד, לכתוב על ההתקדמות שלך, או הבנות או שאלות וכו'... אנחנו כאן.

 

[תשרי]

יונה המון תודה!

קודם כל על העובדה ששלחת לי תשובה כל כך מפורטת בשעה 2:45 לפנות בוקר! (אני מאוד מקווה שישנת טוב אחר כך....) אני מאוד מעריך את זה! אני בהחלט מתכוון ליישם את המלצותייך (אשלח לך גם מסר אישי בהמשך) ואפנה גם לפורום ADHD. וכמובן שאמשיך לשתף אתכם בהתפתחויות בהמשך. שנה טובה! תשרי.

 

[יונה שורק]

בתשרי נתן הדקל...

2:45 זו שעה מעולה, אלא מה... השעה האמיתית הייתה 3:45, אבל החליפו את השעון - סובבוהו, ולכן זה יצא 2:45. ובטח שישנתי מצוין אחרי זה. בנושא המסר, עניתי. מקווה שתמצא את מבוקשך במהרה.

 

[רועי החושב]

יש מסגרת והיא נקראת- טבע

בן אדם שנזרק לטבע מוכרח להישרד. בשביל זה הוא מפעיל את המוח שלו באופן הכי אינטליגנטי שקיים. אין אצלו הפרדה בין הומני לריאלי, ימין או שמאל, קונקרטי ואבסטרקטי וכ"ו אבל אני מניח שאתה לא מוקסם מהאפשרות לאכול חרקים במערה ולעבור תלאות מסוכנות עד שתתפתח קצת, ולכן יש לי פיתרון אחר מתאים יותר לעיר- בניה של דברים, יצירה טכנית. בן אדם שבונה משהו (שולחן, בית, מחשב, דינמו לאופניים וכ"ו) גורם לדברים שהוא יודע על הנושא שקשור לכך להיות מובנים לו. אתה רוצה להבין ולא רק לשנן? בנה. אגב, המילה "הבנה" שורשה אותו השורש כמילה "בניה". על מנת להבין עליך לבנות. גם אם רק תבנה בקוביות, או בלגו, או בגפרורים עם דבק פלסטי, תפתח את הדבר שאתה רוצה לפתח.

 

[יונה שורק]

תיקון - רגע של עברית ../images/Emo131.gif

עברית קשה שפה המלה "הבנה", מקורה בשורש : ב.י.נ. בבניין הפעיל. המלה "בניה", מקורה בשורש : ב.נ.ה. בבניין פָעל. כפי שתוכל לראות - הן מילים שונות לשורשים שונים לחלוטין...

לעניין התיאוריה שלך -

נכון, שיש כאלו, שאמצעי ההמחשה עוזרים להם - אם הם בונים הם מבינים. לעומת זאת יש כאלו שאם הם מתבוננים הם מבינים. כל אחד ושיטתו. יש כאלו שבמשך השנים פיתחו רעיונות ובנו לעצמם מסגרת הבנה משלהם. יש כאלו שלימדו אותם במשך השנים אסטרטגיות לא נכונות להם אלא נכונות לאחרים. גם אם הם ניסו לאמץ אותן - לא הצליחו. כן, יש כאלו ... מה לעשות. יש כל כך הרבה אסטרטגיות למידה - וכל כך הרבה דרכים ללמוד, הרבה יותר מאשר הדרכים לשלם את האגרה...

 

[רועי החושב]

ראשית- נכון, זה אינו אותו שורש

אבל עצם העובדה שיש דמיון בין המילים, ואף בין השורשים, עשוי להעיד על שיתוף רעיוני. שנית- התבוננות יכולה להתייחס רק למה שניתן להתבונן בו, וכיצד ניתן להתבונן בחומר לימוד? ניתן להתבונן בו על ידי כך שבונים אותו.

 

[יונה שורק]

דמיון ושוני - אחת שתיים בלבוליים...

אולי אתה מתכוון, שאם התבלבלת - זה אומר שיש דמיון. לפעמים זה קורה : אנשים רואים נקודות דמיון בין כמה אובייקטים ומתקשים להפריד ביניהם, או לא שמים לב לשוני, ועל כן מסמנים אותם כאחד ב"תיקיה" במוח. נכון - יש שתי אותיות זהות - ב.נ. אז... מה זה אומר בעצם ? כמעט כלום, אלא אם אונסים את המילים או ממציאים פילוסופיות, ויכולנו בלי סוף לשחק במספר המצומצם של האותיות שיש, מה שנחמד וכיף, אבל... עם הסתייגות והזהירות מהקביעות הנחרצות. אולי נגיד שבין הבנה ל-בניה יש ב' משותפת, נ' משותפת ה' משותפת והשוני הוא "יה". אה ? הנה.... כדי להבין צריך אלוהים. גם זה רעיון אולי ? אני בעד, רק שים לב, זה משחק מילים. משחקי מילים הוא דווקא תחום מאד אהוב עלי, יחד עם זאת, נראה לי שהתשובה כאן קצת דחוקה... סַפָּר ו-מִסְפָּר ו-סֵפֶר אפשר להמציא את הדמיון, לפעמים יש שורשים דומים שאולי יש ביניהם קשר, אבל... פה ? איך קשורים? קח את צמד המילים : "שער", "רשע" – יש קשר ? אופס.... כדורגל.... אולי יכול להיות קשר ? אנחנו בהחלט יכולים להמציא קשר, ואולי הקשר שנמצא יהיה סתם שקר... ובכלל לבירור בענייני לשון – תוכל לפנות גם לפורום ה'רציניק' (רציני ומצחיק) של האחל"ה – אקדמיה חלופית ללשון העברית. ולעניין התבוננות - שני אנשים שנמצאים לידי, ואני מתבוננת בהם משוחחים, לא אני בונה את השיחה ביניהם, אם אני מבינה וגם אם לא מבינה את השיחה...וכן, אפשר להתבונן גם באנשים...והם יכולים להיות חומר לימוד... בנתוס ?

 

[רועי החושב]

1 מקור השפה, על פי מחקרים אחרונים

הוא סינסתזי במהותו, כלומר- שיתוף חושי בצלילי השפה בין מילים שונות מעיד גם מעיד על רעיון משותף. כלומר, כשאני אומר ש"הבנה" ו"בניה" דומות ולפיכך יתכן שהן שותפות לרעיון כלשהו אין מדובר כאן בטענה לשונית, אלא בטענה ביולוגית-נוירולוגית (שאינה עומדת מלכתחילה לכל מבחן של תקינות לשונית, לפיכך) שיש להתייחס אליה בכובד ראש ואין אפשרות להפריך אותה על ידי הטענה ש"זו רק אסוציאציה" כי הפואנטה היא מלכתחילה שהאסוציאציה המשותפת היא סיבת השיתוף הצלילי. שנית- באשר לדוגמא שהבאת- כשאת שומעת דיאלוג את בונה לעצמך מבנה של קטגוריות של טענות מרכזיות וטענות שמסתעפות מהן. בניה זו היא אבסטרקטית, וניתן לצייר אותה בתרשימי עץ, תרשימי היררכיה רעיונית, כלומר- ניתן ממש לבנות אותה בידיים.

 

[תשרי]

מעניין....

מבלי להכנס בין שני הרים לדיון האינטיליגנטי שלכם בנושא שורשים דומים (אגב, אני באופן אישי כן מאמין שיש מכנה משותף רב בין שורשים רבים גם אם אינם זהים, למרות שתמיד יהיו כאלה שינסו "לאנוס" את השפה...), הרי אחד הדברים שבאמת הייתי לקוי בו לאורך כל השנים הינם מקצועות אשר דורשים חוש טכני כזה או אחר (ומזל שלא בוחנים בציור, מלאכה ושרטוט אלא רק בספורט, אחרת כנראה שלא הייתה לי תעודת בגרות...). אבל ייחסתי את זה תמיד לחוסר קואורדינציה שאבחנו אצלי בגיל צעיר ולא לבעיית חשיבה כזו או אחרת, מה גם שאצלי במשפחה יש אנשים שהם אנליטים וחריפים בצורה בלתי רגילה אך החוש הטכני שלהם לוקה מאוד בחסר (אחד מהם הינו אפילו מרצה באוניברסיטה והוא clumsy אפילו יותר ממני...)

 

[רועי החושב]

אני לא מומחה

אבל אני משוכנע בכמעט מאה אחוז שחוסר הקורדינציה שאבחנו אצלך קשור למה שאתה מתאר. זו רק דעתי האישית, ואינך חייב לקבל אותה, אבל אם אני הייתי במקומך הייתי משקיע את זמני במיומנויות הבאות שהיוונים דגלו בהן והן נראות לי מתאימות בול לעניינך: 1 מוסיקה- המתח שיש במוסיקה בין המלודיה להרמוניה הוא מתח יצירתי שמאלץ אותך לבנות מבנים מופשטים במחשבתך. 2 אתלטיקה- המתח בין דרישת ענף הספורט ליכולת הגופנית שלך מאלץ אותך לבנות מבנים של מסלולי תנועה מוטורית, ולפתח יכולת מכאנית אינטואיטיבית. 3 מתמטיקה- החשיבה המתמטית מאלצת אותך לחשוב במבנים אלגוריתמיים וכך למצוא את הדרך היעילה ביותר לפיתרון הבעיה. 4 אמנויות ומדעים- אמנות במובן העתיק היא אמנות לעשות משהו, מקצועיות כלשהי, בניה של משהו (ולא אמנות לשם ביטוי אמנותי כמו היום, אמנות לשם אמנות) ומדע הוא חקירה לשם אמנות כלשהי (למשל חקירתו של ליאונרדו דה וינצ'י את תחום האנטומיה כדי לצייר יותר טוב).

 

[רועי החושב]

אמנות ומדע במובן העתיק הם לפיכך:

אמנות- בניית מבנים. מדע- חקירת מבנים ותיאורם במבנים מופשטים.

 

[יונה שורק]

מתמטיקה כמדע

מתמטיקה - מדע שהמציאו הרבה לפני שגילו את התכונות המיוחדות. אז... מדע זה לא רק חקירת מבנים אלא גם בניית מבנים. אולי זה קשר בין אמנות למדע.

 

[תשרי]

ניסיתי בעבר...

בעבר (כשהייתי ילד) ניגנתי על אורגן, שיחקתי טניס וניסיתי את כוחי במשחקי השחמט והברידג'. בכל אחד מהענפים הללו נתקעתי ובשלב מהר מאוד הפסקתי להתקדם בהם (טניס למשל שיחקתי 4 שנים אך באיזהו שלב הייתי אומר "שנתיים" וגם פרק זמן זה אף אחד לא האמין ששיחקתי לאור רמתי הכל כך ירודה...) כנראה שלכל אחד מהענפים הללו היה מכנה משותף אחד-נתנו לי את הכלים אבל כשהייתי צריך להכניס אליהם נופך אישי ולצאת מהקופסה, לא הצלחתי לעשות כן. כך שאנחנו חוזרים לאותה הבעייה... בנוסף, כשאני עובד במשרה ומלאה ובעל משפחה, הזמן שברשותי אינו מספיק על מנת שאוכל לפתח את כל המיומנויות שהצעת,למרות שאין לי ספק שהן נפלאות, אך ברור לי שעלי לבחור, מעבר לכך,כפי שציינתי אני חושש שמהר מאוד אני אחזור לאותו מצב כמו בילדותי (מלמדים אותי חוקים אך אני מתקשה ליישם.