אני חווה דברים דומים באותו תחום!
וגם אני פינטזתי באיזשהו שלב על הליכה לאקדמיה, אבל ההתמודדות עם התואר השני הרגה את החלום ... מסביב כולם סיימו תואר שני במנהל עסקים בצ´יק, ואני התעניתי עם התזה, שנמרחה ונמרחה ... בדיעבד נראה לי שזה נבע מבחירה לא מוצלחת במנחה, אבל עד שראיתי את הסוף, יצא לי כל המיץ, ועד היום, שנתיים אחרי הסוף המיוחל, לפעמים קשה לי להאמין שבאמת סיימתי ויש לי את התואר ביד, כל כך הרבה פעמים רציתי לעזוב הכל באמצע ופשוט לברוח ! בנזוגי "מת" שאני אמשיך לתואר שלישי, כדי שיהיה ד"ר שישא את שם המשפחה ... אבל מאחר ואחותו כבר בדרך לשם (התחילה לכתוב את הדוקטורט!) וגם היא נושאת את אותו השם, נראה לי שנסתפק בזה. החלום-חלום, היה תמיד ללמוד פסיכולוגיה, אבל ידעתי שלא אצליח להתפרנס מזה, אז ויתרתי מראש. אחרי שנגמר סיוט התואר השני, לקחתי קורס מבוא באו"פ, ונהניתי, אבל היה קצת מעייף, אז לא היה לזה המשך ... היום אני חוטאת בניסיונות לכתוב פרוזה, ואולי פעם יצא לי משהו שיהיה ראוי לפרסום ... היכן שהוא. פרנסה? אין סיכוי שתהיה מזה! ובאותו הקשר רציתי לשאול ... עד כמה העבודה מהווה עבורכן הזדמנות "לעשות קריירה", להצטיין ו"לממש" את עצמכן, ועד כמה היא פשוט אמצעי להביא כסף הביתה? כשהתחלתי לעבוד הייתי חדורת מוטיבציה, לעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר, ולהתקדם כמה שיותר מהר ורחוק. אבל מאז עברו כמה שנים טובות ואני התעייפתי. למרות שנתתי את המקסימום, גיליתי שפשוט מנצלים אותי, ואת העובדה שאין לי מרפקים (אני מנסה לגדל אותם עכשיו, אבל אין מה לעשות, אצלי הם צומחים לאט), כדי לדפוק אותי פעם אחרי פעם. מסתבר שלא מספיק להיות טובים ומקצועיים, הרבה יותר חשוב להיות פוליטיקאים ולעשות כמה שיותר רוח. פעם הייתי מסוגלת לצאת למלחמות כדי להגן על מה שחשבתי שיהיה נכון ומועיל לעבודה. היום, אני נמנעת מעימותים וקודם כל דואגת להיות "בסדר" עם כולם, ובמיוחד לרצות את הבוסים שלי, גם במחיר כניעה לטיפשותם, לפעמים. אבל, אני מסרבת להתעלל בבעלי הדרגות הנמוכות ממני, גם כשזה מה שמצפים ומבקשים ממני לעשות. זה הגבול האחרון. אותו אני לא מוכנה לחצות. לא מסוגלת להיות בלתי הוגנת כפי שנוהגים בי ... זהו. אז הבנתי שקריירה מזהירה אני כבר לא אעשה בתחום. אני משתדלת למצוא לי נישות של נושאים מעניינים, ופינות שקטות, כך שהאנשים הפחות נחמדים יציקו לי כמה שפחות. עושה את שלי והולכת הביתה, לבנזוג, לאנשים שאני באמת אוהבת ולדברים שעושים לי טוב -- כי זה מה שחשוב באמת ! א.
